בינה לעיתים חלק ב תטז

הנשיאים בלבד ולכן לא עשה כל כך רושם כמו בשני. ונראה לי כי ר"א ורבי יוחנן רצו לתרץ זה באופן אחר ואמרו ראשונים שנתגלה עונם וכו'. ירצה כי שנאת חנם הראשונים לא היתה ממין האחרונים כי של הראשונים לא היתה מאותה שבלב אלא היו מגלים אותה ומראים בחוץ מה שבלבם וזה אינו רע כל כך עם שבאמת רע ומר הוא. ולכן נתגלה קצן כלומר נתן קץ וסוף ליסורין שלהם ולא נענשו יותר ע"ז. אמנם האחרונים שהיה העון שלהם בשנאת חנם מהמין שבלב והיו מכסים אותה בלתי גלוי רק באופן שלא נתגלה לחוץ עונם. לכן לא נתגלה קצם ונתן להם יסורין הרבה. ובעונותינו האריך כל כך שעדיין לא באנו עד קצו. ובזה ידוייק אמרו ראשונים שנתגלה עונם בלשון יחיד שאם על העבירו' שהזכיר למעלה בראשון ידבר היל"ל עונותיהם כי שלשה היו יוצא מזה כי ראינו כמה גדל הנזק וההפסד לסבת העדר השלום והאהבה ובהתרבות השנאה. ומה גם בהיותה מכוסה שמראים שלום ובקרבם ריב ומדון. וע"ז היה משתבח המשורר באמרו אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. וקשה דאמרו אני שלום אין לו הבנה אם הכונה כי ידבר שלום א"כ יאמר אדבר שלום. ועוד אמרו וכי אדבר בוי"ו אין לו מובן והראוי לומר אני שלום כי אדבר. וגם המה למלחמה הוא קשה ההיתוך כי כמו שאמר אני שלום כי אדבר יאמר ג"כ המה מלחמה. אמנם הכונה כי ימצאו ב' מיני אנשים א' אשר בפיהם ידברו שלום דברים רכים ונעימים אבל הם עצמם בתוך לבם מלאים קטטה ושנאה. ויש להפך אשר לבם נכון אכן ממדתם הוא לדבר תמיד דברים קשים ומעולם לא ישיבו מענה רך. וזה מטבעם עם שאין בלבם שנאה ותחרות. וכת זה אינה כ"כ רע כמו הראשון. אמר דוד כי הוא לא היה משום א' מאלו אבל היה בשניהם לטובה. כי אני בעצמי שלום בקרבי ואין בלבי שנאה וגם כן הוא שלום כאשר אדבר כי פי ולבי שוים לטובה אמנם הרשעים אינם כך אלא המה למלחמה. ירצה המה כאשר ידברו השלום אינה לתכלית השלום עצמו אלא הוא למלחמ'. כי ידברו רכות למען הבטיח האנשים בל יפחדו. מהם ולבסוף ילחמו בם ואין לך מדה רעה הימנה משא"כ בהיות השלום בכל לב מאהבה מסותרת כי זה שלמות כל האדם ובו חפץ ה'

ולזה ראוי ונכון להחזיק במעוז השלום ולדבקה בו בכל הב' מינים שאמרנו אם בהתמדת האהבה ואם בהסרת השנאה כי באלה חפץ ה' והוא מאמר שע"ה במשלי ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. הנה פשוטו של מקרא הוא כשירצה ה' וחפץ בדרכיו של האדם מטיב עמו ועושה שאף אויבי האדם ישלימו עמו. ולפי דרכנו יפורש שהיא עצה טובה נותן שלמה לאיש השלם באמרו כשיהיה האיש שלם עד שכל דרכיו הם מרוצים אצלו ית'. כי לא יעשה רק רצון ה' הנה זה ראוי יאהב שלום וירדפהו שלא בלבד יתמיד האהבה עם אהוביו אלא גם עם שונאיו יעשה שלום וישלימו אתו ואז יהיה שלם מכל וכל כרצון ה' כי השלום הוא קיום והעמדת העולם וזולתו אבדה ארץ כי כל הנבראים כלם מציאותם תלוי בשלום ההפכים והשוות הדברים המנגדים ולזה ג"כ חיי האדם נקראו שלום כאמרו בריתי היתה אתו החיים והשלום. כי הם תלוים בשלום עצמו ואיכותיו שלא יתגבר האחד על חברו ויגרמו המיתה. ובזה נבין שאלת יוסף לאחיו באמרו. השלום אביכם הזקן וגו' העודנו חי כי באמת אין מקום לשאלת העודנו חי אחרי אמרו השלום אביכם. כ"א אינו חי אין עוד שאלת שלום. והראוי היה להפוך לשאול בכלל תחלה העודנו חי ואח"כ לפרט השלום לו. ואגב נדייק בפסוק אחר תשובתם ויקדו וישתחוו שהרי כבר מקודם השתחוו לו ארצה. ולמה תחלה כתיב לו וכאן לא נזכרה מלת לו. אמנם אין ספק כי בדברם עם יוסף מדרך המוסר היו עומדים וכשבאו מיד השתחוו לו ועשו לו הכבוד בהשתחויה והוא שאל להם השלום וגו'. ירצה אני שואל לכם אם אביכם הזקן הוא עצמו שלום דהיינו כונת שאלתי אם עודנו חי כי היות בו שלום הוא סבת החיות והכל דבר אחד. והם כשראו כשהזכיר להם אביו הוצרכו להשיב על שאלתו. ולפי שראוי לבן כשמזכיר את אביו לנהוג בו מנהג כבוד אם היה יושב לקום וכן להזכירו בלשון כבוד וכאן משום כבוד המלכות הוצרכו לומר לעבדך אבינו. לכן בהזכירם אביהם ויקדו וישתחוו ולא היתה הכונה להשתחות אל יוסף אלא לנהוג כבוד באביהם. כי לקום לא היו יכולים. שכבר היו עומדים. ולפי שאמרו לעבדך הוסיפו הקידה זולת ההשתחויה. נראה מכאן כי חיים ושלום נשקו והא בהא תליא. והיינו רבותא דפנחס אשר נתן לו מאת ה' ברית שלום. כנראה מפסוקי הפרשה. כי ראוי לדייק בהם א' אמרו

וידבר ה' אל משה לאמר למי יאמר ומה יאמר אם הוא שיאמר כל אלה הדברים עד הסוף הרי בסיף אמר לכן אמור וגו' ולמה חזר לומר לכן אמור היה לו להמשיך הענין לכן הנני נותן וגו'. אלא ודאי יראה שזהו מה שיש לו לומר אבל בפ' הראשון אינו אלא הקדמה לזה ולא שיהי' לו למשה לאמרו. ואם כן מאי לאמר. ב' במה שהאריך לייחסו פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן כי כל זה ידוע. ג' הכפל השיב את חמתי ולא כליתי. כי היינו הך. ד' שאזר אח"כ לומר תחת אשר קנא וגו'. והרי כבר אמר לכן אמור שנראה שחוזר אל כל האמור לעיל. ולעיל אמר בקנאו את קנאתי ולא כליתי וגו'. ולמה א"כ הוסיף לומר תחת אשר קנא וגו' כי הוא הוא

אמנם יובן הכל ע"פ מאמרנו כי הוא באמת לכאורה דבר זר אמרו. אמר הקב"ה בדין