בנין דוד א קלט

לא התחתן עם ענר אשכול וממרא הכנענים ושפיר התחיל הגירות מיצחק. ולכן יצאו ממצרים דנשלם הזמן: יד) עי"ל עפי"ד המפו' דלכן כ' אברהם הוליד את יצחק לומר כי מאברהם מתחיל היחוס ולא יתיחסו עור מכח כי א"א גייר עצמו וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. והטעם דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי מבואר במפורשים דקיימ"ל כרשב"י יבמות (ס' ע"ב] דאתם קרוין אדם ואין עכו"ם קרוין אדם א"כ הגר הוא ברי' חדשה להיות נקרא אדם. והכה יצחק הי' בן ארבעים שכה בקחתו את רבקה א"כ עכצ"ל דהיתה קטנה כמבואר ברש"י. ויצחק לא לקחה עד שנתגיירה מקודם כמש"כ הח"ס ז"ל א"כ נתגיירה בקטנתה כדין גר קטן דמטבילין אותו ע"ד בי"ד כתובות [יא ע"א]. והתוס' שם הקשו איך מגיירין גר קטן הא זכי' מטעם שליחות ואין שליחות לקטן מה"ת ע"ש. וכ' בת' בית יצחק לתרץ דבזכי' גדולה כזו דלהיות כקרא אדם בכה"ג מועיל זכי' לקטן גם מה"ת עפי"ז כ' לתרץ סמיכות דברי רשב"י שם ביבמות ועי' בספרי בנין דוד ח"א סי' א' מש"כ שם לתרץ הסמיכות] ולפי"ז מובן ההמשך אברהם הוליד את יצחק דנשמע מזה דאתם קרוין אדם ולא העכו"ם כנ"ל. א"כ יכולים לגייר גם את הקטן כנ"ל. ולכן ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה אע"ג דקטנה היתה דכיון דזכות גדול הוא דאתם קרוין אדם מועיל הגירות גם לקטן כנ"ל. והבן: טו) עי"ל ההמשך דהנה בתפ"י הקשה איך לקח יצחק את רבקה שהי' קטנה שאינה ראוי להוליד שיצא ח"ו ממנו זרע לריק. אמנם א"ש לפי"ד הזוה"ק דאברהם ויצחק שהיו עקרים לא זרעו לריק כי הזרע הי' נשמות לגרים. א"כ שפיר לקח יצחק את רבקה אע"ג שקטנה היתה כי הזרע הי' כשמות לגרים. והנה איתא במדרש ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם אברם נקרא אברהם יצחק נקרא אברהם שנאמר ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם דיצחק נקרא ג"כ אברהם. וכ' בבגדי אהרן לפ' דאחז"ל דלכן נקרא אברהם שיהי' אב המון גוים ר"ל שיוליד נשמות לגרים ע"כ יהי' כאב שלהם. ולז"א כמו שהוליד אברהם נשמות לגרים כ"כ הוליד יצחק כשמות לגרים לכן נקרא ג"כ אברהם שיהי' אב המון גוים ע"ש ולפי"ז מובן ההמשך ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם שהי' יצחק נקרא ג"כ אברהם יען שהוליד נשמות לגרים ולכן ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וברש"י המתין לה עד שתהא ראוי לביאה ג' שנים. דשפיר היתה ראוי' לביאה אע"ג דהיתה קטנה למען הוליד כשמת גרים. והבן ונכון בס"ד: טז) עי"ל עפי"ד הנ"ל. דהנה ברש"י פי' ואלה תולדות יצחק יעקב ועשי. והכה בבגדי אהרן הביא בשם ספר הפליאה דלכן היו אברהם ויצחק עקורים ויצאו מהם ישמעאל ועשו ויעקב לא הי' עקר ולא נמצא פסול בזרעו דהאבות קבלו גרים לכן היו עקורים להוליד להם כשמות וע"כ הי' מוכרחים ליתן חלק ג"כ לסטרא אחרא לצאת מהם ישמעאל ועשו לא כן יעקב שהי' מרכבה לשכינה הקדושה וצורתו חקוקה בכסא הכבוד הי' כחו יפה לקבל גרים מבלי הוליד להם כשמות ומבלי ליתן חלק לסט"א לכן לא הי' עקר ולא נמצא פסול בזרעו ע"ש. ולפי"ז מובן ההמשך ואלה תולדות יצחק יעקב ועשו כפרש"י א"כ כשמע מזה דהי' הכרח ליתן חלק לסט"א שיצא ממנו עשו למען יקבל גרים ע"י הנשמות שהוליד להם. ולכן שפיר ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וברש"י שהמתין לה עד שתהא ראוי לביאה ג' שנים דשפיר היתה ראוי' לביאה ולא הי' כזורע לריק ח"ו דעי"ז הוליד כשמות לגרים. והבן ונכון בס"ד: יז) ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וכו' אחות לבן הארמי לו לאשה ובמדרש עה"פ ותתן אותה לאברם אישה לו לאשה לו ולא לאחר א"כ ה"ה כאן דכ' לו לאשה לו ולא לאחר עי' בתפ"י ונ"ל עפי"מ דמבואר לעיל דיצחק הי' בן ארבעים בעת שליחות אליעזר לרבקה והי' מהלך י"ז ימים ואפ"ה לא הי' רק בן ארבעים בקחתו את רבקה יען שקפצה לו לאליעזר הארץ והלך רק ג' שעות. והנה איתא ב' טעמים על שקפצה הארץ א) בחנוכת התורה כי באותו היום מת בתואל ע"כ בא ביומו ונתקדשה ע"י אבי' בקדושי תורה אף שהיתה קטנה אבל אם לא הי' קפה"א כבר הי' מת בתואל והיתה נתקדשה ע"י אחי' רק בקדושי דרבנן. ב) כ' בתפ"י כי רבקה היתה מיועדת מן השמים להיות לאיש אחר רק יצחק קדמו ברחמים להיות לו לאשה ולא להאחר ע"י שקפצה הארץ ונתקדשה ליצחק ע"ש. והנה בפני"פ כ' דלכן כ' אחות לבן ע"ד שאחז"ל עה"פ וילך עשו אל ישמעאל וכו' אחות נביות שמת ישמעאל והשיאה נביות אחי' הכי נמי הרי מת בתואל והי' הנשואין ע"י לבן אחי' לכן כ' אחות לבן ע"ש. ולפ"ז מובן הפ' ויהי יצחק בן ארבעים שכה בקחתו את רבקה ולא הי' בן ארבעים עם י"ז ימים כי קפצה הארץ כנ"ל. אבל יקשה למה קפצה הארץ הרי נאמר אחות לבן שהשיאה לבן אחי' דכבר מת בתואל א"כ א"א לומר כטעם החנוכת התורה הנ"ל דקפצה הארץ שיהי' קדושי תורה הא לא הי' רק