בנין דוד א קכד

מדרבנן לעשות כן ואברהם קיים אפילו מצות דרבנן ונ"ל לתרץ לפי"ד התוס' גיטין [ס"ד ע"א] ד"ה אסור דמש"ה קנסו רבנן אע"ג דאיכא רובא משום דהוה קבוע אפילו קידש בשוקא דאשה הדרא לניחותא הא הוה קבוע שאינו ניכר דלא הוה קבוע דידיה כמחצה על מחצה אלא כלומר דקנסינן מחמת קביעותא אע"ג דהוה קבוע שאינו ניכר ע"ח. ונודע דברי קדוש זקיני התב"ש ז"ל בחידושיו לקידושין [ס"א ע"ב] דבנידן דידן לא הוה קבוע כלל דהי' יכול אליעזר לקדש בשוקא דלא שייך לומר דהדרא לניחותא דהרי א"א אמר לאליעזר ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבועתי זאת רק את בני לא תשב שמה. א"כ אמר שהאשה תלך מקביעותה ותלך ליצחק ולא תהי' הדרא לניחותא קמא א"כ לא הוה קבוע כלל ע"ש דפח"ח א"כ מתורץ קו' הנ"ל איך שלח א"א שליח לקדש אשה סתם הא איכא איסור דרבנן ולפי הנ"ל ניחא דהא הי' יכול לקדש בשוקא דלא הדרא לניחותא א"כ לא היה קבוע כלל ובכה"ג לא קנסו רבנן דכל הקנס משום דהוה קבוע כדברי תוס' הנ"ל. ולפי"ז מובן ההמשך וד' ברך את אברהם בכל שהי' לו בת ולא השיאה ליצחק דאיכא איסור דרבנן וא"א קיים אפילו מצות דרבנן כנ"ל א"כ יקשה איך שלח אליעזר ואמר לו ולקחת אשה לבני משם הא איכא איסור דרבנן לשלוח שליח לקדש אשה סתם הא א"א קיים אפילו מצות דרבנן דאל"כ הלא הי' יכיל להשיא את בתו ליצחק. ולז"א ואם לא תאבה האשה לילך אחריך ונקית משבועתי רק את בני לא תשב שמה. א"כ לא הוה קבוע כלל כדברי ז' התב"ש ז"ל וליכא אפילו איסור דרבנן. והבן ונכון בס"ד: כד) וד' ברך את אברהם בכל במדרש פליאה הדד"כ אנכי ד' א' וכו' לא יהי' לך אלקים אחרים [עי' לעיל אות יח לד לו לז לח מט] ואמר בני מחמד נפשי הרב הגאון וכו' מו"ה צבי שליט"א דומ"ץ דק"ק ווייטצען בעהמח"ס הנחמד שו"ת בנין צבי לפ' דהתוס' הנ"ל הקשו למד"א הא דכ' וד' ברך את אברהם בכל שהי' לו בת א"כ אמאי לא השיאה ליצחק למד"א ב"נ מותר באחותו. והקדמונים תירצו דס"ל כמד"א ב"כ אסור באחותו סנהדרין [נח ע"ב] ואיתא בסנהדרין [לח ע"א] ת"ר אדם יחידי נברא ומפני מה שלא יהו המינים אומרין הרבה רשויות בשמים. וז' בחא"ג ז"ל הקשה למה הקשה הש"ס באדם יותר מכל הבריות שנבראו יחידי. וכ' לת' דלא קשה רק על אדם דנברא יחידי והוכרח קין לישא אחותו שהיא ערוה למד"א גוי אסור באחותו הי' לו להקב"ה לברא ב' זכרים וב' נקיבות והי' נושא בכו של אחד בתו של שני ומשני הש"ס דנברא אדם יחידי שלא יאמרו המינים הרבה רשויות בשמים ע"ש. ולפי"ז מובן המדרש וד' ברך את אברהם בכל שהי' לו בת ובכל שמה א"כ יקשה קו' התוס' למה לא השיאה ליצחק. ועכצ"ל דגוי אסור באחותו א"כ יקשה למה נברא אדם יחידי והי' מוכרח קין לישא אחותו שהוא ערוה דגוי אסור באחותו. ועכצ"ל דנברא יחידי מפני המינים שלא יאמרו הרבה רשויות בשמים וזש"א הדד"נ אנכי ד' אלקיך וכו' לא יהי' לך אלקים אחרים שלא יהי' יכולים המינים לומר דהרבה רשויות בשמים ח"ו כי אין עוד בלבדו עכ"ד בני הג' שליט"א דפח"ח. והבן: נה) ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו וכו' הוא ישלח מלאנו לפניך. ונ"ל דהנה הקשו המפורשים דבפ' משפטים שאמר הקב"ה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך לא הקפיד מרע"ה ובפ' תשא כשאמר לו הקב"ה ושלחתי לפניך מלאך הקפיד ואמר אם אין פניך הולכים אל תעלני מזה. ובש"ך עה"ת כ' לתרץ דבפ' משפטים שהי' קודם חטא העגל דנעקר היצה"ר מהם לאחר קבלת התורה לא הקפיד מרע"ה שילך מלאך עמהם דשלוחו של מקום כמותו. אבל בפ' תשא לאחר החטא שחזר היצה"ר למקומו והוצרכו בנ"י תמיד לסליחה ולמחילה על חטאם שאין ברשות המלאך למחול זולת הקב"ה לכן טען מרע"ה שהקב"ה בעצמו ילך עמהם עכדפח"ח והנה אחז"ל המושל בכל אשר לו שהי' שליט ביצרו וזש"א ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו שהי' שליט ביצרו. א"כ לא יחטא ולא יצטרך תמיד לסליחה ומחילה לכן הוא ישלח מלאכו לפניך דשלוחו כמותו כי אין מהצורך שהקב"ה בעצמו ילך עמך ונכון בס"ד: נו) ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי וכו' ויאמר אליו אברהם וכו' ד' אלקי השמים וכו' הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני. ונ"ל עפי"ד האלשיך ז"ל שהי' ויכוח בין אאע"ה ובין אליעזר דאליעזר רצה שהשי"ת בעצמו ילך עמו כמו שהולך עם אדונו אברהם בכל עת הצורך אבל אאע"ה אמר לו יען שאין אני הולך בעצמי רק הנני שולח אותך כ"כ לא ילך השי"ת בעצמו עמך רק ישלח מלאכו לפניך שהוא ג"כ שלוחו ע"ש. והנה כ"ז נכון אי אאע"ה הי' יכול לילך בעצמו לקדש האשה לבנו ואעפ"כ שלח שליח שורת הדין שכ"כ הקב"ה ישלח שלוחו מדה כנגד מדה אבל אי נימא דא"א לא הי' יכול לקדש בעצמו והי' מוכרח לשלוח שליח שוב צדקו דברי אליעזר שהקב"ה בעצמו ילך עמו ולא מלאך והכה הנוב"י אהע"ז סי' ס"ד הקשה איך מועיל שליח לקדש אשה הא הוי