בינה לעיתים חלק ב תיז

הוא שיטול שכרו כי מהיכא תיסק אדעתין שלא יהיה ראוי מן הדין שיטול שכרו אחר שעשה את כל הטובה הזאת. והנה אפשר לומר כי הם דייקו אמרו הנני נותן לו וגו'. ואח"כ והיתה לו ולזרעו וכו' כי אם הכל דבר אחד א"כ יאמרם יחד הנני נותן לו ולזרעו בריתי שלום ברית כהונת עולם והיה מרויח אמרו והיתה לו. וא"כ הם ב' דברים למה באחד אמר הנני נותן לו ובב' והיתה לו יאמר ג"כ ואתן לו ברית כהונת עולם. מלבד שהרגישו ג"כ מלת אחריו. לזה פירשו כי כונת הכתוב לומר היות רצון ה' לתת לפנחס דבר מתנה שאין לו בו צד חיוב זולת שכרו הראוי לו. וזה כי שכרו הראוי לו הנה זה ראוי שיטלהו בדין ובמשפט כלומר ואיני נותן לו כלום משלי. אבל אני רוצה לתת לו עוד מתנה משלי עם שאין חיוב בדין שיטלהו. והיינו לכן אמור הנני נותן וכו'. ירצה מה שאני נותן לו משלי בלי שום חיוב הוא את בריתי שלום. כי אמנם הכהונה זו תהיה לו ממילא וממנו תבא לו כי בדין הוא שיטלנה לשכרו תחת אשר קנא וגו'. והוא נכון במאמר. אמנם יובן באופן אחר בהרגיש עוד כי כפי הנראה כל דרשתו הוא על לכן אמור וכו' ועל אמרו פנחס בן אלעזר אינו דורש כלום. וא"כ למה תפס מעיקרו פנחס בן אלעזר ומיד דרש אמר הקב"ה והיה ראוי שיאמר להפך שיתפוס פסוק לכן אמור אמר הקב"ה בדין הוא וכו'. אך הנה הם ז"ל הרגישו מה שאמרנו למה הוצרך עתה הכתוב לייחסו מאביו וגם מזקנו. ותירץ זה באמרו אמר הקב"ה בדין הוא וגו'. והענין כי בהיות הקב"ה בכעס עם ישראל והיה מכלה בהם עם המגפה. כשבא פינחס ועשה המעשה הנורא ההוא נמשך ממנו ג' דברים. הא' בכלל היה ה' בכעס עם ישראל ונלחם בם והוא בקנאתו עשה שלום ביניהם והיו לאחדים והב' עם הקדוש ב"ה בפרט כי קנא לשמו הגדול ונתקדש ברבים וסייע דעתו בזה ועשה נחת רוח לפניו כי היה בחימה על חלול שמו. והג' עם ישראל לבדם כי הצילם מן המות שלא תהיה בהם כליה ח"ו. ושלשתם ספר הכתוב באמרו פינחס וכו'. כי הלא כבר נודע מה ששובח בו אהרן הכהן על כל מדותיו הטובות היותו אוהב שלום ורודף שלום. ולכן אמר פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ירצה דע איפה כי פנחס אשר באמת הוא בן אלעזר והוא עשהו הן עתה הוא בן אהרן הכהן כי נעשה בנו והלך ע"פ מדותיו מה הוא משים שלום אך הוא פנחס השים ותווך שלום ביני ובין בני ישראל. וזהו דבר אחד שעשה בכלל. עוד דבר שני בפרט כי השיב חמתי שהיה לי על בני ישראל על חלול שמי כי החימה אינו פועל הקנאה. אבל הוא בהתפעלות וכב"י הצער והחרון אף שהיה לו ית' מחלול שמו. והוא פינחס השיב חמתי והנאני במה שקנא את קנאתי בתוכם ופרסם קדושת שמי ברבים והג' התועלת לישראל עצמם. כי גרם שלא כליתי אח בני ישראל בקנאתי. הנה כי כן ראוי לתת לו ג' מיני שכר לכל הג' דברים שעשה. על הראשונה שעשה שלום ביני ובן בני ישראל. כנגד זה הנני נותן לו את בריתי שלום. וע"ז באו דבריהם ז"ל במאמרנו פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן אמר הקדוש ברוך הוא ראוי הוא שיטול שכרו לכן אמור. רצו בזה להזהירנו שלא נבין אמרו פינחס בן אלעזר שאינו אלא להודיענו יחוסו כי אין זה מכוונת הכתוב אלא אמרו פינחס בן אהרן הכהן הוא ספור פעולה טובה שעשה פינחס. והוא שאחר היותו בן אלעזר בתולדה נעשה ג"כ בן אהרן באחוז מעשיו בידו בהיותו משים שלום כמוהו. וכנגד זה ראוי לתת לו שכרו מדה כנגד מדה. לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. והנה בטוב ההתבוננות שלום זה שעשה הוא קבוץ מהשני דברים הפרטים שאמרנו שעשה אחד לה' וא' לישראל. וידוע כי אין בכל אלא מה שבחלקיו. וכיון שה' כבר נתן לו שכרו לבדו על אשר עשה עמו וגם שכר מופרש על אשר עשה לישראל כאשר בארנו. הנה לא היה ראוי להיות לו עוד שכר אחר על חבורם יחד. לז"א בעל המאמר כי עם כל זה אמר הקב"ה על פועל זה שעשה פינחס בן אהרן בשומו שלום ביני ובין ישראל. עם שיראה לך שאינו מן הדין שיטול שכר מזה כיון שכבר יש לו מכל אחד. הנה הקב"ה אשר לו הנסתרות הוא אמר כי בדין הוא שגם מזה יטול שכרו. דהיינו לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום באופן שרצה בעל המאמר באמרו לכן חוזר למאמר פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. וגם על הב' דברים אחרים אתן לו שכרי. כנגד מה שקדש שמי ברבים. גם אני אתן לו קדושה יתירה כי תהיה לו ברית הכהונה שאין לך קדושה גדולה הימנה כי קדוש יאמר לו. וכנגד מה שחמל על בני וכפר בעדם אשתף גם את בניו בברית הכהונה. וזהו והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא וכו'. והוא מבואר. הנה ראינו כמה גדול שבח וכח השלום עד למעלה. ואם כן נדעה נרדפה ונבקשהו

תם ונשלם