בנין דוד א קכה

תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים. וכ' לתרץ דאמרינן מיגו דזכי לנפשי' שהרי יכול השליח לקדשה לעצמו זכי נמי לאחרינא ע"ש. א"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל פי"ז מהא"ב דכהן גדול אסור ליקח לו ב' נשים ע"ש. והרי א"א הי' כה"ג כמבואר במדרש וכבר כ' המפו' דלמד"א שלא הי' לו בת לא"א עכצ"ל שכבר נשא אשה קודם ששלח שליח לקדש אשה ליצחק. דאל"כ הלא לא קיים עוד מצות פו"ר כיון שלא הי' לו בת. וקיימ"ל הוא לישא אשה ובנו לישא אשה הוא קודם אם לא קיים עוד מצות פו"ר. ועכצ"ל שכבר הי' לו אשה א"כ לא שייך אצלו מיגו דזכי לנפשי' דהא אסור לו ליקח ב' נשים ולא הי' יכול להיות שליח לקדש אשה ליצחק. א"כ הי' מוכרח לשלוח את אליעזר א"כ צדקו דברי אליעזר שהקב"ה בעצמו ילך עמו ולא מלאך שלוחו. אמנם הדבר נכון דהא באמת כ' הנוב"י שם לתרץ הקו' הנ"ל דלא הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרינא דהא אין קידושין אלא מדעתה והיא מתרצת לזה ולא לאחר לכן מועיל שליח בקידושין. א"כ שפיר הי' יכול אאע"ה לילך בעצמו לקדש אשה ליצחק אע"ג דלא שייך מגו כנ"ל מ"מ לא הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרינא כיון דאין קידושין אלא מדעתה. ועכ"ז שלח את אליעזר לכן גם הקב"ה לא ילך בעצמו עם אליעזר אלא ישלח מלאך שלוחו וזש"א ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי. א"כ אליעזר ס"ל כהלכה דאין קידושין אלא מדעתה א"כ יכול אברהם לילך בעצמו לקדש כנ"ל ואם אינו הולך בעצמו אלא שולח שליח הרי הדין נותן שגם הקב"ה לא ילך בעצמו אלא ישלח מלאך שלוחו. ולזה אמר לו אברהם ד' אלקי השמים וכו' הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני. שלא ילך בעצמו אלא ישלח שליח. והבן וב"ה הוא דבר נחמד: נז) ד' אלקי השמים וכו' ואשר כשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ונ"ל ההמשך דאיתא בפענח רזא פ' לך דלכן נתן לכו הקב"ה את א"י דאיתא במדרש וביוצר לאחרון ש"פ דא"י היא מעשר מכל העולם וישראל המה כבת שנוטלת עישור נכסים וכ"א ביוצר לשבה"ג ע"ש. והנה באור תורה ז"ל בראשית אות י"ג מבאר החשבון דא"י היא מעשר מכל העולם דמבואר בפסחים [ צד ע"א ] דשיתא אלפי פרסי הוי עלמא ופירש"י שם דהיינו היקף הילוך החמה ממזרח למערב ע"ש. וכיון דביום החמה מקפת שיתא אלפי פרסי כמ"כ מה שתקפת בלילה הוא שיתא אלפי פרסי הרי י"ב אלפי פרסי היקף כל העולם בעיגול ולפמ"ש בעירובין [י"ג] דכל שבהיקיפו ג' טפחים יש ברחבו טפח נמצא העולם ארבע אלפי פרסי בארכו וכן ברחבו וארבע אלפי פרסי על ארבע אלפי פרסי עולה ששה עשר פעמים מאה ריבוא. והנה מבואר בפסחים שם דכל הישוב אינו אלא שעה אחת ביום שאין חמה נכנס בישוב אלא שעה אחת ביום. ודעת הרמב"ם דהיום נחשב י"ב שעות מהנה"ח עד שקה"ח ובאו"ח סי' כ"ח כ' ז' הדרכי משה והב"ח ז"ל דשיעור עליית החמה הוא שיעור שעה ע"ש. ומסתמא גם בהשקיעה מתעכב כן וממילא אין החמה הולכת בהעולם רק עשרה שעות נמצא דהישוב שאינו אלא שעה אחת ביום הוא חלק עשירי מכל העולם וכיון דהעולם הוא ששה עשר פעמים מאה ריבוא דשית אלפי פרסי הוי עלמא הוי הישוב ששה עשר פעמים עשרה ריבוא. ובמגילה [ג ע"א] איתא דארץ ישראל ארבע מאות פרסי על ארבע מאות פרסי היינו ששה עשר ריבוא נמצא מכוון ממש דא"י הוא חלק עשירי מן הישוב של כל העולם דכל הישוב של כל העולם הוא ששה עשר פעמים עשרה ריבוא וא"י הוא ששה עשר ריבוא והוא מעשר מן הכל לפי החשבון דשית אלפי פרסי הוי עלמא כפירש"י דהיינו היקף הילוך החמה ממזרת למערב כנ"ל עכדפח"ח, ובמעשה רוקח ז"ל כ' דלכן אמר אאע"ה הוא ישלח מלאכו לפניך דאיתא במד"ת פ' ויצא עשה אדם מצוה אחת מוסרין לו מלאך אחד לשמרו וכיון שהלך אליעזר לעשות מצוה לכן אמר לו אאע"ה הוא ישלח מלאכו לפניך. והטעם דאם עשה אדם מצוה אחת מוסרין לו מלאך אחד כ' במעשה רוקח דאחז"ל עוקצין פ"ג מי"ב עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות דידוע שיש תרי"ג מצות בתורה וז' מצות דרבנן ס"ה תר"ך א"כ בעד כל מצוה שאדם עושה מגיע לו חצי עולם ולכן כשמקיים כל המצות נותנים לו ש"י עולמות. ומבואר בחולין [צא ע"ב] דרחבו של מלאך הוא שני אלפים פרסה ע"ש. א"כ המלאך הוא שליש העולם דהעולם הוא שית אלפים פרסי וכיון דאם האדם עושה מצוה אחת זוכה לחצי עולם ע"כ עכ"פ מגיע לו מלאך אחד לשמרו שהמלאך הוא רק שליש עולם. דא"א ליתן לו ב' מלאכים שהמה ב' שלישים והאדם לא קנה רק חצי עולם ע"כ אין מוסרין לו רק מלאך אחד לשמרו ודפח"ח. ולפי"ז מובן ההמשך ד' אלקי השמים יכו' ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת. ועכצ"ל דלכן יתן לנו הקב"ה את א"י שהוא מעשר מכל העולם דשית אלפי פרסי הוי עלמא כנ"ל. א"כ דשית אלפי פרסי הוי עלמא ורחבו של המלאך הוא שני אלפים פרסה שליש העולם ובעשה מצוה אחת מגיע להאדם חצי עולם לכן מגיע לו עכ"פ בעד מצוה אחת מלאך אחד לשמרו. ולזה אמר הוא ישלח מלאכו לפניך דבעשה מצוה אחת מוסרין לו מלאך אחד. והבן וב"ה הוא דבר נכון: