בנין דוד א קכא

וכו' תקלס נפש שרואה ואינו נראת להקב"ה שרואה ואינו נראה. ונ"ל דאחז"ל ב"מ [פ"ז ע"א] עד אברהם לא הוי זקנה מאן דבעי משתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק אתא אברהם ובעי רחמי והוי זקנה שנאמר ואברהם זקן. ואמר קדוש זקיני מאוה"ג מליסא ז"ל הכוונה דקודם שבא אאע"ה ל"ה העולם מאמינים שהנפש היא חלק אלקי ממעל וכמו שהיא נצחיי כמ"כ הנפש אלא דהנפש היא חלק מהחומר כמו יתר החושים וכמו הנר שכ"ז שהולך ודולק נתבטל חשיבותו יותר כי מהרה ילך לאיבוד כמ"כ האדם. ולפי דעתם הנפסדה הבן נחשב מאביו אבל כאשר בא אברהם ובעי רחמי מהשי"ת להאיר עיני העורים לדעת כי הנפש היא חלק אלקי ונצחיי כמו השי"ת שהוא נצחיי ועיקר תכלית האדם לתקן עצמו בפרוזדור בעוה"ז לבוא לטרקלין לעוה"ב להתענג בתענוג נצחיי ואדרבה כל מה שיזקין האדם יותר גדול חשיבותו כי עד מהרה יבוא לתכלית השלימות לחסות בנועם ד'. ולפי"ז האב יותר נכבד מהבן כי קרוב זמנו יותר לבוא לעוה"ב. וזש"א עד דאתא אברהם ל"ה זקנה ר"ל שלא הי' חשיבות לזקן מאן דבעי משתעי בהדי אברהם היינו האב. משתעי בהדי יצחק שהבן נכבד יותר. אבל כשבא אברהם ביקש רחמי והוי זקנה כלומר נתהווה להזקנה חשיבות דהנפש היא חלק אלקי ונצחיי וקרוב זמנו לחסות בנועם ד' ודפח"ח עי' לעיל פ' לך אות י"ז] וכבר כ' המפורשים דלכן הנפש אינה נראת כמו החומר שנראת לעיני כל כל אבר ואבר. כיון שהנפש הוא חלק אלקי ממעל וכמו הקב"ה שהוא רואה ואינו נראה כ"כ הנפש רואה ואינה נראת. ולפי"ז מובן המד' הנ"ל ואברהם זקן דנתהווה חשיבות לזקנה כיון שהנפש נצחיי חלק אלקי ממעל כנ"ל. ולכן היא רואה ואינה נראת כמו הקב"ה שהוא רואה ואינו נראה כנ"ל. ולז"א זשה"נ ברכי נפשי את ד' וכו' תקלס נפש הרואה ואינו נראית להקב"ה שהוא רואה ואיכה נראה. דכיון שהוא חלק אלקי ממעל ולא חלק מהחומר והבן: מא) ואברהם זקן בא בימים וד' ברך את את אברהם בכל וכו' שים נא ידך תחת ירכי וברש"י שיטול בידו המילה ע"ש ובמדרש וד' ברך את אברהם בכל בעושר. ונ"ל ההמשך דאחז"ל צדיק וטוב לו זה צדיק בן צדיק צדיק ורע לו זה צדיק בן רשע וראיתי בכנסת יחזקאל מכ"ק מחו' הגה"צ מדעש בשם זקינו הגה"ק המעגלי צדק ז"ל לבאר הענין כי ידוע שהקב"ה הטביע ביד האדם להיות הבחירה בידו לבחור בטוב או ברע. וידוע דעשירות הוא גרם ועילה להביא את בעליו לידי חטא. ובאמת רצון השי"ת שיהי' האדם על משקל השוה בלתי נטוי' לטוב או לרע לכן הלב"צ שמסייע לו קדושת אבותיו ואינו במשקל השוה תבוא לו העשירות שמדתו הוא להיפך כדי להי' במשקל השוה לגמרי. וכן בן הרשע אשר מצד אבותיו הוא עלול לעשות הרע בעיני ד' ואם יהי' לו עשירות בודאי לא יהי' בכחו להלחם כנגד השנים ויהי' כמוכרח במעשיו אל צד הרע וינטל ממנו הבחירה. ע"כ מוכרח להיות צדיק ורע לו כדי לבוא למשקל השוה ודפח"ח א"נ לכאורה יקשה איך נתברך אאע"ה בעושר הא הי' צדיק בן רשע. אמנם הד"נ דהא השי"ת אמר לאאע"ה ואעשך ואחז"ל במדרש ואתנך ואשימך אין כתיב כאן אלא ואעשך שאני בורא אותך ברי' חדשה ומה"ט הי' פטור מכיבוד אב ואם דהי' כיציר כפיו של הקב"ה כמש"כ הקדמונים ז"ל. א"כ הי' אברהם צדיק בן צדיק צדיקו של עולם ולא הי' ילוד אשה כלל לכן שפיר נתברך בעשירות. והכה הקדמונים הקשו האיך אמר אאע"ה שים כא ידך תחת ירכי לאחוז במילה הא אחז"ל נדה [יג ע"ב] יד לאמה תקצץ. אמנם לפי הנ"ל דאאע"ה לא הי' ילוד אשה אלא כיציר כפיו של הקב"ה א"ש דהא איתא שם שאמר שמואל לר"י אחוז באמתך והשתן ופריך הא אר"א כל האוחז באמה ומשתין כאלו מביא מבול לעולם. ומשני שאני ר"י דקרי שמואל עליו אין זה ילוד אשה ע"ש. ע"כ שפיר אמר אאע"ה שים נא ידך תחת ירכי לאחוז במילה דהא ל"ה ילוד אשה אלא כיציר כפיו של הקב"ה. ומעתה מובן ההמשך ואברהם זקן בא בימים ובזוה"ק שהי' צדיק שתיקן כל הימים לכן וד' ברך את אברהם בכל בעושר דהי' צדיק בן צדיק צדיקו של עולם. א"כ ל"ה ילוד אשה כלל. לכן אמר שים נא ידך תחת ירכי לאחוז במילה והבן כי הדבר נכון בס"ד: מב) ולפי"ז יל"פ הפ' ואעשך וכו' ואברכך וברש"י בממון. דלכאורה איך נתברך בעושר הא הי' צדיק בן רשע. ולז"א ואעשך שאני בורא אותך ברי' חדשה. א"כ תהי' צדיק בן צדיק צדיקו של עולם לכן ואברכך בממון. כי לצדיק בן צדיק הוא הכרח שיהי' עושר שיעמוד על משקל השוה כדברי המעג"צ הנ"ל: מג) ולפי"ז מובן ההמשך ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב וילך למסעיו. דלכן הי' עושר יען שהי' צדיק בן צדיק צדיקו של עולם ולא הי' ילוד אשה כלל כנ"ל. א"כ הי' פטור מכיבוד אב ואם ע"כ שפיר וילך למסעיו והניח את תרח ואשתו לעת זקנתם כי הי' פטור מכיבוד או"א כנ"ל. והבן: מד) ואברהם זקן בא בימים וד' ברך את אברהם בכל במדרש הדד"כ עטרת תפארת שיבה. ונ"ל בדרך צחות דכ' [ש"א ח'] ויהי