בנין דוד א קכ

דיש ח"ו ב' רשויות. וכ"ז נכון כיון דמנצפ"ך המה הללממ"ס ושפיר השמים הוא מנין תתקכ"ה רקיעים כנ"ל אבל אי הוה אמינא דמנצפ"ך אינם הללממ"ס א"כ השמים אין מספר של הרקיעים. שוב יוקשה למה כ' השמים הי' מהראוי שיהי' כתוב השמים באלף. ולפ"ז מובן המדרש הנ"ל בראשית ברא אלקים את השמים וכו' אר"ס בשם ריב"ל מנצפ"ך צופים אמרום הללממ"ס דהא מדכ' השמים בלא אל"ף עכצ"ל כנ"ל לרמז דיש תתקנ"ה רקיעים מספר השמים כפי חשבון מנצפ"ך ובניה רקיעים אין רשות למט"ט לכנוס לדעת כי אין עוד מלבדו. א"כ נשמע דמנצפ"ך המה הללממ"ס. והבן וב"ה הוא דבר נחמד: לו) עיל"פ המדרש הנ"ל ואברהם זקן בא בימים וד' ברך את אברהם בכל הדד"כ אנכי ד' אלקיך. עפי"ד ש"ב הגאון ביבין שמועה ז"ל לפ' הפ' הנ"ל דאחז"ל זקן נוטריקון זה קנה חכמה והקשה הפנ"י מנ"ל דקנה חכמה וכ' לתרץ דהא דכ' דעה קנית מה חסרת דעה חסרת מה קנית וכיון דזקן נוטריקון זה קנה ממילא נשמע שקנה חכמה ודפח"ח. וזש"א ואברהם זקן שקנה חכמה לכן וד' ברך את אברהם בכל דדעה קנית מה חסרת ודפח"ח. ואתחז"ל בשבת [ק"ה ע"א] מנין ללשון נוטריקון מן התורה שנאמר אנכי ד' אלקיך אנכי נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהיבת. רבנן אמרו אמירה נעימה כתיבה יהיבה ע"ש. ולפי"ז מובן המדרש ואברהם זקן וכו' וד' ברך את אברהם בכל דזקן נוטריקון זה קכה ודעה קנית מה חסרת לכן ברך ד' את אברהם בכל. א"כ כשמע דדרשינן נוטריקון. הדד"כ אנכי ד' וכו' לדרוש נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהיבת. ורבנן אמרו וכו' והבן וב"ה הוא דבר נכון: לז) עי"ל עפי"ד המדרש וד' ברך את אברהם בכל זה אליעזר שנאמר המושל בכל אשר לו. והנה אחז"ל יומא [כ"ח ע"ב] המושל בכל אשר לו שמושל בתורתו של רבו הוא דמשק אליעזר שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים וברש"י שם וז"ל דולה ומשקה נוטריקון של דמשק עכ"ל ולפי"ז מובן המדרש וד' ברך את אברהם בכל זה אליעזר שנאמר המושל בכל אשר לו הוא דמשק אליעזר דמשק נוטריקון דולה ומשקה שהי' דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים דדרשינן נוטריקון וזש"א הדד"כ אנכי א' וכו' דדרשינן נוטריקון אנא נפשי, וכו' והבן ונכון בס"ד: לח) עי"ל עפי"ד הזוה"ק ואברהם זקן בא בימים אברהם לא עאל באינון יומין עלאין עד דהוה סיב. אבל מאריה דתשובה מיד בא בימים ע"ש ונשמע מזה דגדולים בעלי תשובה מצדיקים גמורים וע' בנצוצי אורות והנה איתא בשבת [ ק"ד ע"א] דה"ט דתגא דקוף לגבי הריש ולא לגבי הצדיק דאמר השי"ת אם הרשע עושה תשובה אני קושר לו קשר כתותי ע"ש ומזה הוכיחו הקדמונים דבעית עדיף מצדיק וכ"ז נכון אי המנין דהאותיות ניתנו באבג"ד אבל אי נימא דניתנו בתשר"ק א"כ התנא דקוף לגבי הצדיק ולא להר"ש ומוכח דצדיק עדיף מבעית ] עי' לעיל פ' בראשית אות י' מזה] ואיתא במדרש דהאל"ף הי' קורא תגר אני ראש האותיות ולמה לא התחיל בי אלא בבית כדכ' בראשית ברא וכו' ואמר לה הקב"ה לפייסה להתחיל בה בתורה לכן פתח אנכי ד' אלקיך באלף. וכ"ז נכון אי נימא דהאותיות ניתבו באבג"ד אבל א"נ דניתנו בתשר"ק א"כ לא הי' לה במה לקרוא תגר להתחיל בה דהא אינה ראש האותיות ולא הי' צריך הקב"ה לפייסה להתחיל בה אנכי ד' וכו'. ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל ואברהם זקן בא בימים ונשמע מזה דבע"ת עדיף מצדיק כדברי הזוה"ק הנ"ל ועכצ"ל דתגא דקו"ף לגבי הרי"ש ולא לגבי צדיק. א"כ צ"ל דהאותיות ניתנו דרך אבג"ד ולא דרך תשר"ק ושפיר היתה האלף קורא תגר להתחיל בה ולכן נתפייסה להתחיל בה באנכי ולז"א הד"כ אנכי וכו', וב"ה הוא דבר נכון: לט) ואברהם זקן וכו' במדרש מי יעלה וכו' זה אברהם וכו' ישא ברכה מאת ד' וצדקה מאלקי ישעו. וכ"ל עפי"ד התפארת שלמה ז"ל לפ' הפ' ונתן לאשר אשם לו ור' נתן יליף לי' דמוציאין מזה ונותנים לזה. הכוונה דאע"ג דאדם עושה מצות ומגיע לו שכר מ"מ הלא אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ובאים המחבלים ר"ל אשר נולדו מעבירה שהמה כבעלי חוב שהאדם חייב להם שברא אותם לטרוף השכר מכח שבדר"נ. וזש"א ונתן היינו שכר המצוה לאשר אשם לו שהוא חייב להמחבלים על החטא שחטא ע"ש. א"כ לכאורה ח"ו אין עצה לקבל שכר מצוה. אמנם העצה היעוצה שלא יחשוב האדם שמגיע לו שכר והקב"ה חייב לו דא"כ יחטיפו המחבלים דבחוב אמרינן שבדר"נ שמוציאין מזה ונותנין לזה. רק יחשוב האדם שאין הקב"ה נותן לו רק בתורת צדקה דהוא אינו חייב לו כלום. וכבר העלה ז' הש"ך ז"ל בחו"מ ס' פ"ו סק"ג דבצדקה ל"א שבדר"נ דהנותן רוצה ליתן לזה ולא לאחר ע"ש. וזש"א ואברהם זקן בא בימים וד' ברך את אברהם בכל ולכאורה הלא הי' יכולים המחבלים לחטוף את הברכות מכת שדר"נ. ולז"א המדרש ישא ברכה מאת ד'. יען וצדקה מאלקי ישעו שחשב שהקב"ה נותן לו רק בתורת צדקה ובצדקה לא שייך שדר"נ והבן ונכון בס"ד. מ) ואברהם זקן במד"ת משה"כ ברכי נפשי את ד'