בנין דוד א קג

כיון דאיכא כרת, וזש"א הדד"כ ובן שמנת ימים וכו' ונכרתה דאיכא כרת במילה אם אינו נימול. והבן: סד) ותאמר שרה צחוק עשה לי א' כל השומע יצחק לי, ונ"ל עפי"ד התולדות ז"ל לפ' הפ' ישעי' שוש אשיש בד' תגיל נפשי באלקי, דאחז"ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה פי' שצריך לקבלו בשמחה אך אעפ"כ יש חילוק כי על הטובה יכול לשמח גם אחרים בשמחתו ועל הרעה הוא בעצמו שש לקבלו בשמחה אבל לאחרים אין לשמוח בצרות חבירו, וזש"א שש שאני בעצמי שש אשיש שגם אחרים אוכל לשמח בד' אם הקב"ה עוזר במדה"ר, אבל תגל נפשי ולא אחרים באלקי עם בא עלי ח"ו מדת הדין ודפח"ח, וזש"א ותאמר שרה צחוק עשה לי א' שעשה לי שמחה אשר כל השומע יצחק לי גם השומע ישמח עמי, שלא הי' שמחתי על הרעה לקבל בשמחה כי שמחתי הי' על הטובה. ונכון בס"ד: סה) ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים וכו' היניקה בנים שרה כי ילדתי בן לזקוני, ונ"ל עפי"ד הישיע"ק דלכן נעשה הנס לשרה שחזרה לנערותי' ולא כעשה כס ג"כ לאברהם שיחזור לנעוריו אלא כשאר בזקנתו למען דעת כי יצחק כולד בזכות שרה בלי שום סיוע מאברהם, והנה באלשיך הק' ז"ל כ' דמזה שהיניקה בנים שרה ואחז"ל שהניקה כל ילד השרות שהי' דדיה כמעינות כאחד הנערות מזה הי' הכרה לכל שחזרה לנערותי', והנה בבאמ"ח ז"ל כ' לפרש ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים כלומר השמחה שנולד יצחק עשה לי אלקים בלי שום סיוע מאברהם ע"ש, וזש"א ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים שנולד בזכותי בלי שום סיוע מאברהם והראי' היניקה בנים שרה שנעשה כס שחזרתי לנערותי כי ילדתי בן לזקוני אבל אברהם נשאר בזקנתו, ומזה מוכח דנולד בזכותי בלי שום סיוע מאברהם כדברי הישיע"ק. והבן: סו) ותרא שרה את בן הגר המצרית וכו' מצחק ותאמר לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש עם בני עם יצחק, ואיתא במדרש פליאה דרשה צמר ופשתים דכ' לא תלבש שעטנז וכו' גדילים תעשה לך ע"כ גרש את האמה וכו', ונ"ל עפי"ד הכ' דברי חכמים שכ' לפ' הפ' הנ"ל עפי"ד רש"י ז"ל שפירש שראתה לישמעאל מצחק שעובד ע"ז ע"כ אמרה לגרשה שלא יסית את יצחק ע"כ, והנה אחז"ל בקידושין [פ' ע"ב] עה"פ כי יסיתך אחיך בן אמך וכו' לא תאבה לו וכו', וכי בן אם מסית ובן אב אין מסית ומשני מבעי בן אב שנוטל חלק בירושה ולא יציית לי' דסני לי' אלא אפילו בן אם שאינו נוטל חלק בירושה ולא סני לי' אימא יציית לי' לכן אמרה תורה לא תאבה לו וכו' וזש"א ותרא וכו' מצחק ע"כ אמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש וכו' וע"כ יש לחוש יותר שמא יסיתו כיון דלא סני לי' ודפח"ח, והנה האוה"ח ז"ל הקשה הא מבואר בגיטין [ל"ט ע"ב] עבד שנשא בת חורין בפני רבו יצא לחירות כי בודאי שיחררו דאל"כ לא הי' מניח אותו לעבור על איסור ליקח בת חורין. א"כ ה"ה שפחה שהשיאה רבה לב"ח בודאי שיחררה א"כ בזה שמסרה שרה את הגר לאברהם לאשה בודאי שיחררה אותה א"כ לא הי' ישמעאל בן שפחה רק בן אברהם לירש אותו ג"כ ואמאי אמרה שרה כי לא יירש בן האמה ע"ש, וכ"ל לפימש"כ באור צבי מגאון קדמון ז"ל דלמד"א בקידושין [ע"ג ערא] דקהל גרים אקרי קהל א"כ אפילו אם נשתחררה הגר אסורה לאברהם דהיא מצרית דאסורה בקהל, ואע"ג דאברהם גר הי' מ"מ קהל גרים אקרי קהל ע"ש, א"כ מיושב קו' האוה"ח ז"ל הנ"ל דבודאי שיחררה שרה את הגר שלא תהי' אסורה לאברהם דזה אינו דאפילו אם תשתחררה תהי' אסורה דמצרית היא א"כ י"ל דלא שיחררה כלל את הגר, וכ"ז למד"א קהל גרים אקרי קהל אבל למד"א דלא אקרי קהל שוב אמרינן דבודאי שיחררה שרה את הגר והי' ישמעאל בן אברהם, והכה שם פליגי ר' יוסי ור"י דר"י ס"ל דגר נושא ממזרת דקהל גרים לא אקרי קהל ור"י ס"ל דלא ישא ממזרת דקהל גרים אקרי קהל, ופליגי בזה דר' יוסי ס"ל דתרי קראי אתי חד למשרי ממזר בשתוקי וחד למשרי שתוקי בישראל וליכא קרא לאסור ממזרת לגר ואמרינן קהל גרים לא אקרי קהל, אבל ר"י ס"ל דמחד קרא ילפינן ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל וקרא דמיותר אתי לאסור ממזרת לגר דקהל גרים אקרי קהל ע"ש. ופר"ח סי' ק"י ובאו"ח שם כתב דפליגי אי ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא או לחומרא, דר"י ס"ל סד"א מה"ת לחומרא ע"כ צריך לי' תרי קראי להתיר ממזר בשחוקי ושתוקי בישראל דליכא למילף חד מחברי' דהוי ילפינן מאשם תלוי דספיקא לחומרא, אבל ר"י ס"ל דסד"א מה"ת לקולא א"כ די חד קרא להתיר ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל, וקרא דמיותר אתי לאסור גר בממזרת דקהל גרים אקרי קהל, ועי' באהבת דוד לזקיני הגאון שר התורה ז"ל בקונטרס הספיקות כלל ד' אות ב' מזה ע"ש. והנה נודע קו' הברית אברהם או"ח סי' ג' למ"ל הסמוכין דלא תלבש שעטנז וכו' גדילים תעשה לך להתיר כלאים בציצית הא בלא"ה הו"א דמותר לפי"ד הרשב"א ז"ל נדרים [ט"ז ע"ב] לפי"מ דקיי"ל מצות לאו ליהנות נתנו גם הנאת הגוף בהדי מצוה שרי, והרי מבואר ביבמות [ד' ע"ב] דכלאים