בנין דוד א קא

כמנין י"ג מכילתי דרחמי שהבטיח הקב"ה שכ"ז שיעשו לפני כסדר הזה לומר הי"ג מדות אני מוחל להם עונותיהם כמחז"ל ר"ה [י"ז ע"ב] ואם הי' נקרא אברם הי' יכולים לומר ישראל אבל כיון שאסור לומר אברם רק אברהם א"כ אם יאמרו שם ישראל יהיה מספר י"ד אותיות, ע"כ מוכרחים לומר שם יעקב, וזש"א ואגדלה שמך להיות נקרא אברהם וזהו שאומרים אלקי יעקב ולא ישראל ודפח"ח, ולפי"ז מתורץ קו' המהרש"א הנ"ל דהא כיון דאסור לקרוא שם אברם לכן אהדרי' קרא שיהי' מותר לומר שם יעקב לעורר הי"ג מדות של רחמים ע"י אמירה בשמ"ע שם האבות והנה נודע ד' הפלאה ז"ל לפ' הפיוט אל הורית לנו לומר שלש עשרה. דשיטות כמה מהקדמונים ז"ל דהא דאמר הקב"ה כ"ז שיעשו לפני כסדר הזה אני מוחל להם היינו בעשי' ממש לעשות כמדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום וכו' ולא די באמירה בעלמא, וכמה שיטות מהקדמונים ז"ל דדי באמירה בעלמא, והנה ממדת אל מוכח דדי באמירה דאת"ל דבעי עשי' ממש להיות אל הא לא איש אל כתיב דא"א לאדם להיות אל וזש"א אל הורית לנו כלומר מדת אל הורה לנו לומר שלש עשרה דדי באמירה בעלמא ודפח"ח, ולפי"ז כ' בבנ"י ז"ל מאמר חודש אלול מאמר ב' דלכן פרש"י ז"ל פירוש אחר עה"פ ויקרא לו אל לא כמו שאחז"ל דהקב"ה קרא ליעקב אל דאם הי' באפשרות שיהי' איש אל א"כ לא יהי' די באמירה רק בעשי' ממש, ע"כ פרש"י פירוש אחר והורה בזה דדי באמירה בעלמא דא"א לאיש שיהי' אל ע"ש דפח"ח, ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל וד' פקד וכו' ותלד שרה לאברהם בן לומר בן זה לאברהם ולא ישמעאל, ולכן כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה כדהאוה"ח הק' הנ"ל, ולכן הי' ההכרח שיקרא השי"ת שם יעקב גם לאחר שנקרא שם ישראל כדי לעורר בתפלת שמ"ע הי"ג מדות כי די באמירה ולא בעינן עשי' ממש דממדת אל כבר נשמע דדי באמירה דלא איש אל דא"א לאדם להיות אל, וזהו רשב"נ פתח לא איש אל דא"א לאדם להיות אל. ודו"ק וב"ה הוא דבר נחמד: נד) וד' פקד וכו' ויעש ד' לשרה כאשר דבר ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו ובמדרש שהי' זיו איקונין שלו דומה לאברהם, וכ"ל עפי"ד התפארת יהונתן דלכן כ' כאשר דבר דחזרה לבערותי' לברי' חדשה ולזה הי' צריך דיבור כמש"נ בדבר ד' שמים נעשו וכ' שם ג"כ דלכן אמרו ליצני הדור דמאבימלך נתעברה שרה הגם שראו הנס ואם לא הי' נולד מאאע"ה לא הי' השי"ת עושה נס כזה יען שחזרה לנערותי' ע"כ חשבו שחזרה לנערותי' עוד קודם מעשה אבימלך ובעת שנתעברה לא הי' כלל דבר נס ע"ש, והנה אחז"ל [ב"מ פ"ז ע"א] לפי שהי' ליצני הדור אומרים שמאבימלך נתעברה לכן הי' זיו איקונין שלו דומה לאברהם לדעת שאברהם הוליד את יצחק ע"ש, וזש"א וד' פקד וכו' ויעש ד' כאשר דיבר שחזרה לנערותי' א"כ הי' מקום לליצני הדור לומר דמאבימלך נתעברה, לכן ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו שהי' זיו איקונין שלו דומה לאברהם לדעת כי אברהם הוליד את יצחק. והבן: כה) וד' פקד וכו' ותלד שרה לאברהם בן ובמדרש הדד"כ ד' נתן וד' לקח, ונ"ל עפי"ד הכזה"ק לפ' הפ' הנ"ל ד' נתן וד' לקח ואחז"ל כ"מ שנאמר וד' הוא ובית דינו דאחז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ליתן שכר גם על המחשבה אבל על מחשבה רעה ליכא עונש, לכן כאמר אצל השכר ד' נתן בעצמו כי א"א לו לדון בבי"ד דהא אינם יודעים המחשבה, אבל אצל העונש נאמר וד' הוא ובית דינו דהא גם הקב"ה אינו מעניש על המחשבה רק על המעשה דנודע גם למלאכים ע"כ דן עם ב"ד ודפח"ח, [הובא לעיל בפ' לך אות פ'] ומבואר בקדמונים ז"ל הטעם דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ולא מחשבה רעה ואצל עכו"ם להיפך דלישראל יש חזקת כשרות חזקת אבהתא בני אברהם ושרה וכו' לכן המחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה דאם יש להם מחשבה טובה לעשות מצוה בודאי יעשו המצוה. אבל אם יש להם מחשבה רעה בודאי לא יעשו הרעה ולכן בעכו"ם אמרינן להיפך מחשבה טובה אין הקב"ה מצרף למעשה דבודאי לא יעשו המעשה ובמחשבה רעה בודאי יעשו הרע דאין להם חזקת אבהתא עכ"ד, וזש"א וד' פקד את שרה וכו' ותלד בן לאברהם א"כ שורש כל בית ישראל הוא מאברהם ושרה, לכן ד' נתן וד' לקח דמחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה ולא מחשבה רעה. ודו"ק ונכון בס"ד: נו) עויל"פ לפי הנ"ל ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו שהי' זיו איקונין שלו דומה לו ואמרו כולם שאברהם הוליד את יצחק, והנה המפורשים כ' דלכאורה הי' מגיע לשרה העונש שיאמרו ליצני הדור שמאבימלך נתעברה יען כי צחקה שרה ולא האמינה ע"כ לא האמינו ליצני הדור, אמנם זה אינו דהא כ' ותצחק שרה בקרבה היינו במחשבה ועל מחשבה רעה ליכא עונש, וזש"א וד' פקד וכו' בן לזקוניו שהי' זיו אקונין שלו דומה לו ואמרו כולם שאברהם הוליד את יצחק דעל מחשבה רעה ליכא עונש, הדד"כ ד' נתן וד' לקח דלכן כ' וד' הוא ובית דינו דליכא עונש על מחשבה רעה כדברי הנזה"ק