בנין דוד א קט

אלא ליום שכולו ארוך לזמן תחה"מ ע"ש ובש"ס שם פריך דלמא הי' מהרהר בעבירה ומשני דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה [עין בלקט יוסף לת' קו' הש"ס דלמא הי' מהרהר בע"ז עפי"ד הרא"ש] ולפי"ז מובן המדרש דכיון שלא נשחט נשמע דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה א"כ נשמע שיש תה"מ ודוק. פח) ויאמר אל תשלח ידך אל הנער בילקוט אמרו מלה"ש לפני הקב"ה אברהם ישחוט את בנו מי יאמר לפניך על הים זה אלי ואנוהו מיד אמר הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער ונ"ל דאחז"ל שכל אחד הי' מראה באצבעו זה אלי שראו השכינה, ובמעשה רקח פ' בשלח דה"ט' דצדיקים גדולים ממלה"ש שאין רואין השכינה הקדושה כמבואר במדרש ע"ש והנה מבואר בסה"ק דה"ט דגדולים צדיקים ממלה"ש כיון דיש מצות אשר יש בהם הנאת הגוף ואפ"ה הצדיקים עושים למען עשות רצון קונם ולא להנאת גופם. אבל מלה"ש דאין להם גוף אין חידוש אם עושים בשביל רצין קונם והראשון הי' אאע"ה שעמד בנסיון בעת שאמר לי הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער, ולא עשה בשביל הנאתו שיחי' בנו רק למען עשות רצון קוכו [וזה הי' כסיון גדול מכסיון העקידה לכן כאמר לו עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה] לכן ירושה הוא לכי מאבינו לעשות רצון השי"ת אפילו במצוה שיש הכאת הגוף לא למען הנאת הגוף, ועי' מזה בדברי אמת מהחוזה מלובלין ז"ל בשם הגה"ק הרר"ש ז"ל ובפנים יפות ובחות יאיר ז"ל ע"ש, ולפי"ז מובן הילקוט דאמלה"ש אם אברהם ישחוט בנו א"כ לא יעמוד בנסיון לעשות מצוה שיש הנאת הגוף לא למען הנאתו ולא ירש לנו עבודה תמה כזו, ולא יהי' צ"ג ממלה"ש, ולא יראו פה"ש ומי יאמר זה אלי ואנוהו לכן מיד אמר הקב"ה אל תשלח וכו' א"כ יהי' צדיקים גדולים ממלה"ש, ושפיר יאמרו זה אלי שיראו שכינה. והבן: פט) ויקרא אברהם וכו' ד' יראה ובמדרש אברהם קרא אותו יראה ושם קרא אותו שלם לכן קרא הקב"ה ירושלם כמו שקראו שניהם יר"ו של"ם וברש"י יר"ו בגימטריא יראה ע"ש, והנה ביפ"ת הקשה למה הקדים שם של אברהם לשם של שם ותירץ דאברהם כהן הי' וכהן קודם לכל דבר שבקדושה ע"ש, ולפי"ז י"ל בדרך צחות המדרש פ' לך ומלכי צדק וכו' והוא כהן לאל עליון ובמדרש צדק נקראת ירושלם, דהא אחז"ל נדרים [ל"ב ט"ב] והוא כהן שניטלה הכהונה משם וניתנה לאברהם ע"ש, וזש"א המדרש והוא כהן א"כ אברהם הוא כהן, לכן צדק נקראת ירושלם, היינו בצדק נקראת ירושלם להקדים שם אברהם לשם של שם: צ) ויקרא אברהם שם המקום ההוא ד' יראה אשר יאמר היום בהר ד' יראה, במדרש מלמד שהראה לו הקב"ה לאברהם את ביהמ"ק חרב ובנוי וחרב ובנוי וכו' אשר יאמר היום בהר ד' הרי חרב שנאמר על הר ציון ששמם, ד' יראה בנוי ומשוכלל לעתיד לבא ותיבת היום כמיותר, ונ"ל עפיד"ק של הקדושת לוי ז"ל פ' בשלח עה"פ ויושע ד' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, הכוונה יען כי כל הנברא בעולם הוא בשביל ישראל ואם ח"ו בני ישראל בעת צרה כל היום ביגון ואנחה בגלות המר הזה היום בעצמו מלמד זכות ומליץ יושר לפני השי"ת בעד כלל ישראל כי תכלית בריאתם של הימים לא הי' אלא בשביל ישראל, וזש"א ויושע ד' ביום ההוא ע"י היום שהי' מלמד זכות ע"ש, וזש"א אשר יאמר היום בהר ד' כשיהי' ביהמ"ק חרב. יאמר היום. להמליץ טוב בעד כלל ישראל, ד' יראה שיהי' ביהמ"ק בנוי ומשוכלל במהרה כי"ר: צא) וישב אברהם אל נעריו במדרש ויצחק היכן הי' שלחו ללמוד תורה בבית מדרשו של שם, וביפ"ת הקשה למה לא למד בביתו אצל אברהם אביו שג"כ זקן ויושב בישיבה הי', ונ"ל דאחז"ל אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו פשפש לא מצא יתלה בביטול תורה, והקשו הקדמונים ז"ל וכי ביטול תורה הוא דבר קטן. והביא. התולדות פ' בשלח בשם הגאה"ק מוהר"ם מבראד ז"ל כי אין דומה ביטול תורה של איש פשוט לשל איש צדיק דתורתו של צדיק נחשב מאוד בשמים וזש"א פשפש ולא מצא שום עבירה א"כ הוא צדיק גמור, יתלה בביטול תורה שבא עליו עונש על שביטל תורה כזו אשר חשוב מאוד בשמים ודפח"ח, והנה מובן אם הבחור לומד בביתו אצל אבותיו יש לו קצת ביטול תורה מחמת טרדות שיכות, ולכן לאחר שראה אאע"ה גודל ערכו של בנו שהי' מוכן למסור נפשו לד', ותורה של אדם גדול כזה נחשב מאוד בשמים, לכן שלחו לישיבה שלא יבטל כלל מלימודו: חיי שרה א ) ויהיו חיי שרה וכו' ותמת שרה בקרית ארבע ובמדרש קרית ארבע שנקברו בה ד'