בינת נבונים ח

בעוכרם דעל ידי זה מרעה אל רעה יצאו עד שגרמו חורבן הבית: וזהו הכונה כשראה מרע"ה תדשא הארץ דשא דלא כתיב למינהו בהם והבין מרע"ה מזה דרצונו ית' רק בעבודה מאהבה לקיים לאהבה את ה' אלהיכם, וזה ניכר מן הסייגים והגדרים אשר עם ישראל קבלו עליהם ועושים מעצמם שבזה הם בבחינת אינם מצווים ועושים ועובדים מאהבה וראה ברוח קדשו וצפה מה שיהיה בדורות האחרונים בזמן הבית שיעמידו דבריהם על דין תורה על הדרך שאמרנו. וזה יגרום חורבן הבית ועל כן בכה. שם (ז) הנה יש דומם צומח חי מדבר לכל אחד יש עילוי לעלות במדרגה הדומם נעשה צומח והצומח חי על ידי שאוכל בעל חי. וחי מדבר ע"י שמתחלף באדם שאוכלו ותכלית כל הבריאה הוא האדם ולמעלה ממנו מלאכי מעלה משרתי אל קדושי עליון שאין בהם אכילה ושתיה ולא שום תענוג וזה א"א לאדם. ויום א' בשנה הוא יום כפורים אשר בני האדם הם כמלאכי אלהים שאינם אוכלים ושותים וכולם קדושים כדאיתא במדרש שאז נדמו כמלאכים ומתעלים ממדרגת בני אדם למדרגת מה"ש. והנה כאן גילה ה' רצונו ית"ש ואמר תדשא הארץ דשא ועץ עושה פרי שיתעלה הדומם ונעשה ממנו הצומת ועושה פרי למאכל אדם ומתעלה מדומה לעומת ומצומח לחי עשב שהבהמה אוכלת ופרי שאדם אוכל ולאדם לא מצינו עילוי חוץ למדרגת אנושי חוץ ביום כפור עולה למעלה למדרגת מלאכים ושפיר מייתי המדרש הה"ד ועניתם את נפשותיכם וכו' כי ביום הזה עולה למדרגה שחוץ לאדם למדרגת מלאכי השרת. כתב סופר: או יאמר דאיתא בילקוט שהארץ הוסיפה על הצווי לעשות רצון בוראה עץ עושה פרי אפילו אילני סרק ומנין למדה להוסיף על הצווי לפי שנאמר ועניתם את נפשותיכם בתשעה וכו' בתשעה ת"ל בערב אי בערב וכו' כשתחשך ת"ל בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום מלמד שמוסיפין מחול על הקודש. כפלים לתושיה: או יאמר דהנה כבר נודע מה שנחלקו בר"ה ד' י"א. מהו לשון עץ פרי עושה פרי. ולפענ"ד נראה דהנה כבר נודע בכל דבר שסופו לגדל בשבת אסור לעשות אף מערב שבת ולכך אסרו לקצץ הצפרנים ביום חמישי קודם השבת שסופו לגדל בשבת. ולפי זה הא גם הקב"ה שומר שבת ואם כן הא סופו לגדל בשבת ורק כיון דלקליטה שלשה ימים ואם כן לכך היה העץ ג"כ פרי וכל שנקלט בג' ימים כבר קלט ולכך היה עץ פרי ועושה פרי. איברא דלפי זה קשה דהא היה שלשה ימים שהרי זה היה ביום השלישי וא"כ היה יותר משלשה ימים קודם השבת ולא