בינת נבונים יב

אשה בנדת טמאתה לא תקרב דצריך להמתין עד אחר שתטהר ואח"כ מותרת לבעלה. וזהו שרמזה לו חוה בדם נדה שהראתה לו לדעת כי הוא רק לזמן וע"כ יהיה לבו נכון ובטוח שאין בו שום דבר המזיק וא"כ דבר ד' אליו רק על אופן הראשון שיהיה לו נטיה לחטוא וע"כ התחכם ואכל. דברי יוסף: אל יאמר לפי שהפיתוי שפיתה הנחש לחוה היה שע"י שיהיה האדם יודע להבחין בין טוב לרע ממילא יהיה האדם לפעמים רע ועי"ז יתעלה יותר אם ישוב להיות טוב ותהיה עבודתו אח"כ יותר אהובה אצל הקב"ה ואמרינן במדרש שלכך הטביע ה' באשה טפת דם שתהי' לכל אשה וסת קבוע כדי שתתרחק מבעלה על איזה ימים ואח"כ תתחדש אליו האהבה וישמח עם אשתו כמשוש תתן על כלה ועי"ז יהי' שלום בביתו. הרי כבר ראינו בעינינו שע"י התרחקות בא התקרבות. אבל אדה"ר לא ידע עוד מעסק העולם לכן לא האמין לאשתו שבמקום הריחוק שם הוא הקירוב עד שהביאה ראיה לדבריה מדם נדה ממה שעתיד ה' לצוות להתרחק מאשה נדה כדי שעי"ז תהיה אהובה לבעלה כבשעה ראשונה ולכן אכל ג"כ מעה"ד ומיד נתפתה ולכן נענשה חוה ג"כ ונתקללה מה' שהרבה יהיה עצבונה שתסבול צער כשתגיע עת וסתה. מהר"ם שיק: ולי נראה לפי דאיתא בגמרא דם נעכר ונעשה חלב ואעפ"כ כל זמן שהיתה דם היה אסור וכשנשתנה ונעשה חלב היא מותר ואיתא בגמרא שחוה סחטה ענבים ונתנה לו ג"כ מטעם זה שהשי"ת אסר רק הפרי עצמה אבל אם נשתנה מבריתה ונעשה משקה מותר ולפיכך הראתה לה דם נדה ובפרט שמצינו שהיין נקרא ג"כ דם שנאמר ובדם ענבים סותה: או יאמר עפ"י מ"ש חז"ל סחטה ענבים ונתנה לו. ובחולין ד' קנא לא יביא ביכורים משקה שנאמר מפרי האדמה פרי אתה מביא ולא משקה ואם כן גם כאן שאמר מפרי עץ המשקה מותר. אך זה תלוי אם אזלינן בתר השתא או בתר מעיקרא ובמג"א סימן רי"ג הביאו בענין המוסק שיש אוסרין מפני שהיא דם והוא התיר דבתר השתא אזלינן כמו דם נעכר ונעשה חלב והחלב מותר דאזלינן בתר השתא וכן התם דהיין יצא מתורת אוכל לתורת משקה ובתר השתא אזלינן ועז"א לא חטא אדם עד שהראתה לו חוה דם נדה וראה שדם נעכר ונעשה חלב ואעפ"כ ניתר החלב הרי דאזלינן בתר השתא. ארץ חמדה: (י) לפי שאדה"ר ע"י שאכל מעה"ד עירב טוב ברע ורע בטוב ונעשה כלאים צמר ופשתים יחדו וע"כ הלבישו הקב"ה ציצית שמותר בשעטנז כי ע"י מצות ציצית יש הפרה לקליפת כלאים ומה"ט איתא במדרש שהקב"ה הלבוש אדה"ר בגדי כהונה ג"כ מטעם זה לפי שבבגדי כהונה ג"כ הותר