בנין דוד א קטז

ופלגשים אפילו שלא מדעתן כמש"כ הרמב"ם ז"ל ה' מלכים. לא שייך לומר דאסור בפילגש יען שמוטל עליו מצות עשה לקדשה דהא אין קידושין אלא מדעתה ודפח"ח. והנה אחז"ל הובא ברש"י ויאמרו נקרא לנערה ונשאלה את פיה מכאן שאין משיאין את אשה אלא מדעתה ע"ש ולפי"ז מובן ההמשך ויאמרו נקרא לנערה ונשאלה את פיה, א"כ כשמע דצריכין דעתה ולכן מלך מותר בפילגש דליכא מצות עשה שהרי יכול ליקח מבנות ישראל אפילו שלא מדעתן כדברי המקנה, ע"כ שפיר ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה, דמלך מותר בפילגש. והבן ונכון בס"ד: כא) ולפי"ד המקנה הנ"ל יל"פ דברי רש"י על הא דכ' הפילגשים שלא היתה אלא פילגש אחת היא הגר היא קטורה וביפ"ת תמה מנ"ל דהגר היתה דהנה הדול"צ הקשה איך לקח אברהם פילגש אמנם הד"כ לפימש"כ במנ"ח מצוה תק"ע דבמופקרת איכא לאו דלא תהי' קדשה ועשה דכי יקח איש אשה דצריך להיות קידושין ובאינה מופקרת הגם דליכא הלאו דל"ת קדשה עכ"פ איכא עשה דכי יקח איש אשה כדברי המקנה וכ"ז בראוים לקידושין אבל שפחה שאין קידושין תופסין בה ליכא העשה כלל ואם אינה מופקרת ליכא הלאו דל"ת קדשה א"כ ליכא איסור תורה כלל ולכן ס"ל להרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' א"ב דאיסור שפחה אינו אלא מדרבנן ע"ש ומבואר ברש"י ובמדרש קטורה זו הגר ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם ע"ש א"כ מתורץ קו' הדול"צ הנ"ל דהא הגר לא היתה מופקרת שהרי לא נזדווגה לאיש א"כ ליכא הלאו דל"ת קדשה וגם ליכא העשה דכי יקח איש וכו' דהרי היתה שפחה ובשפחה לא שייך העשה ע"כ שפיר לקח אברהם את הגר לפילגש דלא הי' איסור תורה כלל [ ואע"ג דעכ"פ הי' איסור דרבנן לשיטת הרמב"ם הנ"ל י"ל דאתיא כמד"א במדרש פ' וירא תתן תורה גליתי לו ולא כמד"א אפילו הלכות עירובי חצירות הי' יודיע דלא קיים אאע"ה אלא מצות דאורייתא כמש"כ המפורשים] ולפי"ז מתורץ קו' היפ"ת מנ"ל דהגר היתה דהא עכצ"ל דהגר היתה ולכן מותרת לו כיון שהיא שפחה כנ"ל והבן: כב) ולפי הנ"ל יל"פ המשך הפ' ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ואחז"ל זו הגר, דהרמב"ן ז"ל כ' דלכן כ' ויאהבה לא מצד אהבת איש לאשתו אלא שהאהבה היתה מפני צדקתה שנחם בה אחרי אמו הצדיקת, דיצחק נתקדש כ"כ שהי' עולה תמימה לכן לא הי' האהבה רק מפני צדקתה ומבואר באוה"ח הק' ובעבודת ישראל ז"ל דלכן לא שחררו אברהם ושרה את הגר כדי שתשאוב הגר קצת זוהמא שעדיין באברהם להמשיך הזוהמא לישמעאל ועי"ז יצא בנו יצחק מטפה קדושה להיות עולה תמימה והנה מבואר לעיל דהא דהי' מותר לאברהם ליקח הגר לפילגש יען כי היתה שפחה וליכא העשה דכי יקח וכו' אבל אם היתה נשתחררה היתה אסורה לו וזש"א ויקח וכו' ויאהבה וכו' מפני צדקתה לא מפני אהבת איש לאשתו כי הי' עולה תמימה עי"ז שלא כשתחררה הגר כנ"ל לכן ויקח אשה ושמה קטורה זו הגר דהיתה מותרת לו כיון דהיתה שפחה והבן: כג) ותמת שרה וכו' גר ותושב אנכי עמכם וברש"י אם תרצו הריני גר ואם לאו אהי' תושב ואטלנה מה"ד וכו' וכ"ל ההמשך דהנה בפענח רזא הקשה למה נסתבבה מיתת שרה ע"י רמאות השטן שאמר שנשחט יצחק ותי' דמדת הקב"ה לשלם מדה כנגד מדה וכיון דתכחש שרה לומר לא צחקתי מתה ע"י כחש השטן שהי' מכחש בה והנה המפורשים כ' דלכן אמר א"א אם תרצו הריני גר וא"ל אטלכה מה"ד דמבואר ברמב"ן ז"ל שהי דיניהם של בני חת להיות להם בית הקברות איש לבית אבותיו ושדי קבורה אחת לכל הגרים ומבואר בתפ"י דבאמת הי' ארץ כנען של א"א רק החמיר על עצמו לפנים משוה"ד להיות כגר בהארץ ולכן אמר אם תרצו להתנהג עמי לפמשוה"ד ליתן לי אחוזת קרקע הריני גר להתנהג ג"כ מדה כנגד מדה ואם לאו שתרצו רק לעשות כפי הדין א"כ אטלנה מה"ד מדה כנגד מדה וזש"א ותמת שרה ע"י רמאות השטן מדה כנגד מדה. לכן אמר גר ותושב אנני אם תרצו הריני גר וא"ל אהי' תושב ואטלנה מן הדין להתנהג עמכם מדה כנגד מדה שגם הקב"ה מתנהג מדה כנגד מדה: כד) עי"ל עפי"ד תפ"י דאחז"ל דמתה שמסרה דינה לשמים שאמרה חמתי עליך וברש"י כשהתפללת עליך למה לא התפללת עלי. ולכאורה תמוה הא אשה אינה מצווה בפו"ר. אלא דאחז"ל יבמות [ס"ה עב] בבאה מחמת טענה בעינן חוטרא לידי ומרא לקבורה ע"ש ויען שחשבה שרה שאברהם ימות תחילה אמרה בעינא חוטרא לידי ומרה לקבורה דהא אם תמות שרה תחילה הבעל חייב בקברתה. לכן שילם לה הקב"ה מדה כנגד מדה דהיא מתה תחילה ע"ש. וזש"א ותמת שרה מדה כנגד מדה לכן אמר א"א גר ותושב אנכי אם תרצו הריני גר ואם לאו אהי' תושב ואטלנה מה"ד מדה כנגד מדה כנ"ל. והבן: כה) ותמת שרה וכו' ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה. ונ"ל דלכאורה יקשה הא אחז"ל דלכן כ' בדוד שכיבה ולא מיתה כיון שהניח בן כמותו