בנין דוד א יג

שנים, ובכה"ג לא בעינן משפטי התנאים עכ"ד הנחמדים ע"ש. א"כ ה"ה בבריאת העולם דנברא על ב' אלפים תוהו ובוהו והתנאי הוא אך להלאה שאם לא יקבלו התורה תחזיר את העולם לתוהו ובוהו ובכה"ג לא בעינן משפטי התנאים ומתורץ קו' הנ"ל ולפי"ז יובן הסמיכות אשר עשה משה וכו' ששיבר הלוחות דיהי' נידונים כפנוי' ולא כא"א, דאין לומר דהוה כאנוסים. דז"א דהא הוה כתלוי' וזבין משום ברכת עוה"ז, דאי"ל דלא מגיע לכו ברכת עוה"ז דהוא חלקו של עשו, ז"א דהרי הוה כמציל מזוטו של ים דתנאי התנה הקב"ה עם מעשי בראשית, דאין לומר כנ"ל דלא מועיל התנאי דא"א לקפי"ש, דז"א דהא כתיב בראשית ברא א' את השמים ואת הארץ דאיכא ששה אלפין לרמז דשית אלפי שנין הוה עלמא ב' אלפים תהו ובהו וב' אלפים תורה, א"כ לא נתבטל המעשה לגמרי ובכה"ג מועיל תנאי שאין בו משפטי התנאים, ושפיר שיבר משה רבינו הלוחות שלא יהי' נידונים כא"א, והבן וב"ה הוא דבר חריף: ו) עוי"ל הסמיכות דאיתא במדרש שאל אבנימו' הגרדי ארץ איך נבראת תחלה א"ל כטל השי"ת עפר מתחת כסא כבודו וזרקו ונעשה ארץ והי' בהם צרורות קטנות ומהם נעשים הרים, והלשון איך נבראת תחלה הוא תמוה, וגם מה שאמר והי' בהם צרורת קטנות ונעשים הרים הוא יתור לשון דלא צריך לתירוצו וכ' זקיני הגאון רבי ר' העשל ז"ל לפרש דהשי"ת ברא את העולם שיהי' שני אלפים תוהו ושני אלפים תורה ותנאי התנה השי"ת במעשה בראשית אם יקבלו את התורה מוטב ואם לאו אחזיר את העולם לתוהו ובוהו וכמו שאמרו חכז"ל בשבת פ"ז ע"ב ע"כ שאל אבנימוס הג' האיך ברא הש"י ארץ תחלה שמא לא קבלו ישרא' התוה"ק וא"כ לשוא ח"ו עמל הבריאה, אכן ניחא דאם לא ירצו לקבל תוה"ק יכפה עליהם את ההר ויהי' מוכרחים לקבל התורה וזאת השיבו לאבנימוס הי' בהם צרורות קטנות ונעשית הרים וא"כ יוכלו לכוף עליהם ההר ודפח"ח, והנה הציוני כ' לכל היד החזקה זהו כפיית ההר, ובילקוט איתא בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, שש אלפין לרמז דשית אלפין שנין הוי עלמא ב' תוהו ב' תורה וכו' וזאת תורת הסמיכות לכל היד החזקה זהו כפיית ההר וא"כ שקט המורא דילמא לא יקבלו ישראל התורה ע"כ שפיר בראשית וגו' דשית אלפי שנין הוי עלמא ב' אלפים תוהו קודם קבלת התורה וא"ש: ז) ובזה נל"פ מאמר זמירות לש"ק אל ההרים אשא עיני כהלל ולא כשמאי, דהנה בנזה"ק כ' יש פלוגתת ב"ש וב"ה דב"ש ס"ל השמים נבראת תחלה וב"ה ס"ל הארץ נבראת תחלה, דב"ש ס"ל דהמלאכים המה גדולים מצדיקים ע"כ השמים דהוא עולם המלאכים נבראת תחלה כי השמים מדור המלאכים הוא במעלה יותר גבוה מהארץ שהאדם שוכן עלי' וב"ה ס"ל להיפך, והכה בשבת [פ"ח ע"א] הקשו התוס' למה הי' כפיית ההר הלא כבר אמרו כעשה ונשמע, ותי' המפורשים דרצה השי"ת לזכות את ישראל שיהי' בבחינת מצווה ועושה כי כאשר אמרו נעשה וכשמע מעצמם הי' עבודתם כעבודת המלאכים עושי דברו לשמע בקול דברי, ולכן הכריחם השי"ת בכפיי' שיהי' בבחינת מצווים ומכאן משמע דהצדיקים גדולים ממלאכים דהמלאכים אינם מצווים ועושים ובנ"י מצווים ועושים, וזהו אשא עיני אל ההרים, דההרים נבראו כדי לכפות עליהם ההר וא"כ כשמע מזה דגדול מצווה ועושה וכו' וא"כ גדולים הצדיקים יותר מן המלאכים, וא"כ הארץ נבראת החלה כהלל ולא כשמאי, ונכון מאוד בס"ד: ח) עוי"ל אל ההרים אשא עיני כהלל ולא כשמאי לפי"ד זקיני הגאון ז"ל הנ"ל דההרי נבראו למען יכפה השי"ת על בנ"י ההר שיקבלו התורה כנ"ל, והנה בבית שמואל אחרון פ' יתרו כ' לתרץ קו' התוס' למה כפה השי"ת את ההר הא מעצמם אמרו כעשה ונשמע, דידוע שיש חילוק בין מצוה שאין בו הכאת הגוף דאז כח לו לאדם לעשות המצוה בלי שום פני', לא כן במצוה שיש בו הנאת הגוף קשה ביותר לעשות בלי פניות הנאת עצמו ויען כי השי"ת מכיר ערכם של ישראל דגם במצוה שיש בי הנאת הגוף לא יעשה האדם המצוה להנאת עצמו רק לשם שמים לכן כפה השי"ת על בנ"י ההר ואמר שאם לא יקבלו התורה שמה תהי' קבורתכם, ואעפ"כ לא יקבלו למען הכאת גופם שלא ימותו, אך יקבלו התורה לעשות רצון השי"ת וזה הוא נחת רוח להשי"ת ודפח"ח. והכה בחגיגה [ב' ע"א] פליגא ב"ש וב"ה ב"ש ס"ל שעולות ראי' הוא שתי כסף וחגיגה מעה כסף וב"ה ס"ל דחגיגה הוא ב' כסף ועולת ראי' הוא מעה כסף, וכ"ל טעם פלוגתתם דהא עולת ראי' הוא עולה לגביה ואין להבעלים חלק בו אבל שלמי חגיגה הוא לגבוה ולבעלים, לכן ס"ל לב"ש דמצוה שהוא לגבוה ואין להבעלים בו הנאת הגוף נח לו להאדם לעשות בלתי פני', לא כן במצות חגיגה שיש להבעלים בו ג"כ הנאת הגוף קשה לו להאדם לעשות בלי פני' עצמיות, לכן ס"ל דעולת ראי הוא שתי כסף דעדיף מחגיגה, וחגיגה מעה כסף אבל ב"ה ס"ל דחגיגה עדיף דהגם שיש בי הנאת עצמו לא יעשה מפאת הנאת עצמיות רק בלתי לד' לבדו. ע"כ ס"ל דחגיגה הוא ב' כסף ועולות ראי' הוא מעה כסף ולפי"ז יל"פ