בינת נבונים יא

גמורים ולמעשה הוא שלא השלים כוונת הבריאה הלא שמענו זה מהא כהקב"ה אמר עץ פרי כאילני ג"ע למעשה ותוצא עץ עושה פרי שלא כאילני ג"ע וזה שאמר הילקוט שפיר שהרכיב שני פסוקים יחד והתחיל בקרא תדשא הארץ דכתיב ביה עץ פרי וסיים בקרא עץ עושה פרי להורות שע"כ הוא כדברינו שכוונת הבריאה היה לצדיקים גמורים אשר בג"ע אבל האדם קלקל השורה ולא השלים כוונת הבריאה אשר על לא הוציאה הארץ כ"א עושה פרי ואמר והיינו דכתוב ועניתם את נפשותיכם בששעה לחודש להבלים. כוונת הבריאה עכ"פ יום אחד בשנה: עטרת זיו: (ח) איתא במדרש פ' וישב אר"ת המקיים מצות יבום לשמה גדול מיחזקאל הנביא ואמר ר' חדקא נעשה שותף להקב"ה. ועכשיו שפיר קאמר ואם מקיים מצות יבום איהו בצלמנו כדמותנו. ובעיקר הדבר מה שמצוה זו גדולה כ"כ בעיני המקום. הואיל ומצות יבום הוא ג"כ הנאת הגוף אם היא טובה בעיניו והוא במדרגה כזו שכל הנאות הגוף בטלו אצלו במליאות ועושה הדבר רק לקיים מצות בוראו ית' זהו מדרגה עליונה אשר אין למעלה ממנו וכן הדבר במצות חליצה דאף אם היא יפה בנשים רק שנואה היא לפני המקום ב"ה במעשיה ובמדותיה והוא רוצה רק אשה יראת ה' היא תתהלל הוא ג"כ על דרך זה. דברי יוסף: (ט) לפי שכל חטאו של אדה"ר לא היה ח"ו כוונת להורות את בוראו ח"ו לעשות שלא כרצונו או בשביל תאוה. רק שהתחכם על צווי ית' כי סבר שמה שאמר הוא ית' מות תמות לא היה בדרך גזירה רק הכוונה שאם תאכל ממנו יש לו לירא שיחטא על ידי שיהיה לו נטיה לרע אבל אם יעמוד על נפשו ויתגבר כארי נגד היצה"ר עי"ז יעלה מעלה מעלה ויבא למדרגה גדולה וע"כ אמר לא אחטא: אכן עדיין היה ספק בלבבו כי אולי יש בעץ הדעת ובפריו סם המות בטבעו וע"כ אמר הוא ית' מות תמות לא על דרך עונש על שעבר על מצות השם רק יהיה כן בטבעו ומזה היה ירא לנפשו. אכן באמת אמרו חז"ל כי ראוי היה אדה"ר לאכול מעה"ר אלא שאכלה פגה שאם היה ממתין עד הלילה שאז היה נגמר ונחתם כבר הטבע והיה נשאר על טבעו הראשון שלא למשוך תמיד אחר תענוגי העולם רק לפי שעה בעת צרכו והיה ראוי לאכילה והוא מיהר לאכלו בששי והיה כאוכל ערלה א"כ מוכח מזה דאין בו בטבעו סם המות דא"כ מה לי מוקדם מה לי מאוחר וא"כ זה היה דוגמת אשה נדה שאמרה תורה ואל