בנין דוד א קיא

גרים דיש להם אחיזה באותיות מנצפ"ך שהמה הללממ"ס, א"כ י"ל דלכן כ' בראשית ולא בראשונה לרמז דסו"ת אמת שהוא חותמו של הקב"ה דמנצפ"ך המה הללממ"ס כנ"ל א"כ י"ל דבשביל אברהם נברא ולא בשביל משה ולכן כתיב בראשית ולא כ' בראשונה לרמז דסו"ת אמת דמנצפ"ך המה הללממ"ס, א"כ נברא העולם בה"א של אברהם דבשבילו נברא עולם ויכול הקב"ה לחזור מנתינת א"י לאוה"ע, וזהו שאמר ואם לאו הריני תושב שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת, והבן וב"ה הוא דבר נכון: ג) ולפי הנ"ל י"ל המשך הפ' פ' אמור בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ובתו"כ בישראל לרבות את הגרים דלפי המבואר לעיל דלכן מקבלין גרים דיש להם אחיזה במנצפ"ך שהמה הללממ"ס מדכ' בראשית וכו' דסו"ת הוא אמת ולא כ' בראשי' לרמז דבשביל משה נברא העול' דהעולם נברא בשביל אברהם כנ"ל והנה כתבו הקדמונים ז"ל דזה אי העולם נברא בשביל אברהם או בשביל משה תלי' בפלוגתת ר"ק ואביי בסנהדרין [צ"ז ע"א ] דר"ק סובר דשית אלפי שנין הוה עלמא וחד חרוב ואביי ס"ל דשית וכו' ותרי חרב דר"ק דס"ל דחד חרב ס"ל דמשה תרומתו של עול' לכן הי' חי ק"ך שנים כפי מדה בינונית שהוא אחד מחמישים דשית אלפי שנין הוה עלמא ומאלף השביעי לא בטלה תרומה דשביעית פטורה מתרומה ואביי דס"ל דתרי חרב א"כ חד לא נחשב דשביעית פטורה מתרומה מ"מ נשאר עוד שבעה אלפים דהוה עלמא א"כ עכצ"ל דאברהם הי' תרומתו של עולם לפי מספר עין יפה אחד מארבעים לכן הי' חי קע"ה שנים והנה קיימ"ל דאין תורמין אלא מן היפה א"כ אי נימא דאברהם הי' התרומה כשמע דהוא הי' מבחר היצירים ובשבילו נברא העולם אבל אי נימא דמשה הי' תרומתו של עולם הי' הוא מבחר היצירים ובשבילו נברא העולם, והנה כבר דברו המפורשים אם האלף שהוא חרוב נכנס למספר ליקח מהם תרומה או לא וזקיני הגאון ז"ל בעיר דוד הביא ראי' דגם האלף שהיא חרב נכנס למספר הששה אלפים דהוה עלמא ונחשב העלמא לשבעה אלפים מדכ' בסוכות תשבו שבעת ימים ומבואר בהקדמונים ז"ל הטעם לרמז דשבעה אלפים הוה עלמא וכמו שסוכה הוא דירת ארעי כ"כ כל השבעה אלפים הוא כדירת ארעי ע"ש א"כ מדאמרה תורה בסוכות תשבו שבעת ימים כשמע דמחשבין עלמא לשבעה אלפים ע"ש דפח"ח ולפי"ז מובן ההמשך בסוכות תשבו שבעת ימים ונשמע דמחשבין החד חרוב וז' אלפים הוה עלמא א"כ עכצ"ל דאאע"ה הי' תרומתו של עולם ולא משה רבינו א"כ הא דכ' בראשית ברא אלקים עכצ"ל לרמז דסו"ת הוא אמת תותמו של הקב"ה דמנצפ"ך המה הללמת"ס א"כ מקבלין גרים לכן אתא קרא בישראל לרבות הגרים דחייבים בסוכה דהא איכא גרים דמקבלין אותם לגיירם והבן וב"ה הוא דבר נחמד: ד)ויהיו חיי שרה וכו' ותמת שרה בקרית ארבע ובילקוט וז"ל בקרית ארבע בשביל שאמרה האמכ"ם אל"ד ואכ"י זקבת"י לכן ותמת שרה בקרית ארבע בקריאת ארבע תיבות אלו עכ"ל הובא בשתי ידות וכ"ל דהיפה תואר הקשה למה לחטא יחשב לשרה במה שאמרה האמנם אלד ואני זקנתי הא אין דרכו של השי"ת לשנות הטבע וכ' בשתי ידות לגאון קדמון ז"ל לתרץ לפי המבואר בתוס ר"ה [יא ע"א] ששרה פרסה כדה בפסח קודם סעודת המלאכים באקראי ופסקה ולמועד הבא בסוכות חזרה להיות לה וסת קבוע ואז אמרה האמנם אלד וכו' לכן לחטא יחשב לה שכבר ראתה שנשתנה אצלה חוקי הטבע הי' לה להאמין שתלד ע"ש וכ"ז נכון לאפרים מקשאה שאמר בשם ר"מ במס' ב"מ [פ"ז ע"א] דכ' ויקח חמאה וכו' ואולי לחם לא הביא שפירסה נדה ואאע"ה הי' אוכל חולין בטהרה אבל לרבנן דס"ל דהביא ג"כ לחם והא דלא כתיב דמה שלא אמר הביא מה שאמר לא כש"כ ע"ש ובמדרש א"כ לא כשמע כלל שפירסה שרה כדה והכה בכזה"ק הקשה על אפרים הנ"ל דאיך אפשר לומר דלכן לא הביא לחם דפירסה כדה הלא אפילו אם אברהם הי' אוכל חולין בטהרה לא הי' לו להחמיר על האורחים וכ' לתרץ דהאורחים הי' מלאכים לכן החמיר עליהם לאכול חולין בטהרה ע"ש והנה מבואר בזרע ברך דלכן התגוררו המלאכים אצל אברהם יצחק ויעקב כיון דבשבילם נברא העולם שמים והארץ וכל צבאם ע"כ המה נכנעים לפניהם ולבוא אליהם, והנה איתא בירושלמי ברכות עה"פ כימי השמים על הארץ מהלך ת"ק שנים כשני האבות וכ' ביפ"ת דס"ל כמד"א בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו א"כ כיון שחי קע"ה ושני שנים לא נחשבים אלא כשנכנס לשנת הג' שהכיר את בוראו נמצא דהי' חי קע"ג שנים ויצחק חי ק"פ ויעקב קמ"ז שני' ס"ה ת"ק שנה לדעת דבשבילם נברא העולם ע"ש והנה היריעות שלמה הק' מדוע חיתה שרה רק קכ"ז שנים ולא קע"ה שנים כאברהם דהא הי' טפל לשרה בנבואה אמנם י"ל לפימש"כ דזה דהי' אברהם טפל לשרה אתיא כמ"ד בן מ"ח שנים הכיר את בוראו אבל לפי מדקיימ"ל דבן ג' הכיר אח בוראו הי' אברהם גדול משרה לכן שפיר לא חיתה שרה נשבות. אברהם ולפי"ז א"ש דברי הילקוט הנ"ל ויהיו חיי שרה מאה שנה