בנין דוד א יב

שאין לו לחיות רק יומא חדא כנ"ל. וז"פ המדרש שהקב"ה שואל ומבקש מבנ"י ואומר להם בבקשה מכם עכבו עמי ר"ל שיעמדו במדריגותם גם להלאה ולא להפרד מהתקרבותם. והעצה לזה עוד יום אחד שיחשוב בכל יום שאין לו לחיות רק עוד יום אחד ולא יותר. וזה שתעמדו במדריגתכם מוכרח אני לבקש מכם מפני שקשה עלי פרודתכם. פי' כי שום דבר שבעולם אינו קשה עלי כי הכל בידי שמים רק פרודתכם שיפרדו בנ"י ח"ו מקדושתם דהוא יראת שמים וזה אינו תחת ידי דהבחירה חפשית וע"כ אבקש מבנ"י. ודו"ק והדבר נחמד בס"ד: ג) עי"ל הסמיכות לפי הנ"ל דע"י שיודע האדם שאינו בטוח בחייו עי"ז יבוא לידי יראת שמים. והנה איתא בחולין [צ"א ע"ב] דהמלאכים מזכירין את השם אחר ג' תיבות קדוש קדוש קדוש ה' ובני ישראל מזכירין אחר ב' תיבות שמע ישראל ה' וגו' וכ' בווי העמודים מבן השלה"ק ז"ל הטעם דהמלאכים חיים וקיימים משא"כ האדם שאינו בטוח בחייו אפי' רגע ע"כ מזכירין את השם אחר ב' תיבת דשמא ימות ח"ו ולא יזכה לומר השם ע"ש. ומבואר ביריעות שלמה דה"ט כתיב בראשית ברא א' להורות דיש לישראל קדימה מהמלאכים להזכיר את השם אחר ב' תיבות משא"כ המלאכים מזכירין את השם רק אחר ג' תיבות ע"ש. ולפי"ז יתבאר הסמיכות ולכל המורא הגדול אשר עשה משה ע"י שיהי' לעיני כל ישראל בראשית ברא א דמזכירין את השם אחר ב' תיבות משא"כ המלאכים מזכירין רק אחר ג' תיבות וה"ט משום דהאדם אינו בטוח בחייו. ועי"ז עשה להם יראה גדולה ופחד מהשי"ת ומהדר גאונו והבן: ד) עוי"ל הסמיכות ויבכו בני ישראל את משה שלשים יום וגו' ולא קם וכו' בישראל כמשה וגו' בראשית ברא. דהנה ראיתי בשם הגאון מווילנא ז"ל לפרש הטעם דבכו בנ"י את משה שלשים יום. עפ"י הנודע דמשה הי' תרומתו של עולם. ותרומה במדה בינונית הוא אחד מחמשים ושית אלפי שנין הוא עלמא לכן הי' חי מאה ועשרים שנה דהוא אחד מחמשים. והא דלא נהג השי"ת עמו בעין יפה דהוא אחד מארבעים הלא השי"ת העיד עליו בכל ביתי נאמן הוא ולא קם בישראל כמשה ולפי"ז הי' לו לחיות מאה וחמישים שנים. אמנם זה הי' בעון הדור וכיון שבנ"י גרמו לו למעט שנותיו שלשים שנה ע"כ בכו אותו שלשים יום יום לשנה עכדפח"ח. ואיתא בילקוט בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ שית אלפין איתא בפסוק זה לרמז דשית אלפי שנין הוה עלמא דאי במלואו הוא אלף ע"ש. [ובפנעח רזא מרמז דתיבת בראשית נטריקין ברא שית דשית אלפי שנין הוה עלמא ע"ש.] ולפי"ז מבואר הסמיכות ויבכו בנ"י את משה שלשים יום וה"ט משום דהם גרמו לו שנחסרו משנותיו שלשים שנה וע"כ בכו אותו שלשים יום יום לשכה דהא לא קם בישראל כמשה א"כ מצד זכותו הי' לו לחיות מאה וחמישים שכה ורק בעון הדור נתמעטו ימיו ושנותיו. ומנ"ל דהי' לו לחיות ק"ן שנים ע"ז מבאר ומפרש בראשית ברא אלקים וגו' דמרמז דשית אלפי שנין הוה עלמא ומשה רבינו הי' תרומתו של עולם א"כ במדת עין יפה הי' לו לחיות מאה וחמישים שנים. ורק בנ"י גרמו לזה וע"כ ויבכו בנ"י את משה שלשים יום והבן: ה) עוי"ל הסמיכות עפי"ד הילקוט הנ"ל דאית שית אלפין בפסוק בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. לרמז דשית אלפי שנין הוה עלמא שני אלפים תוהו ובוהי ושני אלפים תורה ושני אלפים ימות המשיח. דהנה איתא במדרש תשא ובאד' ר"נ פ"ב הטעם ששיבר משה הלוחות דאמר מוטב שידונו כפנוי' ולא כא"א ע"ש. הקדמונים ז"ל הקשו הא קבלת התורה היתה באונס כמבואר בשבת [פ"ח ע"א] א"כ א"א לדונם כא"א. וכתב ביד המלך הספרדי פ' וישלח לתרץ לפי"מ דמבואר בב"ב [מ"ח ע"א] דתלוי' וזבין הוה זבינא אגב זוזי גמר ומקני א"כ הרי ע"י קבלת התורה הרווחני ברכת עוה"ז. דאל"כ הי' לנו די פת חריבה וקיתון של מים כעבד ע"כ ליכא טענת אונס ע"ש. והנה הקדמונים ז"ל הקשו איך מגיע לנו ברכת עוה"ז הרי יעקב ועשו חלקו בנחלת ב' עולמות. ועשו כטל ברכת עוה"ז. והיטב אשר הביא החיד"א ז"ל לתרץ לפי"ד הש"ס ב"מ [כ"א ע"ב] דהמציל מזוטו של ים וכו' הרי אלו שלו. והרי מבואר בנדרים [ל"ב ע"א] דתנאי התנה הקב"ה עם מעשי בראשית שאם לא יקבלו ישראל את התורה יחזיר העולם לתוהו ובוהו. א"כ בנ"י המה כמצילים מזוטו של ים. לכן שפיר מגיע לנו ברכת עוה"ז עכ"ד. והנה המפורשים הקשו איך מהני התנאי של הקב"ה שאם לא יקבלו את התורה יחזיר העולם לתוהו ובוהו. הא הוה תנאי שא"א לקיים ע"י שליח דקודם שנברא העולם לא הי' מי שיהי' השליח. א"כ התנאי בטל והמעשה קיים. ונ"ל עפי"ד המל"מ פ"ג מה' זו"מ דהנותן מתנה לחבירו ואמר שאם לא יתן לו מתנה לא יחול המתנה רק עד עשרה שנים ולא יותר. דאין מהצורך בזה לכפילת התנאי. דהא דבעינן משפטי התנאים היינו במקום שבא התנאי לעקור המעשה לגמרי אבל הכא הרי אין התנאי עוקר המעשה לגמרי דהא אפילו אם יועיל התנאי נשאר המתנה עכ"פ עד עשרה