בנין דוד א יא

$בראשית$ א) בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ וגו'. וסיום תוה"ק הוא ולכל המורא הגדול אשר עשה משה וגו'. וכ"ל בעזהי"ת לכעץ ולשלב סופה בתחילתה (בז"ך אופנים) דהנה ראשית חכמה יראת ה' וצריך האדם לעמוד על המשמר ולגבור על יצרו הרע להשיג יראת ה' האמיתית. והעצה לזה הוא להזכיר יום המיתה כמחז"ל [ברכות דף ה' ע"א] אם פגע בך תכול זה וכו' ואם לאו יזכיר לו יום המיתה. וכידוע עוד אמרם ז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך ונמצא כל ימיו בתשובה. כי לא ידע האיש את עתו. ולפי"ז איתא בסה"ק לפרש מקרא קודש ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום. דהנה אם יחשוב האדם בדעתו כי עוד רבות בשנים יחי' יתרשל מעבדות השי"ת כי יאמר עוד חזון למועד לשוב בתשובה לא כן אם יום המיתה ירחף לפני עיניו מיום ליום ויתבונן שאין לו לחיות יותר מזה היום אזי יבוא לדביקות השי"ת ולעבדו עבודה תמה ושלימה. וזש"ה ואתם הדבקים בה' אלקיכם וע"י מה יזכה לזה ומפרש הפ' ע"י חיים כלכם היום שידמה ויצייר בנפשו שאין לו לחיות רק זה היום עכ"ד. ולפי"ז יש לפרש הפ' [תהלים ק"ד] יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב פי' שאז יצא האדם לפעלו לעבדות השי"ת ע"י שיחשוב לעבודתו עדי ערב שלא ימשוך עבודתו רק עד הערב ח"ו כי מי יודע מה יולד יום. (ובזה י"ל ג"כ ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה, ופריך הש"ס [ברכות ל"ג ע"ב] אטו יראה מילתא זוטרתא הוא. ועפ"י הנ"ל א"ש ועתה היינו שאם יחשב האדם שאין לו לחיות אלא עתה זו הרגע. אז מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה דאז באמת יראה מילתא זוטרתא הוא.) והנה במס' מגילה [ט' ע"א] איתא ששינו לתלמי המלך וכתבו אלקים ברא בראשית שלא יאמרו שתי רשיות הן ח"ו. וזקיני המהרש"א ז"ל שם הביא בשם פענח רזא הטעם דמתחלת תוה"ק בבראשית לא כמו ששינו לתלמי המלך עפי"מ דמבואר בנדרים [דף י' ע"א] שלא יאמר אדם לד' עולה אלא עולה לה' וכ' בשלה"ק ז"ל הטעם שמא יאמר תיבת לה' ולא יספיק לגמור ולומר עולה עד שימות ונמצא יוציא ש"ש לבטלה ולכן התחלה תוה"ק בראשית ולא אלקים ע"ש. ולפי"ז כל איש ישר בעיניו יחזה ויתבונן דהתחילה תוה"ק בראשית משום דהאדם אינו בטוח בחיו אפי' רגע ויתעורר עי"ז לידי יראה מאת השי"ת. ומעתה יובן סמיכות תוה"ק ולכל המורא הגדול אשר עשה משה. היינו שמשה רבינו עשה יראה גדולה לבנ"י מפחד השי"ת ומהדר גאונו. ע"י לעיני כל ישראל שיהי' להם תמיד לפני עיניהם בראשית ברא אלקים דמה"ט לא כאמר אלקים ברא בראשית דמוכח מזה לרמוז דהאדם אינו בטוח בחייו אפי' רגע חדא והבן: ב) ולפי הנ"ל יש לפרש המדרש שהביא הבל"ע דרוש י"ז] וכ"ק מוחז"ל בישמח משה פ' אמור וביום השמיני עצרת וכו' וז"ל משל למלך שזימן בניו לסעוד לימים קצובים כיון שהגיע זמנם לפטור אמר להם בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד שקשה עלי פרודתכם וכו' עכ"ד המדרש והובא ברש"י. ונ"ל עפי"ד הגאון מווילנא ז"ל לפרש הפ' יראת ה' הוא אוצרו. דהנה מלך בו"ד עושה אוצר מדברים אשר קשה למצוא והמה יקרי המציאות. אבל אצל השי"ת דלו הארץ ומלואה והכל שלו איך שייך לומר שיעשה אוצר אמנם אמחז"ל ברכות [ל"ג ע"ב] הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. א"כ הוא דבר שאינו בידי השי"ת לכן עושה מזה אוצר וז"פ יראת ה' הוא אוצרו והצל"ח ז"ל כתב לפרש הפ' מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה. דלכאורה אצל הקב"ה לא שייך לומר שהוא שואל ומבקש דהכל תחת ידו. אכן בענין יראת שמים דאינו בידו הוא השואל. וז"פ מה ה' אלקיך שואל מעמך ר"ל באיזה דבר שייך לומר שהקב"ה הוא השואל ומבקש מאת האדם כי אם ליראה ודפח"ח. והנה בימים הקדושים שעברו זכו ישראל להתקרבת ודביקת השי"ת. ועתה ביום השמיני אשר היום יעבור וחשש השי"ת שיתפרדו ח"ו מדביקותם. לכן מבקש מבנ"י לעמוד במדריגותם ולא להתרחק ממנו כי הוא דבר שקשה אצלו כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. והעצה לזה לחשוב מיום ליום