בנין דוד א קמג

מסר יאע"ה נפשו על הבכורה דמועיל המכירה. והבן וב"ה הוא דבר נחמד: כט) עי"ל דהנה המפורשים מקשים למה מסר נפשו לקנות הבכורה ועי' ברמב"ן ז"ל שנתן הון רב הרי הי' בכור ליצירה כמש"כ רש"י משל לשפופרת נכנס ראשון יצא אחרון. ואיתא במדרש ויקרא א' לאור יום זה יעקב ולחשך קרא לילה זה עשו דאקדמיה ליעקב ש"מ דאזלינן בתר היצירה והוא הבכור. אמנם הד"נ לפי"ד המדרש אר"א לעולם אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה אלא על הטובה שנאמר וקרא א' לאור יום ולחשך קרא לילה. וכ' במזה"ק דכוונת המדרש מדלא כ' חושך בתחלה כברייתו של עולם יען דא"כ הי' צריך להזכיר שמו גבי חושך ואין הקב"ה מיחד שמו על הרעה ע"ש א"כ לפי"ז לא נשמע מדכתיב אור תחלה דיעקב הוא הבכור הא י"ל דלכן כ' תחלה דאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה. וא"כ שפיר מסר יאע"ה נפשו על הבכורה כי לא הי' בכור דאזלינן בתר לידה ולא בתר יצירה. [ועי' בסערת אלי' [מהגר"א מווילנא ז"ל דאזלינן בתר יצירה ובדורש לציון דרוש ד' דאזלינן בתר הלידה וכ"כ בשו"מ תליתאה ח"ג סי' כ"ב ואכמ"ל] והכה כ' בפ' במדבר ולקחת את הלוים לי אני ד' תחת כל בכור בבני ישראל. והקשו המפו' אמאי לא כ' ולקחת את הלוים לי תחת כל בכור בבני ישראל אבי ד'. ובאמת י"ל דלכן כ' אני ד' קודם תחת כל בכור דהא כטל השי"ת את העבודה מהבכורים ונתנה להלוים להיות כהנים דלא חטאו בעגל וכיון דאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה לכן כ' אני ד' אחר ולקחת את הלוים ולא כ' אחר תחת כל בכור בבני ישראל שזה הוא רעה להבכורים דניטלה מהם העבודה ולפ"ז מתורץ קו' המפורשים הנ"ל למה מייתי הסיפא דלפי הנ"ל א"ש דלכן מייתי הסיפא משהוקם המשכן עבודה בכהנים דניטלה העבודה מהבכורים מדכ' ולקחת את הלוים אני ד' תחת כל בכור בבני ישראל א"כ נשמע מקרא זה דאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה כנ"ל. א"כ י"ל דלכן כ' ויקרא א' לאור יום ולחשך קרא לילה דאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה ולעולם יעקב אינו הבכור דלא אזלינן בתר היצירה. ע"כ שפיר מסר נפשו על הבכורה לקנות בדמים מרובים והבן ונכון בס"ד: ל) ויזד וכו' ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי ובמדרש אותו היום נפטר אברהם אבינו וכ"ל עפי"ד הגה"ק ז"ל מאסטראווצע באור תורה מה"פ הנ"ל מכרה כיום את בכורתך לי ובמדרש א"ל זבין לי חד יומא מן דידך. דזה מכוון עד חורבן בית המקדש כמו שמסיים המדרש א"ר אחא כל מי שיודע לחשוב ימי הגלות ימצא שיום אחד ישב יעקב בשלוה בצילו של עשו ע"ש ושלוה של יעקב אין לחשוב רק מעת שהסכים לו המלאך על הברכות כמש"כ רש"י [פ' וישלח] ע"ש ומאז עד חורבן ביהמ"ק הוצרך יום א' של עשו דהנה בסנהדרין [צז ע"ב] א"ל אליהו לר' יהודא אחוה דרב סלא חסידא אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד בא א"ל בתחלתו או בסופו א"ל איני יודע וקודם לזה איתא במוצאי שביעית בן דוד בא א"כ עכ"פ הוי העולם פ"ד יובלות ושמיטה אחת עד שבא בן דוד ויובל הוא חמשים שכה א"כ פ"ד יובלות מ"ב פעמים מאה שנים דהיינו ארבע אלפים ושני מאות שנים ועם שמיטה אחת הוי ארבע אלפים ר"ז שנים. ומבואר בע"ז [ט' ע"א] דשני אלפים תוהו כלו בעת שהיו א"א בר חמשין ותרתין שנין וכ' [פ' וירא] ואברהם בן מאה שנה בהוליד לו את בנו ואע"ה הרי מ"ח שנים ויצחק בן ששים שנה בלדת את יעקב ועשו הרי ק"ח שנים ומבואר ברש"י סוף פרשה דיעקב בן ס"ג כשנתברך וי"ד שנים נטמן בבית עבר ועשרים שכה שהי' אצל לבן ובחזירתו מלבן פגע בהמלאך נמצא הי' בן צ"ז שנים כשהודה לו המלאך על הברכות הרי שני אלפים ר"ה שנים מבריאת עולם ונשאר ימות העולם עד שבא בן דוד שני אלפים ושני שנים ועשו הי' בכור ויעקב פשוט ובכור נוטל פי שנים נמצה שמגיע לו חלק שליש משני אלפים ושני שנים וזה ששה מאות וששים ושבע שנים ושליש והמותר לעשו וכאשר קנה יעקב מן עשו יום אחד מבואר בפנ"י בגיטין [פח ע"א] דהוא יומו של הקב"ה שהוא תתק"ל שנים כימי חייו של אדה"ר שחי רק יומו של הקב"ה שאמר לו ביום אכלך ממנו מות תמות כמבואר ברש"י תהלים (צ') ומבואר בפנ"י (שם) דתתק"ל שנים הוא יום שלם מעל"ע יום ולילה וכ"כ בשמן ששון מהמג"א ובאמת י"ל דיעקב קנה מעשו רק יום לבד בלא לילה ול"ה רק החצי מתתק"ל דהיינו תס"ה שנים א"כ כשנצרף זה עם תרס"ז שנים ושליש שהי' ליעקב מחלקו הוי אלף ומאה ושלשים ושנים שנים ושליש. והנה יעקב הי' בן צ"ז שנים כשהסכים לו המלאך על הברכות וכשבא למצרים הי' בן ק"ל שנים כמש"כ (פ' ויגש) הרי ל"ג ועד יציאת מצרים רד"ו שנים הרי רמ"ג שנים ומיציאת מצרים עד בנין הבית ת"פ שנים כמש"כ במלכים (א ו) הרי תשכ"ג שנים וימי בית ראשון ארבע מאות ועשר שנים הרי אלף ומאה ושלשים ושלש שנים. אולם השנה אחרונה לא הי' בשלימות כי אלו השנים נחשבים מניסן כמבואר בר"ה [י"א ע"א] בניסן נולדו אבות ע"ש ובתשעה באב כחרב הבית ול"ה רק ארבעה חדשים משנה אחרונה דהוא שליש שנה כמ"ש בס'