בנין דוד א קו

לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם, דהקשו למ"ל לומר הטעם שלא יאמר אני העשרתי וכו' הא בלא"ה א"א לו ליקח הרכוש דאסור ליהנות ממעשה ניסים דהנצחון הי' ע"י כס כמש"כ רש"י וירק את חניכיו דאליעזר לבדו הי', אמנם להנ"ל א"ש דלאברהם שהי' יודע גדלות השי"ת שברא שמים וארץ הי' מותר ליהנות ממעשה ניסים כדברי הקדושת לוי ז"ל הנ"ל, וזש"א ויאמר אברם וכו' אל עליון קונה שמים וארץ ובספורנו דהוא ברא אותם א"כ מותר לו ליקח הרכוש ולהכות ממעשה ניסים, עכ"ז לא אקח שלא תאמר אני העשרתי את אברם. והבן ונכון בס"ד: עה) ויאמר אבימלך וכו' אלקים עמך בכל אשר אתה עושה ועתה השבעה לי באלקים ונ"ל עפי"ד המדרש לפי שהי' אוה"ע אומרים אילו הי' אברהם צדיק לא הי' דוחה בכו בכורו כיון שראו מעשיו של ישמעאל שהוא רשע אמרו אלקים עמך בכל אשר אתה עושה, והנה הקדמונים הקשו איך העביר אאע"ה את ישמעאל בכו הבכור מנחלה הא כתיב לא יוכל לבכר וכו' ותירצו דהי' לאאע"ה ולבני ביתו דין ב"כ וכמד"א דב"נ אינו יורש את אביו, והנה מבואר בירושלמי נזיר פ"ט ה"א ובילקוט מטות מדכ' אל ראשי המטות לבנ"י לאמור איש כי ידור נדר או השבע שבועה לא יחל דברו ישראל בבל יחל ואין עכו"ם בבל יחל ע"ש ובמל"מ ה' מלכים, א"כ יקשה כיון שאמר אבימלך לאאע"ה אלקים עמך בכל אשר אתה עושה דהי' יכול להעביר הנחלה מישמעאל דדין ב"כ יש להם, א"כ איך אמר ועתה השבעה לי הא בב"כ לא שייך שבועה כלל אמנם הדבר נכון לפמש"כ בפנים יפות ז"ל פ' מטות לחדש דהא דאמרינן דב"נ אינו בבל יחל זה הוא לאחר שניתנה התורה ונתמעטו מקרא לבני ישראל אבל קודם מתן תורה הי' שייך נדר ושבועה גם אצל ב"נ משום דהנודר או הנשבע בסתם כשבע בשם, ואחז"ל דהוה כמו שנשבע בחיי המלך, א"כ אם עובר על השבועה הרי הוא כמברך את השם וברכת השם הוא מז' מצות שנצטוו ב"כ כמשאחז"ל ויצו ד' זו ברכת ד' עכדפק"ח, א"כ מתורץ קו' הנ"ל דהא אמר אבימלך השבעה לי באלקים דגם ב"כ מצווה על שבועה כזו, וזש"א ויאמר אבימלך וכו' אלקים עמך בכל אשר אתה עושה דשפיר העביר את ישמעאל מירושה דיש להם דין ב"כ לכן אמר ועתה השבעה לי באלקים דייקא בשם אלקים דגם ב"נ מצווה. וב"ה הוא דבר נכון: עו) ולפי הנ"ל יל"פ הסמיכות ועתה השבעה לי באלקים וכו' ויאמר אברהם אנכי אשבע והוכח אברהם את אבימלך על אודות באר המים אשר גזלני עבדי אבימלך. דהנה בת' אגודת אזוב מדברי בחי' לשבת כ"ד מסתפק אי חיוב תוכחה שייך גם לעכו"ם העובר על ז' מצות דכ' לעמיתך ועכו"ם אינו בכלל וכתבתי במק"א דב"נ לב"נ בודאי איכא חיוב תוכחה על ז' מצות עי' בפרד"י פ' לך ע"ש, ולפי"ז מובן ההמשך ויאמר וכו' השבעה לי וכו' ויאמר אברהם אנכי אשבע, א"כ ראה אאע"ה שאבימלך סובר דיש לו לאאע"ה דין ב"נ מדאמר לי לשבע באלקים, לכן והוכח אברהם את אבימלך על אודות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך דב"כ לב"כ איכא מצות תוכחה על גזל שבן כח מצווה. והבן ונכון בס"ד: עז) ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים ויהי וכו' והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך וכו' ויקח את שני נעריו ואת יצחק בנו, ובמדרש שני נעריו ישמעאל ואליעזר וכ"ל ההמשך דאיתא בנחלת בנימין ערך יצחק בשם הקדמונים ז"ל דאי אמרינן מקרא נדרש לפניו ולפני לפניו א"כ אינו כשמע מציווי הקב"ה מתחלה שיהי' יצחק העולה די"ל דהא דאמר הקב"ה קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך היינו שהשי"ת לא צוה עוד כלל מתחלה שיהי' יצחק העולה דהא דאמר אשר אומר אליך קאי לפניו על איזה הר וקאי לפני לפניו על והעלהו שם לעולה למי שאומר אליך או ימעאל שנקרא בנו או אליעזר אשר אהבת אותו שהי' מושל בכל אשר לו, אבל למד"א מקרא נדרש לפניו ולא לפני לפניו ממילא קאי אשר אומר אליך על אחד ההרים איזה הר אבל זה אין שום ספק שיצחק יהי' העולה ע"ש, ונודע דחז"ל בהא דאמר הקב"ה כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ולא היו רק רד"ו שנים דהגירות התחיל משנולד יצחק, דזה נכון אי אמרינן מקרא נדרש לפניו ולפני לפניו. א"כ יכולים לומר הא דאמר הקב"ה ד' מאות שנה דקאי אלפניו על ועבדום וענו אותם ועל לפני לפניו כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם, אבל א"כ דנדרש רק לפניו ולא לפני לפניו א"כ עכצ"ל דקאי הארבע מאות שנים רק ועל ועבדום וענו אותם ולא על כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם א"כ א"א לומר דהתחיל הד' מאות שנים משנולד יצחק דהא אז לא הי' עוד העבודה והענוי עי' בלקט יוסף ע' גלות מזה ע"ש, והכה אי נימא דלא ידע אברהם מתחילה מי יהי' העולה ע"כ לקח את יצחק וישמעאל ואליעזר, אבל א"כ דידע דיצחק יהי' העולה לא הי' צריך ליקח עמו רק את יצחק, והכה בבאמ"ת ז"ל כ' דלכן גר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים, יען דידע דהגלות יתחיל משנולד יצחק לכן גר שם בארץ לא להם להשלים הגלות ע"ש דפח"ח, ולפי"ז מובן