בנין דוד א קיח

בכה אלא מעט. וזש"א שבא מהר המורי' וראה שפשט יצחק צוארו למסור נפשו לד'. לכן אין לבכות הרבה על צדיקת כזו שזכתה לבן קדוש כזה: ל) עי"ל עפי"ד הבעה"ט הנ"ל שלא בכה אלא מעט והטעם שבכה מעט כ' בדרוש שמואל שמתה שרה אחר מיתת תרח ובכה הרבה וחז"ל אמרו דכל המתקשה על המת על מת אחר הוא בוכה. לכן תלה א"א שמתה שרה יען שבכה הרבה במיתת תרח לכן בכה כעת מעט. והטעם דאין מתקשין על המת יותר מדאי דנראה כאלו כופר ח"ו בתחה"מ דאם מודה בתה"מ א"כ אין לבכות הרבה דהא המת יעמוד במהרה כמש"כ המפורשים. והנה איתא במדרש פליאה כיון ששמע קול שאמר אל תשלח ידך אל הנער ידע שיש תחה"מ. וראיתי לפ' בשם האורח מישור עפידחז"ל מו"ק [י"ח ע"א] אר"י מנין שברית כרותה לשפתים שנאמר ויאמר אברהם וכו' ונשובה אליכם והדרו תרויהו ובתוס' שם מקשים דילמא משום דמדה טובה מרובה ממדת פורעניות ובמ"פ אמרו אל יפתח פה לשטן עאכו"כ מדה טובה שאם אדם אומר דבר טוב שיתקיים ע"ש ואיתא בילקוט ואתחנן מנין לתחה"מ מה"ת דכ' וירדו וכו' חיים שאולה ומה במדת פורעניות כך מדה טובה עאכו"כ שיעמדו המתים מן האדמה חיים. וזש"א כיון ששמע קול שאמר אל תשלח ידך וכו' דהדרו תרויהו דמדה טובה מרובה ממד"פ ידע שיש תחה"מ מה"ת ודפח"ח. וזש"א ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה שבא מהר המוריה. ונתוודע לו שיהי' תחה"מ כנ"ל. לכן הכ"ף קטנה שלא בכה אלא מעט כי תעמוד לתחה"מ. והבן: לא) ולפי"ז יל"פ הפ' פ' ראה בנים אתם לד' אלקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. וכ' המפורשים הטעם דיהי' נראה שכופר ח"ו בתחה"מ דהא באמת יעמדו להחה"מ ע"כ אין לצער על המת יותר מדאי. והנה הפר"ד הקשה הא אחז"ל דמפתח של תחה"מ הוא ביד הקב"ה וכהן הוא ואיך יטמא למת. וכ' לת' דישראל בנים למקום ולכן מותר לטמא. וזש"א בנים אתם לד' אלקיכם א"כ יהי' תחה"מ לכן לא תתגודדו וכו' לצער יותר מדאי כיון דיעמדו לתחה"מ. והבן: לב) ויקם אברהם מעל פני מתו וכו' גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת קבר וכו' וברש"י אם תרצו הריני גר וא"ל אהי' תושב ואטלנה מה"ד שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת. ונ"ל ההמשך עפי"ד התפ"י לפ' הלשון מעל פני מתו דאיתא במדרש דבמערת המכפלה ל"ה נקברים רק המתים בלי חטא דמתו בנשיקה ולא ע"י מלה"מ. ומבואר בע"ז [כ ע"ב] דהמת ע"י מלה"מ פניו מוריקות. וזש"א ויקח מעל פני מתו לאחר שראה פני' שאינה מוריקות דמתה בנשיקה לכן ביקש אחוזת קבר במערת המכפלה ודפח"ח. והנה בב"ק [צ"ג ע"א] א"ר חנן המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה שכ' ותאמר שרה אל אברהם חמתי עליך וכו' ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה. והני מילי דאית לי' דינא בארעא ובתוס' וז"ל ובימי שרה הי' ב"ד של שם קיים עכ"ל. א"כ יקשה למה לא הי' פני' מוריקות דהא מתה ע"י חטא אמנם הד"נ לפימש"כ בזרע ברך דר' חנן הנ"ל ס"ל דלא הי' לאברהם דין מלך אבל למד"א במדרש דהי' לו דין מלך וקיימ"ל מלך לא דן ולא דנין אותו א"כ הוה כליכא דינא בארעא ולא היתה שרה כמוסר דינה לשמים ולא חטאה ומתה בנשיקה ול"ה פני' מוריקות והא דהי' לו לאאע"ה דין מלך היינו לאחר שזכה בארץ כנען אבל אם לא הי' זוכה לארץ כנען א"כ איכו מלך כמבואר לעיל [אות י"ז ] בשם הת' שם ארי' ולפי"ז א"ש ההמשך ויקם אברהם מעל פני מתו וראה של"ה פני' מוריקות דלא חטאה ומתה בנשיקה דליה מוסר דינה לשמים כיון דארץ כנען שייך לאברהם והי' לו דין מלך. לכן אמר גר ותושב אנכי עמכם אם תרצו הריני גר וא"ל אהי' תושב ואטלנה מה"ד דהארץ שלי הוא והבן ונכון: לג) ואברהם זקן בא בימים וד' ברך את אברהם בכל מדרש פליאה מכאן אמרו חכמים אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה. ונ"ל דאחז"ל סוכה [נ"ב ע"ב] ברכות [ה' ע"א] עצות לנצח היצה"ר אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד לנצחו ע"י תורה ואם לא נצחו יקרא ק"ש ע"ש. ובאור לישרים כ' דמשכהו לביהמ"ד אינו מועיל רק אם אין היצה"ר חבירו ולז"א אם פגע בך שהוא רק בדרך פגיעה אבל אם הוא חבירו לא כשאר לו רק העצה שיקרא ק"ש ע"ש. והנה חד מד"א ס"ל דבן מ"ח שנים הכיר א"א את בוראו וגם ארז"ל ואברהם זקן בא בימים שתיקן כל הימים שלא הי' בהם פגם. והנה מוח"ז הגה"ק ז"ל בייטב לב הביא בשם הגה"ק העטרת צבי ז"ל לפרש וד' ברך את אברהם בכל שברכו ד' לקיים בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך למסור נפשו בק"ש כמאחז"ל בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך עכדה"ק. והנה התוך של אותיות דבר הלכה המה אות ב' ואות כ' ואות ל' והוא תיבת בכל. ולפי"ז מובן המדרש ואברהם זקן בא בימים היינו שתיקן כל הימים וגבר עצמו על היצה"ר. והגם שלא הי' לו העצה של משכהו לביהמ"ד דבן מ"ח שנים הכיר את בוראו א"כ הי' חברו