בנין דוד א קכו

נח) עי"ל ונקדים לפ' הפ' משפטים לא תבשל גדי בחלב אמו הכה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך. דהנה השומר ישמור החפץ כפי יקרת ערכו של החפץ בעיניו. א"כ לכאורה הלא האדם כלא נחשב בעיני המלאך וממילא לא ישמור את האדם בשמירה מעולה. אמנם הדבר נכון דלאחר שבאו המלאכים לאאע"ה ואכלו בב"ח דאפילו תינוק היוצא מבית הספר אינו אוכל כדאיתא במדרש מאז ידעו גודל ערכו של האדם. וזש"א לא תבשל גדי בחלב אמו דנשמע איסור בב"ח ואפ"ה אכלו המלאכים ותינוק אינו אוכל. לכן הכה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך לשמור בשמירה מעולה: נט) ולפי"ז מובן ההמשך ד' א' השמים וכו' אשר כשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך. דמבואר במדרש דלכן זכו בנ"י בא"י משים שקבלו התורה כמש"כ ויתן להם ארצות גוים וכו' בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצרו, ולכן ניתנה התורה לבנ"י ולא להמלאכים דאכלו בב"ח כדאיתא במדרש. וזש"א ואשר כשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת בזכות קבלת התורה ולכן יקבלו בנ"י את התורה ולא המלאכים משום דאכלו בב"ח א"כ גדול ערכו של אדם בעיני המלאכים לכן הוא ישלח מלאכו לשמור אותך בשמירה מעולה: ס) ד' אלקי השמים וכו' ואשר כשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת וכו' ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו. במדרש הובא ברש"י נכרין היו שהי' יוצאין זמומין מפני הגזל שלא ירעו בשדות אחרים וז"ל דבמדרש הקשה וכי לא הי' גמלים של א"א כחמורו של ר"פ בן יאיר שלא אכל ג' ימים מחמת שלא רצה לאכול מטבל וגמלי א"א הי' צריכין להיות זמומין שלא יאכלו מן הגזל. ובתפ"י כ' לתרץ דחמורו של רפב"י החמיר על עצמו במה שאסור לאדם עפ"י דין אבל גמלי א"א ידעו שא"י הוא שלו כמש"כ ברש"י עה"פ גר ותושב שאמר לו הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת רק א"א החמיר על עצמו להיות כגר בארץ ע"כ לא רצו הגמלים להחמיר על עצמם לכן יצאו זמומין וזש"א ד' אלקי השמים וכו' ואשר כשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת א"כ מה"ד הוא שלי. לכן ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו שהי' יוצאין זמומין דלא רצו להחמיר על עצמם כיון דעפיה"ד לא הי' גזל. והבן: סא) עי"ל ההמשך ולקחת אשה לבני משם וכו' ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו שהי' יוצאין זתומין. עפימש"כ המפו' לתרץ קו' המדרש הנ"ל דלכן החמיר אברהם שיהי' יוצאין זמומין דגזל חמיר גם מערוה כדאיתא במדרש דלא כחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל והכה אחז"ל סנהדרין [ל"ח ע"א ] אדם יחידי נברא מפני מה מפני הגזלנין דמה עכשיו דנברא יחידי גוזלין מכש"כ כשהי' שנים ע"ש. וכ' המהרש"א דהי' קשה להם למה נברא אדם יחידי והוכרח קין לישא אחותו שהיא ערוה למד"א גוי אסור באחותו למה לא נבראו ב' זכרים וב' נקיבות והי' נושא בנו של א' בתו של שני עי' לעיל אות נ"ד ומשני הש"ס מפני הגזלנין ומזה הוכיח זקיני בעיר דוד ז"ל דגזל חמור מערוה כמובן והנה התוס' הקשו למה לא השיא א"א את בתו בכל ליצחק למד"א ב"נ מותר באחותו ותירצו הקדמונים דס"ל כמד"א דב"כ אסור באחותו ולפי"ז מובן ההמשך ולקחת אשה לבני משם כי א"א לי ליתן בתי ליצחק דב"נ אסור באחותו א"כ הי' לו להקב"ה לברוא שנים שלא ישא קין אחותו האסורה וע"כ נברא אדם יחידי שלא יהי' גוזלין דגזל חמיר מערוה כנ"ל וזש"א ויקח וכו' מגמלי אדוניו שהי' זמומין להחמיר בגזל החמור מערוה ונכון בס"ד: סב) ולקחת אשה לבני משם וכו' רק את בני לא תשב שמה. ונ"ל דאיתא ב' טעמים שהי' אסור ליצחק לצאת לחו"ל א) שהי' עולה תמימה שנפסלה ביוצא. ב) בעטרת שלמה הובא בי"מ לכ"ק מוחז"ל כי אם ידור בחו"ל וכשיגיע הזמן שיוליד יעקב הי"ב שבטים לא יהי' רשאי להנית אביו לעת זקנתו ויולדו לו כל הי"ב שבטים בחו"ל והי' צריכים להשתלם בא"י דוקא שיהיו דוגמא מרכבה עליונה ע"ש א"כ לפי הטעם הא' אסור ליצחק לצאת לחול אפילו לפי שעה אבל לטעם השני אסור לו להתעכב ולהשאר בשם אבל לפי שעה מותר והנה בתוס' הקשו למה לא השיא א"א את בתו ליצחק ותי' דמהגר השפחה היתה ובאוה"ח ובעבודת ישראל ז"ל כ' דלכן לא נשתחררה הגר כדי שתשאוב עוד קצת זוהמא שהי' באברהם למען יצא יצחק מטפה טהורה לגמרי שיהי' ראוי לעולה תמימה עכדה"ק ומבואר באלשיך ובתפ"י ז"ל הא דכפל א"א האזהרה ואמר עוד הפעם רק את בני לא תשב שמה דבפעם הראשונה הי' האזהרה שלא ידור בחול ובשני' הי' האזהרה שלא לילך אפילו על דעת לחזור מיד ע"ש וזש"א ולקחת אשה לבני משם ולכאורה טורח זה למה ישא יצחק את בתי ועכצ"ל דתהגר השפחה היתה דלא נשתחררה כדי שיהי' יצחק עולה תמימה כנ"ל. ומזה תבין רק את בני לא תשב שמה אפילו על מנת לחזור כיון דהוא עולה תמימה. ונכון בס"ד: סג) ולפי"ד האוה"ח והעב"י ז"ל הנ"ל. יל"פ המדרש ויאמרו מד' יצא הדבר וכו' ותהי