בנין דוד א קלד

כיון דבדידה ליכא מצות עשה דפו"ר דאשה פטורה מפו"ר יען דאדם נברא ממקום המזבח לכן האיש מצווה על פו"ר ולא האשה כנ"ל א"כ אברהם ידע מכל זה ובודאי שיחרר את הגר. ולראי' שידע לז"א אשר קנה אברהם ולכן קנה המערה שידע שאדם הראשון נקבר שם והארץ קולטתו יען שנברא מעפר של מקום המזבח כנ"ל. ולכן כאמר ייקברו אותו יצחק וישמעאל בניו כי גם ישמעאל לבנו יחשב. והבן וב"ה הוא דבר נכון: צ) ויקברו אותו צחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה וכו' שמה קבר אברהם ושרה ונ"ל דאחז"ל הובא ברש"י מכאן שעשה ישמעאל תשובה לכן הוליך את יצחק לפניו ע"ש. ובכזה"ק הקשה למד"א במדרש שלא עשה ישמעאל תשובה א"כ אמאי הוליך את יצחק לפניו. וכ' לתרץ דדוקא כאן חלק כבוד ליצחק בן הגבירה ולא במקום אחר יען שראה בכבוד הגבירה שנקברה ביחד עם אברהם משא"כ הגר אמו לא נתייחדה עם אברהם בקבורה לכן חלק כבוד ליצחק להוליך לפניו ע"ש. וזש"א ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו. ולכן חלק כבוד ליצחק לילך לפניו יען כי שמה קבר אברהם ושרה. וראה בכבוד הגבירה שנתייחדה עם אברהם בקבורה משא"כ אמו הגר ע"כ חלק בכאן כבוד ליצחק: תולדות א) ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ובמדרש ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברם נקרא אברהם יצחק נקרא אברהם דכתיב ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם יעקב נקרא ישראל דכתיב לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל וכו' ונ"ל דהקדמונים הקשו איך נשא יעקב מבחר האבות ב' אחיות באיסור ותי' א) כי האבות קיימו את התורה בא"י ולא בחו"ל כש"כ הרמב"ן ז"ל ויעקב נשאם בחו"ל בארם נהרים ובארם צובה. וכ"ז למד"א כיבוש יחיד לא שמי' כיבוש אבל למד"א דכיבוש יחיד שמי' כיבוש א"כ הי' לארם נהרים ולארם צובה קדושת א"י למפרע א"כ שוב יקשה איך נשא יעקב ב' אחיות ועכצ"ל כתירוץ הב') שהובא בצפנת פענח ערך יעקב וז"ל דהותר לו ליקח שתי אחיות מטעם דאל הוא נקרא ולא איש ולכך קראו המלאך לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל ומותר לשמש בשרביטו של מלך עכ"ל. והנה מבואר בצפ"ב ערך א"י דאם נימא דהקב"ה תרם תרומתו מן העולם במדה בינונית א' מחמשים אמרינן דכיבוש יחיד לא שמי' כיבוש וארם וכו' אינם בכלל א"י אבל אי נימא דתרם במדת עין יפה א' מארבעים גם ארם נהרים וארם צובה הוא בכלל א"י. כי ידוע מחז"ל דאאע"ה הי' כהן לאל עליון ולד' הארץ ומלואה כתיב והפריש הקב"ה תרומה מעולמו ונתן לאברהם לפי מדת בינונית הוא א' מנו"ן והעולם הוא שית אלפי פרסא על שית אלפי פרסא היינו ברבוע כמש"כ בנחלת בנימין. אבל בעיגולא הוא יותר צא וחשוב טבלא מרובעת שית אלפי פרסא על ש"א פרסא תמצא לאורך ה' פעמים רב מאות פרסא ולרוחב ה' פעמים י"ב מאות פרסא תמצא חלוק לרצועות ה' פעמים חמשה הוה כל רצועה י"ב מאות על י"ב מאות וכ"ה רצועות הן חתוך כל רצועה לחצאין תמצא נו"ן רצועות וכל אחד הוא אורך י"ב מאות פרסא וזה הוא חלק התרומה מן העולם דהוא אחד מנו"ן. וכשנתן לאברהם הוא כהן לאל עליון ואברהם הוריש לבניו בירושה לישמעאל דהוא הבכור מגיע לו שני חלקים מי"ב מאות היינו ח' מאות ברוחב ת"ר פרסה. ות' פרסה באורך ת"ר פרסה נשאר ליצחק מחלק ההוא. וצריך ג"כ לחתוך להניח לבני יצחק המה יעקב ועשו ונטל יעקב ב' חלקים מן ת"ר פרסה שהיא ברוחב ת' פרסה כי יעקב הוא הבכור שקנה הבכורה מעשו. נמצא שמגיע ליעקב מכוון ת' פרסה על ת' פרסה לא פחות ולא יותר ולכן מחזיק א"י ת' פרסה על ת' פרסה שהוא חלקו של יעקב לפי מדה בינונית א' תכו"ן. אבל הלא מדת הקב"ה ליתן בעין יפה שהוא א' מארבעים א"כ מגיע עוד לחלקו של יעקב יותר מת' פרסה על ת' פרסה היינו ת' פרסה על תיק פרסה שיהי' מכוון לפי מדת עין יפה. לכן כבש דהמע"ה את ארם נהרים וארם צובה ועוד עיירות המחזיק ק' פרסה באורך ת' פרסה להשלים כפי מדת עין יפה שיהי' א"י מחזיק ת' פרסה על ת"ק פרסה וס"ל דכיבוש יחיד שמי' כיבוש. א"כ ארם נהרים וארם צובה ג"כ בכלל א"י עכ"ד הנפלאים. והנה מבואר בתוס' קידושין [מ"א ע"א ד"ה תורם] הטעם דמדת עין יפה הוא אחד מארבעים וז"ל ועין רעה א' מששים ונפקא לי' מקרא דכתיב ששית האיפה מחומר החטים וששיתם האיפה מחומר השעורים וחומר הוא שלושים סאין ואיפה ג' סאין נמצא ששית האיפה עולה חצי סאה וכשתורם ששית האיפה מחומר נמצא דהיינו א' מששים והיינו עין רעה. ועין יפה א' ממ' נפקא לי' נמי מהאי קרא דכתיב ששית האיפה וכתיב נמי בהאי קרא וששיתם כלומר וששיתם קאי אחומר חטים וחומר שעורים דבכל חד וחד איכא שתות דהיינו