בנין דוד א קמז

מג) וימכור את בכורתו ליעקב וכו' וילך יצחק וכו' וירא אליו ד' ויאמר אל תרד מצרימה. ונ"ל ההמשך ונקדים דאחז"ל עה"פ גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך גם אלה תשכחנה זה מעשה עגל ואנכי לא אשכחך שאמרתי אנכי ד' א' אשר הוצאתיך מארץ מצרים. ונל"פ עפי"ד הפרח לבנון לפ' הפ' פ' תשא ויאמר ד' אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים עפי"ד רבו מהר"ם באסאן ז"ל לפ' הפ' כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה הי' לו. דאיתא בפרדר"א דישראל ישבו במצרים רט"ו שנים והקשה הא נגזר עליהם לישב שם ת"ל שנים אלא עכצ"ל דלילות השלימו וחשבינן לילי לחוד ויומי לחוד עכ"ד. וידוע לפי שטעו בעליית משה למרום דהוא אמר להם לסוף מ' יום אני בא בתוך שש שעות והוא חשב להם מ' יום שלמים יום ולילה עמו. ע"כ אמרו דממנ"פ לא עשה משה יפה דהא הוציא אותנו ממצרים ועכצ"ל משום דחשבינן יומי לחוד ולילה לחוד ולא הי' הגזרה על הלילה ע"כ השלימו הלילות א"כ יום אין הלילה עמו. א"כ מדוע לא בא בסוף היום. וזש"א כי זה משה האיש אשר העלנו מאח"צ ועכצ"ל דיום אין הלילה עמו לכן לא ידענו מה הי' לו שלא בא בסוף היום ודפח"ח וזש"א השי"ת לך רד כי שחת עמך ע"י שהעכבת בכאן עוד ששה שעות. יען אשר הוצאת מארץ מצרים ע"כ באים עליך בטענה ממנ"פ אם הוצאת אותם ממצרים עכצ"ל דיום אין הלילה עמו א"כ הי' לך לבוא בסוף היום עכ"ד ודפח"ח. וזש"א גם אלה תשכחנה זה מעשה עגל שהי' להם התנצלות דעשו העגל שהי' צריך משה לבוא בסוף היום דיום אין הלילה עמו. יען ואנכי לא אשכחך שלא אשכח את אנכי ד' א' אשר הוצאתיך מארץ מצרים ועכצ"ל דלילות השלימו דיום אין הלילה עמו כנ"ל ע"כ שפיר יש להם התנצלות על העגל כנ"ל והבן ונכון בס"ד. מד) ולפי"ז יל"פ סמיכות התורה אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית וכו' ובמדרש בראשית דישראל נקראים ראשית שנאמר קודש ישראל לד' ראשית תבואתה. דהכה אחז"ל אשר עשה משה ששיבר את הלוחות והא דיצאו בנ"י ממצרים קודם הזמן י"ל ב' טעמים א) דהלילות השלימו דיום אין הלילה עמו כנ"ל ב) כמש"כ הקדמונים דישראל קדושים שנאמר קודש ישראל וכו' והקדש מפקיע מידי שיעבוד והנה אם נימא דיום אין הלילה עמו לא יפה עשה מרע"ה ששיבר את הלוחות דהא הי' לבנ"י התנצלות שלא בא בסוף היום אבל מרע"ה סבר דבאמת היום לילה עמו והא דיצאו קודם הזמן דישראל קדושים הם והקדש מפקיע מידי שיעבוד. וזש"א אשר עשה משה לעיני כ"י ששיבר את הלוחות דשפיר לא בא בסוף היום דיום לילה עמו והא דיצאו ממצרים קודם הזמן ולז"א בראשית דישראל נקראים בראשית ובמדרש שנאמר קודש ישראל לד' ראשית תבואתה ע"כ יצאו קודם הזמן. והבן: מה) ולפי"ז א"ש ההמשך וימכור את בכורתו ליעקב וכו' אל תרד מצרימה. דהנה איתא במדרש מכרה כיום את בכורתך לי מכר לי חד יומי וכ' בפנ"י דהוא יומו של הקב"ה תתק"ל שנים. וגם איתא במדרש וימכור את בכורתו דהיתה מכירה דהקב"ה הסכים ואמר בני בכורי ישראל. א"כ מבואר דקנה הבכורה על תתק"ל שנים ומבואר לעיל אות ל' בשם האו"ת ז"ל דהחשבון מכיון דיעקב קנה מעשו היום בלא לילה דיום אין לילה עמו ע"כ נמצא מכוון ממש דשלוה של יעקב הי' אלף ומאה ושלשים ושנים שנים ושליש וזה כפי מה שהגיע לחלקו של יעקב שליש מימות העולם עד ביאת בן דוד דהוא תשס"ז שנים ושליש וגם יום א' שקנה מעשו דאין לילה עמו שהוא תס"ה שנים ועולה ביחד אלף ומאה ול"ב שנים ושליש עי' לעיל ותבין הדברים הנפלאים. והכה מבואר בקדמונים דלכן רצה יצחק אע"ה לירד למצרים כדי להשלים הזמן שלא יצטרכו בניו להתעכב במצרים כפי זמן הגזרה שיהי' ח"ו משוקעים במ"ט שערי טומאה כנודע אבל באמת כיון דאמרינן דיום אין לילה עמו א"כ לא הי' הגזירה על הלילה וא"כ כיון שעבדו עם בנ"י גם בלילה ע"כ שפיר לא הי' הצורך שירד יצחק למצרים להשלים הזמן דבלא"ה כשלם הזמן ולפי"ז מובן הסמיכות וימכור את בכורתו ליעקב דהקב"ה הסכים על המכירה שהיתה על יומי חדא של הקב"ה דיום ואין לילה עמו. ע"כ אמר לו השי"ת אל תרד מצרימה דאין מהצורך שאתה תשלים הזמן דהלילות ישלימו כיון דיום אין הלילה עמו כנ"ל. והבן וב"ה הוא דבר נכון: מו) עי"ל ההמשך עפ"י הנ"ל וימכור את בכורתו דנתקיימה המכירה מפי הקב"ה שנאמר בני בכורי ישראל. והכה כ' לעיל אות כ"ז דענין הבכורה יש לה ב' ענינים א) לענין עבודה בבכורים ב) לענין ירושה ליטל פי שנים ולענין העבודה לא הוה דשלבל"ע דהא יכול כעת ג"כ לעבוד העבודה אבל לענין ירושה ליטל פי שנים כבכור הוה דשלבל"ע כמו מה שאוריש מאבא מכור לך. א"כ לשיטות דקני את וחמור לא קנה דבר א"כ איך קנה יעקב את הבכורה אף לענין עבודה. וכ' לת' עפי"ד הש"ך עה"ת וכבר כ' כן הרמב"ן ז"ל דקודם מתן תורה לא הי' נוטל בכור פי שנים ע"כ שפיר קנה יעקב הבכורה לענין העבודה