בינת נבונים ט

צריך שיהיה עץ פרי. וצריך לומר דאם נימא תוספת שבת דאורייתא א"כ גם בערב שבת היה אסור עכ"פ שעה אחת או ב' וא"כ לכך היה צריך שיהיה עץ פרי ויקלוט קודם שעברו עליו שלשה ימים מעת לעת. והנה כבר נודע דתוספת שבת נלמד מיום כפור מועניתם את נפשותיכם ועי' ר"ה ד' ח' וביומא ד' פ"א. ולכך שפיר מה שדרש המדרש עץ פרי עושה פרי הה"ד ועניתם את נפשותיכם ודוק. דברי שאול: או יאמר על פי הגמרא דמועניתם את נפשותיכם וכו' מוכח דכל האוכל בתשיעי כאלו מתענה תשיעי ועשירי והטעם ע"ד מאמר חז"ל דכל מה דאסיר לן רחמנא שרי לן כנגדה א"כ יש לומר הכי נמי דהא מן התורה אין לנו תענית אלא יוה"כ ורצתה התורה למשרי לן מעין אותו דבר כנגדו ובהיתר אכילה לא סגי לן דהא היתר אכילה הוה כל השנה כולה וע"כ חידש לן רחמנא דגם מצוה יש אז בהאכילה ויעלה עליו כאלו התענה ושניהם שוין: והנה רש"י ז"ל פירש עץ פרי שיהיה טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן וכו' לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נתקללה גם היא. והקשו ז"ל מאי טעמא איחר ה' ית' לקלל את האדמה עד שחטא אדה"ר דמה שייכות זה לזה. ואמר הגאון ר' אברהם ברודא ז"ל דהעץ שאכל אדה"ר היה העץ והפרי שוין ומזה היתה הוכחת הנחש שהוא מותר לאכול מן הפרי מאחר דכל האילנות אין טעמם של עצם ופרים שוה רק האילן הזה והוא ית' לא אסר אלא העץ והתיר הפרי כנגדן דכל מה דאסר רחמנא שרי לן כנגדו וא"כ עיקר גורם החטא היה על ידי זה האילן דהיה טעם עצו ופריו שוה וכיון שהיא היתה הגרמא בניזקין ע"כ כשחטא אדה"ר ונתקלל נתקללה גם היא כיון דעל ידה באה לו: והנה הוא ית' אינו מזדקק לבחירה אעפ"כ כל מחשבותיו לסבב סיבות שייטיב אדם דרכו אף שהאדם שינה והרע מעשיו והוא ית' דידיה עביד כרוב רחמיו וא"כ אתי שפיר דהוא ית' צוה לארץ שיהיה עץ פרי עושה פרי וע"ז אמר המדרש הטעם ועניתם את נפשותיכם וגו' בתשעה לחדש דמשם בארה דכל מה דאסר לן רחמנא שרי לן כנגדו וא"כ ע"י טענה זו יוכל הנחש להטעות את חוה והיו נכשלים בחטא ע"כ כדי להשמר מזה צוה הוא ית' שיהיו כל האילנות טעם עצו ופריו שוה ועי"ז יכולין להנצל מן החטא ואחר שהארץ שינתה בא באמת אדה"ר לידי חטא על ידה וגרם מה שגרם. דברי יוסף: עוד יש לומר על פי מה דאיתא בספר אור החיים הטעם ששינתה הארץ דלא ידעה לפרש מאמר השי"ת את הכוונה דתרי מילי נינהו שיהיה עץ פרי טעם העץ כטעם הפרי שוה אם שיעשה פרי. או דחד מילי נינהו. אך למה כתוב בלא ו' וע"ש מה שהאריך וזה שקשה להמדרש למה כתיב בלא ו' אך דקשיא זו יכול להקשות בר"ה ד' ט' דאיתא יכול לענות בתשעה ת"ל מבערב יכול משתחשך ת"ל בתשעה הא כיצד שמוסיפין מחול על הקודש ותקשה דא"כ צוה להם שיתענו בסוף היום של תשעה ובערב של פשירי וא"כ למה