עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryבינה לעיתים חלק ב

בינה לעיתים חלק ב תיא

Binah Le-Itim part 2 411 · בינה לעיתים חלק ב · free full Hebrew text

Open in the reader →

יחוסו למען אוסיף בכבודו ביתר שאת לפי שמלבד הכבוד הראוי לו מצד עצמו להיותו בר אוריין יש לו עוד יתרון שהוא גם כן בר אבהן. וע"ז אמר ואי בר אבהן ובר אוריין יאי ויאי. או שמא רציתם לומר כי עם שהוא מצד עצמו אינו ראוי לכבוד שאינו בר אוריין. מ"מ בשביל אבותיו ראוי להתכבד. וזה אינני שומע לכם. לכבדו כלל. כ"א בר אבהן הוא ולא בר אוריין אדרבא אשא תיכליה כי חלל כבוד אבותיו. והם השיבו לו כי כונתם האמתית היתה החלוקה הראשונה. שרצו להודיע לו שהוא בר אוריין כי הוא יבין היות כן מצד הזכירם חכמת אבותיו. וכשבא אצלו וראהו דהוה פכירא דעתיה נכנס בדמיונו של רבי פרידא ע"ה שאולי איזה מאותם התלמידים ספר לרבי עזריה הדברים ההם ונצטער על שנכנס בחלוקה אצל רבי פרידא לחשדו אם אולי לא יהיה הוא בר אוריין כאבותיו ושיצטרך להתכבד דוקא בעבור אבותיו. דאע"ג דאמרינן בקדושין הנשמע בדבר אביו לא יאמר עשו בשבילי וכו'. היינו לבן עצמו שיש לו לתלות הכבוד על האב. אבל שאחרים יאמרו כן יש קפידא. ולפי שחשש שמא זו היתה דאגתו. ע"כ רצה לפייסו על ככה. ופתח באגדה זו כי מפשוטה נראה שאפילו לכל עדת ישראל אומר השי"ת שאינו רוצה להחזיק טובה להם אפילו במה שיש בהם מהשלמות שהודיעוהו בעולם לפי שקדמו להם בזה אבותיהם. ואל האבות שייך להחזיק טובה ולא להם. ובעיקר הדרשה יראה הכונה. כי הוא נודע היות כל ההצלחה הנפשיית תלויה בהשתלם האדם בשלשת ההנהגות המפורסמות. של עצמו ושל ביתו ושל מדינתו. אשר עליהן חבר החכם ע"ה שלשת ספריו שיר השירים אשר לשלמה מבלי שום תאר אחר להנהגת עצמו. משלי שלמה בן דוד מלך ישראל להנהגת הבית. כי כן התחיל במוסריו שמע בני מוסר אביך וגו' ותמיד ירבה למודים ותוכחות בשם זה של בני כאשר ייסר איש את בנו. ודברי קהלת בן דוד מלך בירושלם להנהגת המדינה שהי' מקהיל קהלות ומלמדם להועיל ומדריכם בדרך הטובה והישרה. כמו שמלך בירושלם העיר המהוללה עיר רבתי עם. ושלשתם כללו חז"ל באמרם טוב לגבר כי ישא עול בנעריו. עול תורה עול אשה עול מלכות. וכבר ידענו כי הנהגות אלו כלם הם מחוייבות מעצמם. והשכל האנושי יכריח עליהם. כאשר ראינו כמה וכמה קולמוסים שברו חכמי אומות העולם לכתוב בכלם ספרים הרבה עם כי לא אור נגה עליהם מהדרכת תורה אלהית. אולם אין זה ממה שיביא האדם אל ההצלחה ואושר האמתי בהיותו שלם באלו ההנהגות מפני שכן תחייבהו תגבורת שכלו. אלא בשישתעבד לעשות כל אלה מפאת צוויו ית' ויתעלה כמו שגזר וצוה כן בתורתו האלהית שתתעלה אף אם לא היה משיג שום טעם בדברים או שום סבה מכרחת. וזה הוא. אל תהי חכם בעיניך ירא את ה' וסור מרע. רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. לומר כשתסור מהדבר הרע ובלתי נאות. אל תתחכם בזה בעיניך שתסור ממנו מצד החכמה הנראית בעיניך. שהוא נכון כפי השכל לסור מאותו הרע. אלא ירא את ה' ומחמת יראתו יתברך ויתעלה סור מאותו הרע ולא מפני חכמתך או השגתך טעמי הדברים. כי הלא התורה הקדושה שתתעלה במצותיה תהיה כמו רפאות לשרך וכו'. שהחולה יקח התרופה שסדר לו הרופא ותעשה פעולתו בגופו. עם שהחולה לא ידע מיני הסמים התרופיים הנכנסין באותה תרופה ולא יבחין איכותיהם ונעלם ממנו אופן היותם פועלים מ"מ לא ימנע מליקח אותם והיא תפעול כפי טבעה ואיכותה וכמותה. כן ממש צריך שיהיה הענין בשמירת המצות. וכמשל הרשב"א ע"ה. וזה באמת הדרך הטובה והישרה להתעצם בשלמות מעולה מאוד לצאת מגזרת השכל ולהכנס תחת ההשמעות לצוויו יתב' ויתעלה. והוא מה שאומרת כ"י על צד הפלגת המאמר יש לך וכו'. להחזיק טובה לי שהודעתיך בעולם. כי בהיותי דורכת מהלך השלמות במעלות המדיניות הודעתי אותך בעולם. שפרסמתי היותי פועלת כן מצד אלהותך ויודעי היות רצונך בכך ולא מפני הוראת שכלי שהייתי עושה את הכל מעצמי. אז משיב הוא ית' לכ"י כל מה שאת עושה ע"ז האופן. הוא ממה שכבר קדמוך בזה אבותיך הקדושים ע"ה והדריכוך בכך. ומהם למדת. כי באיזו מההנהגות יש לי להחזיק לך טובה כדבריך. אם בהנהגת המדינה להשלים את הרבים הרי היה בזה הראשון א"א ע"ה אב המון גוים אשר עשה כמה נפשות. והכניס כמה וכמה גרים תחת כנפי השכונה ועליו אמר הוא ית'. כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו. ומלת עליו נראית מיותרת וללא צורך. אבל ירצה על דרך מה שאמרו רבותינו עליהם השלום אתם עשיתוני חטיב' אחת בעולם שאמרתם ה' אלהינו ה' אחד. אף אני אעש' אתכם חטיב' אחת. ומי כעמך ישראל גוי אחד. שבאותו ענין עצמו שישראל יחדוהו כן הוא יתברך ייחד אותם. וככה ממש היה באברהם אבינו כי הוא עליו השלום הודיע לעולם את יחודו ית'. וכן היה דורש ומפרסם לכל, וכן הוא יתברך הודיע מעלתו של אברהם אבינו עליו השלום שאין שני לו כמוהו שאמר עליו אחד היה אברהם וגו'. כי אחד קראתיו וגו'. וזה הוא למען הביא ה' על אברהם להודיע שהוא יחיד ואין כמוהו שהוא הדבר עצמו שדבר אברה' ע"ה ית' עליו שהכריז היותו יחיד ומיוחד בעולמו ואם בהנהגת עצמו לשלמות תכלית העבודה