בנין דוד א קלא

פא) ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה אתנו ימים או עשור וכו' ויאמר אליהם אל תאחרו אותי, וכ"ל עפי"ד הח"ס ז"ל שהי' ויכוח ביניהם שסברו שארם וסורי' היא א"י לכן אמרו תשב הנערה אתנו דגם כאן הוא א"י אבל אליעזר סבר דח"ל הוא לכן אמר אל תאחרו אותי בחו"ל ע"ש, והנה בחוט המשולש פ' תולדות הביא לפ' הפ' הנ"ל תשב הנערה וכו' דכיון שמת בתואל רצו לירד לנחלה אחר שבעת ימי אבילות ולרבקה מגיע עישור נכסים כבת בין הבנים שנוטלת עישור נכסים לכן אמרו תשב הנערה אתנו ימים ר"ל להתעכב ז' ימי האבילות [כן איתא בילקוט] וליקח עמה חלק העישור נכסים, או עשור ר"ל שתשב אתנו העישור נכסים ולא תקבל העישור נכסים ודפח"ח. והנה בפענח רזא כ' דלכן נתן לנו הקב"ה א"י שהוא מעשר מכל העולם ואנחנו כבת הנוטלת עישור נכסים ועי' לעיל אות כ"ז דהחשבון מכוון דשית אלפי פרסי הוי עלמא וא"י הוא ארבע מאות פרסי ע"ש. וידוע דבלא ארם וסורי' הוי א"י ד' מאות פרסי כמבואר בצפ"ע הובא לקמן וזש"א ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה אתנו ימים או עשור כנ"ל או שהיא תשאר שם או העישור נכסים תשאר שם ולזה אמר אליעזר הלא אתם מודים דבת נוטלת עישור א"כ עכצ"ל דא"י שהיא בעצמה ד' מאות פרסא היא העישור של כל העולם וארם וסורי' הוא חו"ל. לכן אל תאחרו אותי בכאן להיות בחו"ל והבן ונכון בס"ד: פב) ויאמר אליהם אל תאחרו אותי וד' הצליח דרכי וכו' ויאמרו כקרא לבערה ונשאלה את פיה וברש"י שאין משיאין את האשה אלא מדעתה ונ"ל דהח"ס ז"ל כ' הא דאמר העבד וד' הצליח דרכי שהי' לו קפיצת הארץ ע"ש, והטעם שנעשה לו הנס שקפצה לו הארץ כ' המפורשים דחש אליעזר שמא ימות ויהי' יצחק אסור בכל הנשים שבעולם שמא זו היא קרובה של המתקדשת כמבואר בנזיר [יב ע"א] לכן קפצה לו הארץ ולזמן מועט לא חיישינן למיתה עכ"ד והנה בנובי"ק סי' ס"ד הקשה איך יכולים לעשות שליח לקדש אשה הא הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים וכ' לתרץ א) דאמרינן מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לאחרים א"כ בקרובי השליח דלא שייך מגו דזכי לנפשי' שוב אינו מועיל שליחות לקידושין. ב) דכיון דאין משיאין את האשה אלא מדעתה לא הוי חב לאחרים דהאשה מתרצת לזה ולא לאחר ולפי"ז יכול השליח לקדש לאחר אפילו מקרוביו והנה בהגהות מהר"צ בנזיר שם תמה על תירוץ הא' של הנוב"י ש"ס הנ"ל דאם אמר לשלוחו צא וקדש לי אשה אחת אסור בכל הנשים שבעולם יהא מותר בקרובי השליח דליכא חשש שקידש אחת מהם דהא לא שייך מגו א"כ שוב הוי תולבע"ח וכו' ואינו מועיל הקידושין ועכצ"ל כתירוץ השני דלא הוי תולבע"ח וכו' כיון דאין משיאין את האשה אלא מדעתה לכן במת השליח שפיר אסור בכל הנשים שבעולם אפילו בקרובי השליח ולפי"ז מובן הפ' ויאמר וכו' וד' הצליח דרכי שקפצה לו הארץ שלא יחוש שמא ימות ויהי' יצחק אסור בכל הנשים שבעולם ולא יהי' מותר בקרובי השליח דלא שייך מגו דזכי לנפשי' והוי תולבע"ח וכו' דז"א דלא הוי תולבע"ח במקום שחב לאחרים כיון דאין משיאין את האשה אלא מדעתה והאשה מתרצת לזה ולא לאחר לכן אמרו כקרא לנערה ונשאלה את פיה וברש"י דאין משיאין את האשה אלא מדעתה דנשמע מדברי העבד דאין משיאין את האשה אלא מדעתה. והבן ונכון בס"ד: פג) ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה וכו' ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה וברש"י בשם המדרש קטורה זו הגר ונקראת קטורה על שם שנאים מעשי' כקטורת ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפירשה מאברהם ונ"ל ההמשך דהנה ש"ב הגאון השו"מ ז"ל בד"ש כ' דלכן כ' ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ואח"כ כ' ויקח את רבקה ותהי לו לאשה דכפי הנראה מסדר עולם הובא בתו' יבמות [ס"א ע"ב] דרבקה היתה בת ג' שנים כשנשאה יצחק ומבואר במל"מ אישות פ"ג הי"א דאף אם האב קדשה בכסף ושטר כ"ז שהיא פחותה מבת ג' שנים אינה רק ארוסה ע"ש. וכבר כ' זקיני הח"צ ז"ל ס' קכ"ד דארוסה לא מקרי אשה ע"ש [ועי' בספרי שו"ת בנין דוד סי' ים מזה] וזש"א ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ולא היתה עוד אשתו אע"ג שכבר נתקדשה ע"י אליעזר כיון שהיתה פחותה מבת ג' ולכשגדלה להיות בת ג' שנים אז ויקח את רבקה ותהי לו לאשה כשנשאה ודפח"ת והנה התוס' ב"ב [קמא ע"א] הקשו למד"א ב"כ מותר באחותו למה לא השיא בתו ליצחק [וביאר הח"ס ז"ל אע"ג דאבות הי' להם דין ישראל מעת שנתגיירו מ"מ הלא גר שנתגייר כקטן שנולד דמי א"כ ליכא איסור אחוה אלא מדרבנן שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה וכ"ז נכון למד"א ב"נ אסור באחותו אבל למד"א ב"נ מותר באחותו א"כ ל"ש לומר באנו מקדושה חמורה דהא גם בהיותו ב"נ הי' מותר באחותו לכן הקשו התוס' שפיר למד"א ב"נ מותר באחותו אמאי לא השיאה ליצחק ודפח"ח]. ותירצו א) דקטנה היתה לכן לא השיאה ליצחק ב) דתהגר היתה [והיתה בת שפחה דולדה