בנין דוד א קיט

של היצה"ר עד מ"ח שנים ומשכהו לביהמ"ד אינו מועיל רק אם פגע בך מנוול זה שהיא בדרך פגיעה ולא כשהוא חברו. ולז"א וד' ברך את אברהם בכל כנ"ל היינו בכל לבבך ובכל נפשך וכו' למסור נפשו בק"ש דע"י ק"ש ניצל מהיצה"ר כמחז"ל ואם לא נצחו יקרא ק"ש. וזש"א המדרש מכאן אמרו חכמים אל יפטר אדם מחברו. אם היצה"ר הוא חברו אלא מתוך דבר הלכה היינו התוך של דבר הלכה שהוא תיבת בכל. מסהנ"פ בק"ש והבן ונכון בס"ד: לד) ואברהם זקן בא בימים וד' ברך את אברהם בכל מדרש פליאה הרד"כ אנכי ד' אלקיך וכו' לא יהי' לך אלקים אחרים על פני. ונ"ל עפי"ד המעשה רוקח פ' ואתחנן לפ' הפ' פ האזינו ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי. וז"ל והקרה ד' לפני דבר נפלא בזה דאיתא בס' גלנטי דיש תתקנ"ה רקיעים כמנין השמים כשתחשוב המ' סתומה במספר ת"ר כפי חשבון מנצפ"ך כידוע הרי עולה תיבת השמים תתקנ"ה. ובתת"ק יש רשות למטטרון להעלות תפלתם של ישראל ובנ"ה רקיעים אין לו רשות לעלות כלל. וזהו הכוונה הן לד' אלקיך השמים ושמי השמים כמנין ה"ן רקיעים לד' אלקיך שאין רשות אף למט"ט לילך שם ע"ש. וידוע הגמרא חגיגה [טו ע"א] דאחר טעה בזה שראה למט"ט יושב וכותב זכיות של ישראל והי' סבר שתי רשויות הן. נמצא עד תת"ק רקיעים אפשר ח"ו לטעות כמו שטעה אחר במט"ט דעד שם יש לו רשות לילך ולראות. אבל משם ואילך א"א לטעות כלל דה"ן רקיעים לד' בלבדו ואין בלעדו. וספר משנה תורה שאמר משה קודם מותו המה תתקכ"ה פסוקים כמנין הרקיעים דדיבורו של משה הי' בוקע כל הרקיעים כדאיתא במדרש. לכן אמר דוקא תתקכ"ה פסוקים במכוון כדי שיראו כל התתקכ"ה רקיעים ויראו בנ"י שאין אלקים זולתו. ובזה מבואר הפ' בטוב טעם דצא וחשוב ותמצא עד אותו פסוק ראו עתה וכו' המה תת"ק פסוקים ומאותו פסוק ואילך עד גמר התורה המת נ"ה פסוקים לכך קאמר ראו עתה דוקא אחר תת"ק רקיעים ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי דעד כאן יש רשות למט"ט לכנוס שם והי' יכולים ח"ו לטעות אחריו כמו שטעה אחר אבל עתה בכ"ה רקיעים אלו שאין אלקים עמדי היינו מט"ט שנקרא אלקים כשם רבו כידוע מזה"ק. ובזה מדוקדק ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי והוא רמז נפלא ונכון עכ"ל קדשו ושפ"י. והיוצא לנו מדה"ק דאפילו מלאך מט"ט אין לו רשות לכנוס ולראות בה"ן רקיעים אבל משה ראה והראה אותם לבנ"י. דגדולים צדיקים אמה"ש והטעם מבואר בקדמונים דמלאכי השרת המה כאינם מצווה ועושים אבל צדיקים המה מצוים ועושים דגדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה כמבואר בקידושין [ל"א ע"א] והכה המפו' כ' לתרץ קו' הקדמונים ז"ל למה נולד יצחק לאברהם לעת זקנתו ולא מקודם. דאע"ג דקיים אאע"ה כל התורה דבן ג' שנים הכיר את בוראו מ"מ לא הי' רק כאינו מצווה ועושה עד אחר המילה שאמר לו הקב"ה התהלך לפני והי' תמים וא"א להיות תמים בלי תורה ומאז הי' כמצווה ועושה ויען דגדול מצווה ועושה ממי שאינה מצווה ועושה לכן רק לעת זקנותו לאחר המילה עמדה לו זכותו להוליד את יצחק ולא מקודם. והנה רש"י פי' ואברהם זקן וכו' וד' ברך את אברהם בכל בכל בגימטריא בן שהי' לו בן. ולפי"ז יתבאר המדרש הנ"ל ואברהם זקן בא בימים וד' ברך את אברהם בכל בבן. ולכן כולד הבן לאחר זקנותו ולא מקודם יען דגדול המצווה ועושה משאינו מצווה ועושה א"כ גדולים צדיקים ממה"ש כנ"ל. וא"כ שפיר ראה מרע"ה הכ"ה רקיעים אע"ג דמט"ט איכו יכול לכנוס ולראות. ושפיר הראה מרע"ה לבנ"י הכ"ה רקיעים לדעת כי ד' הוא האלקים ואין עוד מלבדו. וזש"א המדרש הדד"כ אנכי ד' אלקיך וכו' לא יהי' אלקים אחרים על פני. דאין לטעות כמו שטעה אחר דע"י שראו הנ"ה רקיעים ידעו שאני אני הוא ואין אלקים עמדי. והבן ונכון בס"ד: לה) ולפי"ד הס' גלאנטי והמעשה רוקח הנ"ל דהשמים בגמטריא תתקכ"ה לרמז דיש תתקנ"ה רקיעים כמספר השמים כאשר תחשוב המ' סתימה במספר ת"ר כפי חשבון מנצפ"ך דהאותיות מנצפ"ך המה לאחר אות ת' א"כ ך' הוא ת"ק ומ' ת"ר כידוע הרי עולה תיבת השמים תתקכ"ה כמנין הרקיעים ובכ"ה רקיעים אין רשות למט"ט לכנוס ע"כ אין לטעות שיש ח"ו ב' רשויות כנ"ל. יל"פ המדרש בראשית ברא א' את השמים וכו' א"ר סימן בשם ריב"ל מנצפ"ך צופים אמרום הלכה לממ"ס [עי' לעיל פ' בראשית אות ל"ד דבר נכון] דהנה רשי' פי' עה"פ ויקרא א' לרקיע שמים שא מים שם מים אש שערבן זה בזה ועשה מהם שמים ע"ש. וז' הטו"ז ז"ל בדברי דוד הקשה למה לא כזכר באש אלא השי"ן לחוד ולא האל"ף שיהי' כ' שאמים. וכ' לת' שהקמץ תחת השין מביא האל"ף עי' נדרים [לז ע"ב ] והוה כאילו הי' כזכר האל"ף ע"ש. אבל באמת יקשה אמאי לא נכתב האל"ף בפירוש. אמנם לפי"ד של הס' גלאנטי והמעשה רוקח הנ"ל א"ש דלכן לא כ' האל"ף לדעת דהשמים אתא לרמז דיש תתקנ"ה רקיעים וכ' הן לד' אלקיך השמים שאין רשות למט"ט לכנוס בנ"ה רקיעים. שלא לטעות