בנין דוד א יד

אל ההרים אשא עיני, היינו לראות ההרים דנבראו שיכפה השי"ת על בנ"י ההר אף שאמרו כו"כ יען כי יודע ד' ערך איש ישראל שלא יקבל את התורה עבור הכאת עצמיות אך בלתי לד' לבדו, מזה מוכח כהלל דס"ל דחגיגה הוא ב' כסף, ולא כשמאי דס"ל להיפך דעולת ראי' ב' כסף דעדיף שאין בו הנאת הגוף ויעשה בלתי הנאת עצמו דהא חזינן ע"י כפיית ההר דגם במקום שיש לו הנאת עצמו יעשה לשם שמים ומוכח כהלל והבן. וב"ה הוא דבר נחמד: ט) עיל"פ אל ההרים וכו', עפי"ד הנ"ל באות ז' דב"ש ס"ל דמלאכים גדולים מישראל לכן השמים נבראת תחלה, וב"ה ס"ל דישראל גדולים ממלאכים לכן הארץ נבראת תחלה, והנה איתא במדרש הובא בעבוה"ק חה"ת פ"ו, וז"ל א"ר ישמעאל אשריכם ישראל כמה זה חביבים לפני השי"ת יותר ממלה"ש כי בשעה שמה"ש מבקשים לומר שירה תחלה, באים לפני כסא כבודו הרים של אש, ואומר השי"ת להם החרישו אלי כל מלאך ומלאך וכו', עד שאשמע שירות ותשבחות של ישראל עכ"ל, וז"פ אל ההרים אשא עיני לראות ההרים של אש שבאים למען יאמרו ישראל שירה לפני המלאכים. מזה נשמע כהלל דס"ל דהארץ נבראת תחלה דישראל גדולים מהמלאכים ונכון הוא בס"ד: י) עוי"ל הסמיכות אשר עשה משה וכו' בראשית וכו' עפי"ד חז"ל אשר עשה משה ששיבר את הלוחות, והנה איתא במפרשים דהדור המדבר שחטאו בעגל כוונתם למען עשות תשובה דסברו דבע"ת עדיף מצדיק מעיקרא ומרע"ה ס"ל דצדיק עדיף מבע"ת ולא יפה עשו ע"כ שיבר הלוחות עכ"ד. והנה איתא בשבת [ק"ד ע"א] דה"ט דתגא דקוף לגבי הריש ולא לגבי הצדיק, דאמר השי"ת אם הרשע עושה תשובה אני קושר לו כתר כמותי ע"ש. ומזה הוכיחו הקדמונים דבע"ת עדיף מצדיק כמובן. אמנם מבואר בפתח האוהל דז"נ אי נימא דהאותיות ניתנו באבג"ד, אבל א"כ דניתנו בתשר"ק א"כ התגא דקוף לגבי הצדיק ולא להרי"ש, א"כ מוכח דצדיק עדיף מבע"ת ע"ש. ואם האותיות ניתנו באבג"ד או בתשר"ק, תלי' אי בתשרי נברא העולם א"כ התיו חשובה הוא מסתברא דניתנו האותיות בתשר"ק אבל א"כ בניסן נברא העולם דהוא חדש האביב א"כ האלף חשוב יותר מסתברא דהאותיות ניתנו באבג"ד כמבואר בקדמונים ע"ש. והנה מבואר בתה"ז ובבעה"ט בראשית לרמוז א' בתשרי ברא א' וכו' דבתשרי נברא ע"ש. ולפי"ז מובן הסמיכות אשר עשה משה לעיני כל ישראל ששיבר הלוחות, דס"ל דצדיק עדיף מבע"ת והראי' בראשית ברא וכו' דמוכח דבתשרי נבה"ע וניתנו האותיות בתשר"ק א"כ תגא דקוף לגבי הצדיק וממילא צדיק עדיף מבע"ת ושפיר שיבר הלוחות ודו"ק וב"ה הוא דבר נחמד: י"א) עוי"ל הסמיכות אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית וכו' דמבואר במס' ב"ק [נ"ד ע"ב] שאל ר"ת מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות אחרונות נאמר בהם טוב, וכו' הואיל וסופן להשתבר וכי סופן להשתבר מה הוי, אמר ר"א חס ושלום פסקה טובה מישראל ע"ש. וראיתי לפרש בשם הגה"ק הגבורות ארי' ז"ל, עפי"ד הזוה"ק דאעלת אות טית לפני השי"ת למברי בהו עלמא שהוא רומזת על טוב, ואמר לה השי"ת כי א"י למברי בך עלמא שטובך גניז בגווך, ר"ל שראש ימינו של הטית כפוף לתוכה שטובה גניז בגווה, וביאר הדבר שם דלוחות הראשונים הי' נתונים בגלוי כל כך עד שנראה בהם בעליל כל גנזי התורה וסודותי', ולא הי' צריך יגיעה, אכן כשחטאו ועשו את העגל ולא הי' עוד כדאי להשתמש בהם נשברו, ואעפ"כ לא חסרו דבר מהראשונים אך גניז השי"ת כל סודותיו בלוחות עצמן, ועי"ז צריך יגיעה להוציא לאור תעלומות חכמה ע"י התורה שבע"פ ע"כ ליכא בהו טית דמורה לטוב הגניז ואז לא הי' האור נגנז רק בגלוי, משא"כ בלוחות השניות כתוב בהם טית שראש הטית כפוף לתוכה שמורה שהטובה גניז בגווה, התורה שבע"פ ולזה כוונו חז"ל דאם הי' כ' גם בלוחות הראשונות הטית וע"כ גם בהם הטובת גניז בגווה, א"כ אם נשתברו לא הי' האור התורה וסודותיו בלחות השניות אפילו בהעלם, והי' פסקה ח"ו הטובה מישראל, וזה כוונת הקרא ואשברם לעיניכם, ר"ל שהשבירה הי' רק למראות עין אבל באמת עוד טובו גניז בגווה, עכ"ד הנחמדים ולפי"ז שפיר יובן הסמיכות אשר עשה משה לעיני כל ישראל דזהו שבירות הלוחות היינו שהשבירה הי' רק לעיני ישראל, אבל באמת טובו גניז בגווה, דמשו"ה כ' הט' בדברות האחרונות, ומנ"ל דטית מורה דטובו גניז ולזה הסמיכה התוה"ק בראשית ברא שהתורה מתחלת בב' ולא באות טית כדברי הזוה"ק דטית מורה דטובו גניז בגווה, ובלוחות האחרונות דנכתב בהם טית דטובו גניז בגווה וא"כ השבירה הי' רק למראות עיני ישראל וזה נכון בס"ד: יב) עוי"ל הסמיכות עפי"ד השם אפרים, לפרש בפ' תזריע וראה הכהן את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו טמא הוא דהנגע בא עביר החטא שחטא, ואם עשה תשובה כעשה צירוף מתיבת נגע לתיבת ענג, העין שהי' בסוף התיבה, נתהפכת לעמוד בראשית התיבה, וז"פ וראה הכהן את הנגע והכה לא הפך הנגע