בנין דוד א קיז

א"כ למה כאמר מיתה בשרה הא הניחה בן כמותה את יצחק אמנם י"ל דהא איכא בנשים מצות שאין באנשים לכן לא הי' לה השלמה ע"י שהניחה בן. אולם יקשה הא אחז"ל דבת הי' לו לא"א ובתוס' ב"ב [קמא ע"א] דמשרה היתה א"כ הניחה בת כמותה. אכן הד"נ לפימד"א במדרש דהבת מתה ביחד עם שרה ע"כ שפיר כ' ותמת שרה שלא הניחה בת כמותה ועי' לעיל אות ט"ו דלכן הכ"ף שבתיבה ולבכתה זעירא לרמז שמתה הבת יחד עם שרה והכ"ף זעירא כאילו לא נכתבה ונשאר מתיבת ולבכתה תיבת ולבתה שבא לספוד לשרה ולבתה ביחד ע"ש. וזש"א ותמת שרה ולכן כ' בה מיתה. יען כי ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה. שמתה הבת ביחד עם שרה כנ"ל. א"כ לא הניחה בת לכן כאמר אצלה ותמת שרה: כו) ותמת שרה בקרית ארבע וכו' ואקברה מתי וכו' ונ"ל עפימש"כ המפו' לפ' ותמת שרה בקרית ארבע דשם מתה אבל חיתה בקברה דצדיקים במיתתם קרוין חיים ושפתיהם דובבות בקבר עכ"ד, וראיתי בשם הגר"א ז"ל מווילנא דלכן כ' בפרשה שבעה פעמים קבורת מת ואקברה מתי קבור מתך מקבור מתך לקבור את מתי קבור מתך ואקברה את מתי ואת מתי קבור, והזכיר ו' פעמים קבורה קודם מת ובפעם השביעי ואת מתך קבור הזכיר מת קודם לקבורה משום שאאע"ה קנה המערה לקבור שם ג' זוגות אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה, ואיתא בסוטה [יג ע"א] דגם ראשו של עשו קבור שם דאתא לעכב קבורת יעקב ולקח חושים בן דן קולפא מתי' ארישי' בתרן עיבי' ונפלו אכרעא דיעקב ע"ש. ומבואר בשבת [קכב ע"ב] דשעה אחת קודם תחיית המתים עתידים צדיקים דהוו עפרא ע"ש. ולכן שפיר כ' ששה פעמים קבורה קודם על שלש זוגות הנ"ל דנקברים חיים ואח"כ ימותו קודם תחה"מ אבל השביעי ירמוז על עשו דמת קודם הקבורה ודפח"ח. וזש"א ותמת שרה בקרית ארבע דהשם מתה אבל עודנה בחיים דצדיקים במיתתם קרוין חיים. ולכן כ' ואקברה מתי ששה פעמים קבורה קודם למיתה כי אצל הצדיקים הקבורה הוא קודם המיתה דצדיקים במיתתם קרוין חיים: כז) ויבא אברהם וכו' וידבר אל בכי חת וכו' תנו לי אחוזת קבר ובמדרש ויבא אברהם מהיכן בא בא מהר המורי'. וכ"ל דבתפארת יהונתן הקשה למה ביקש מבני חת הא הי' די לבקש מעפרון ותירץ דירא א"א שיערערו בני חת בטענת בר מצרא שהי' שדותיהן סמוך להמערה לכן ביקש הסכמתם. אולם יש להעיר לפי"מ שכ' בפני"פ דלא הי' יכולים לטעון טענת בר מצרא אי נימא כדרש"י ז"ל דארץ כנען כפלה בחלקו של שם כשחלק כח את הארץ לזרעו אלא שהכנעני כבש אותה מזרעו של שם [עי' רש"י לך עה"פ והכנעני]. א"כ כשחזר וקנה אברהם מהם המערה דינו כמו שנמכר לבעלים הראשונים דשל אבותיו של אברהם היתה דקיימ"ל בחו"מ סי' קע"ה דבכה"ג ליכא טענת בר מצרא ע"ש. א"כ יקשה קו' התפא"י למה ביקש גם מבני חת. אמנם אי נימא דלא כפלה ארץ כנען בחלקו של שם א"כ שייך טענת בר מצרא לכן שפיר ביקש אברהם הסכמת בני חת והנה איתא במדרש דהר המורי' הי' בקעה ואמר אאע"ה שאין כבוד למלך לשכון בבקעה ונעשה הר. ומקשים דא"כ מדוע לא ברא השי"ת שיהי' הר מתחילה וכ' זקיני הגאון הר"ר העשיל והתפא"י ז"ל לתרץ דלכאורה יקשה איך העלה א"א עולה על הר המורי' הא אחז"ל דאין לך הר שלא עבדו בו עכו"ם ומחובר אסור לגבוה כקי' הירושלמי. [עי' תוס' ע"ז מ"ה ע"א ובח"ס אי"ח סי' ר"ח ויו"ד סי' רל"ג ואכמ"ל] אמנם הדבר נכון דהא מתחלה היתה בקעה ולא עבדו בו עכו"ם ומעת שנעשה הר הא ראה א"א שלא עבדו בו עכו"ם. א"כ מתורץ קו' הנ"ל אמאי לא ברא השי"ת שיהי' הר מתחלה דא"כ הי' נאסר דעבדו בו עכו"ם ודפח"ח. וכ"ז נכון אי נימא דלא נפלה ארץ כנען בחלקו של שם. אבל א"כ דנפלה בחלקו של שם שוב יקשה דלמה לא הי' הר מתחלה דאין לומר כנ"ל דהי' נאסר דהא אאאדשאיש כמבואר בע"ז [כג ע"ב] ע"ש [ואי"ל דהי' נאסר עוד קודם המבול דבמבול כתבטלו הע"ז כמש"כ המפו'] ולפי"ז מובן המדרש ויבא אברהם שבא מהר המורי' וראה שהי' בקעה ונעשה הר ועכצ"ל דלא כפלה ארץ כנען בחלקו של שם. א"כ שוב יהי' יכולים בני חת לטעון טענת בר מצרא. לכן אמר אאע"ה לבני חת תנו לי אחוזת קבר שיהי' בהסכמתם שלא יערערו בטענת בר מצרא. והבן וב"ה הוא דבר נחמד: כח) עי"ל המדרש הנ"ל עפי"ד הרש"י גר ותושב וכו' אם תרצו הריני גר ואם לאו אהי' תושב ואטלנה מן הדין דהנה הקשו המפ' איך הוכשר הר המורי' למקום המקדש הא עבדו בו עכו"ם ומחובר נאסר לגבוה ובתפ"י כ' לתרץ דמתחלה הי' בקעה ואח"כ כשנעשה הר הרי כבר זכה בו אאע"ה דארץ כנען שלו הוא ולא הי' יכולים העכו"ם לאסור דאאאדשא"ש ע"ש. וזש"א ויבא אברהם וכו' גר ותושב אנכי ובמדרש שבא מהר המורי' וראה שנבחר למקום מקדש דאאאדשא"ש דמוחזקת לו לאברהם. ע"כ אמר גר ותושב אנכי שאטלנה מן הדין ששלי הוא. והבן: כט) עי"ל עפי"ד הבעה"ט ולבכתה כ"ף קטנה שלא