בינה לעיתים חלק ב תז

תודיענו זה, ולמען דעת היאמנו דבריו במה שיגיד רצו לחקור באיזה אופן מהידיעה תבא לו ידיעה זו. אם מצד איזו המצאה מלאכותיית או שהמקום גורם כי יש ארץ מגדלת חכמים ואוירא דא"י מחכים. או אולי בא לו זה כמו מנחלת אבות ממשפחתו ומולדתו. והוא אמרם מה מלאכתך וגו'. והוא ע"ה השיב עברי אנכי וגו'. יאמר מתוך חקירותיכם יראה אתם חושבים תגיע לי הידיעה בנסתרות כדרך גויי הארץ אשר איננה אלא בא' מב' פנים. אם בדרך חיצוני בלתי הגון ככשוף להט וקסם וכיוצא. ואם ע"י חכמה טבעית כעין התכונה המשפטית במבטי השמים וכסיליהם ושתיהם רחקו מני. כי איני מכשף או קוסם יען עברי אנכי וכל זה הם לנו באיסור גמור ע"ד שאמרו אחי יוסף ע"ה כשנחשדו על דבר הגביע חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה. שהוא שלח לומר להם הלא זה אשר ישתה בו אדוני והוא נחש ינחש בו. כאלו יוכיח שלקחוהו כדי לנחש גם הם בו כאשר הוא היה עושה. והשיבו שא"א כן כי חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה הוא אסור לנו ונמנע ממנו מעשות הדבר הזה של הנחוש. כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. והם דברי יונה ע"ה עברי אנכי ואיני יכול לנחש ולכשף ואם מצד חכמת השמים אין אנו מחשיבים כל הוראותיהם לכלום כי את הקב"ה שהוא אלהי השמים אדון ורבון עליהם אני ירא. שהוא מבטל אותם ומשדדם כרצונו ומבטלם כי הלא הוא עשה את הים ואת היבשה שהוא מהדברים הנסיים שבהריסת הטבע בעל כרחה להבדל היבשה מעם הים כיון שמהכרח המרוץ הטבעי צריך עכ"פ שלא תמצא יבשה אלא תהיה הארץ הכבדה למטה והים מכסה אותה. אבל הוא ית' אשר בכחו הגדול עשה הים ושתגלה בו היבשה הוא שליט על השמים ולא נחשוב לכלום משפטיהם. אכן הגיד להם מצד עצמו כי הוא היה הסבה כאשר ספרו הכתובים ונמצא שהועיל להם מאד היותם חוקרים על סבת הדבר ועלתו

ואנחנו בעניננו אם נבא לחקור על סבת סלוק ופטירת הצדיקים השלמים האלה ל"ע לא נוכל, לצאת ולבא כי עם ע"פ מאמרנו. וקשיו מבואר אם מה"ש ידעו שנקנסה מיתה על אדם הראשון איך סכלו הסבה שהיא על עברו על הצווי שנתפרש בתורה. ומ"ט קראו ית' לאזהרת אכילת העץ מצוה קלה. ונאמר בישוב זה. כי ענין אזהרת אכילת העץ ופעל האכילה וכל הנמשך בזה הוא רב הספקות. והעצמי שבהם איך אדה"ר יציר כפיו של הקב"ה שחכמתו מרובה משל המלאכים יוכל ויתפתה לעבור על מצות קונו ית' בדבור הקל של אשתו בלי שום התקוממות על זה. מה שהאשה עם כל חולשתה לא עשתה כן כי כבר עברו וכוחים וטענות קודם שהסכימה ונתרצתה לאכול

אמנם לדעתי לאשר רצה להתחכם יותר בדקדוק דבריו ית' נכשל במה שנכשל ואירע לו כמו שאירע לשלמה ע"ה כדבריהם ז"ל והוא כי בצווי כתיב. ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מבל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות. ואם אין הכונה אלא מניעת אכילת עץ הדעת מה לו ית' להתיר אכילת שאר כל העץ אשר בגן יאסור בלבד עץ הדעת וממילא יובן שכל העצים האחרים הם בהיתר ורשות לאכילה. גם כפל אכול תאכל ללא צורך ומלת ממנו מיותרת. ולא יאות להתרשל מלבקש ישוב שהוא ית' אמר כי ביום אכלך ממנו וגו' ולא נתקיימה הגזרה באותו היום כדברו. ואם הועילה תשובתו למה לא בטלה הגזרה לגמרי. ודרשתם ז"ל מיומו של הקב"ה ידועה. ויובן כל זה במה שידענו משרשי המצות בתורתנו הקדושה כי המניעה על הדברים האסורים באה בא' מב' פנים. או בשלילה מפורשת שאומר הלאו בהדיא בלשון לא תעשה כך וכך. או כשיבא האיסור והמניעה בדיוק בלתי מפורש אלא שהוא יוצא ממה שירשה ויתיר מה שלא היה צריך לפרש היתרו והוא הנקרא לאו הבא מכלל עשה. ולפעמים ירצה ית' להכביד הדבר באסור א' ומנעו בב' האופנים לעבור עליו בעשה ובלא תעשה כמו כל צפור טהורה תאכלו וזה אשר לא תאכלו. שההיתר בצפורי טהורה היא ללאו הבא מכלל עשה אצל העופות הטמאות. וכן כל אשר לו סנפיר וקשקשת תאכלו וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו. וכמו הם לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך שאמרו לנכרי תשיך הוא ללאו הבא מכלל עשה גבי ישראל לדעת הראב"ד והרמב"ן וסייעתם ז"ל. ודלא כהרמב"ם ז"ל. עם שאני בעניי הראיתי פנים לטובה לסברת הרמב"ם ז"ל בבאורי לספר התרומות שער מ"ו בס"ד. אך עם היות שגם הלאו הבא מכלל עשה הוא איסור מ"מ אינו נקרא לאו ממש אלא עשה שאינו בגדר חומרת הלאו עצמו. והנה הוא פשוט וידוע כפי המרוץ הטבעי כי כל הדברים כל אשר יהיו יותר קרובים אל שרשם והתחלתם יחזק כחם וסגולת איכותם. ובהתרחקם ממנו יחלש ויתמעט. וכפי התרבות זמן הרחוק מן השרש כן ילך הלוך וחסור. כמו שהוא הענין בכל עצי היער כי דרך משל בהיות הענף מחובר אל האילן עצמו לא יקל כל כך אל האדם לעקרו ממנו בידיו כי עוד לחות האילן בו כהוייתו ויותר יטה אל העקום מלהשתבר. אבל אחר שנכרת ונפרד ממנו. משם ואילך יהיה בכל עת יותר נקל להשבר. כי הוא מפסיד והולך לחותו ויניקתו מן העץ. הלא נראה כי בקדחת החדה כשהגיעה לאיטיק"ה אשר מתרופותיה העצמיות הוא לשתות חלב עז או חמורה. יצוו