בינה לעיתים חלק ב תו

אולי כבר יש שכל טוב לכל עושיהם שמצד טוביותו של שכל הוא מוכן ומזומן מעצמו אל קבלת החכמה ואל החריפות באופן שלא יצטרך לזה בעצם ליראת ה' יתברך הקודמת. הנה תועיל לו היראה לתקן בזה ימשך מהשכל טוב ופקח. שאם כן לפי הטבע לא תעבוד החכמה בו ימים רבים בזכירה מתמדת. כיון שיצטרך לזה מזג הפכי למזג המחדד השכל. וכאשר יהיה מהיר לשמוע ומהיר לאבד יצא שכרו בהפסדו. ולא תהיה תפארתו של השכל טוב בלבד כי נאמר לו שקול טבותך וכו'. אך ע"י היראת ה' אשר קדמה לחכמה תהיה תהלתו ותפארתו של השכל טוב. שלא במהרה יאבד וישכח החכמה שהשיג. אלא החכמה תהיה עומדת לעד על עמדה ושמורה לדורי דורות ולא ישכחוה. באופן שיש איכיות הפכיות באבר המוח וכן בשאר חלקי הראש. וא"כ כשיקרה איזה חולי באחד מחלקי הראש יש תקוה לתרופה. אבל כשהראש בכללו בכל חלקיו יש בו חולי ודאי רפואתו קשה ומסופקת כי להיות בו איכיות מזגים מתחלפים כשיבאו לרפאתם. מה שיועיל לזה יזיק לזה. ואיך יהיה בחק האפשר לתת תרופה תועיל לכלם יחד. ולזה אמר כל ראש לחלי ר"ל הראש כלו ולא חלק ממנו נתלה. ונמצא מהות החולי היא מחלה כוללת כל הראש. ואולם המקרים הם רעים ומפחידים מאד כי לא יקרו כאבים החיצונים בלבד שלא יורו כל כך סכנה אבל הגיעו המצוקות להכאיב הלב ולהדאיבו שהוא האבר הראשיי והיותר מעותד אל הסכנה בכל מה שיקרהו. ואחרי היות כל לבב דוי ממקרי זה החלי. הם בלי ספק סימנים רעים מרחיקים תקות הרפואה

ואמנם עם היות ג' הבחינות האלה מורגלות להחקר כאמור. מ"מ דבר מבואר הוא כי החפוש העקרי וההשקפה היותר מוכרחת ומועילה היא ידיעת הסבה השרשית לדבר כי בהוודע הסבה כשישתדל לשרש אחריה ולעקרה ממילא יוסר הכל ויתבטל הרע בעצמותו ובכל מקריו. וכמה הבחינו במון היטב בהשקפה זו אנשי הספינה ההולכים עם יונה ע"ה. אשר בהיות הים סוער עליהם ספרו הכתובים. ויאמרו איש אל רעהו לכו ונפילה גורלות ונדעה בשלמי הרעה הזאת לנו ויפילו גורלות ויפול הגורל על יונה ויאמרו אליו הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת לנו מה מלאכתך ומאין תבא מה ארצך ואי מזה עם אתה ויאמר עברי אנכי ואת ה' אלהי: השמים אני ירא אשר עשה את הים ואת היבשה. והקושי הכולל בזה מבואר אחרי אשר אמרו שהגורל יודיע להם מי היה גורם הרעה ונפל הגורל על יונה הרי כבר ידעו שבשלו הרעה הזאת להם ומה זה שאלו לו הגידה נא לנו באשר למי הרעה וגו'. לא היה להם לומר לו אלא מה שאמרו בסוף מה זאת עשית וגו'. ומה מקום יש עתה לחקור על מלאכתו וארצו ועמו. כי אין זה מענין דרושם גם מלת ונדעה שאמרו בראשונה נראית לבלי צורך שהיה מספיק לומר ונפילה גורלות בשלמי הרעה הזאת וגו' ואחשוב כי האנשים האלה הורו סימני חסידות ותכונה טובה מראשיתם עד סופם. כי מעיקרא קודם כל דבר התחילו לזעוק איש אלהיו והוכיחו את יונה ע"ה על המניעה מזה ודברו על לבו לעשות כן קום קרא וגו'. ולבסוף כשהיו מוכרחים להטילו אל הים כמה צער נצטערו על זה וחתרו להשיב אל היבשה עד שקראו אל הקב"ה והרבו ההתנצלות על ככה. הנה כי כן אומר אני כי המה דנו בדעתם לגזרה קיימת. שצריך לבקש סבת הסער ההוא. ושבלי ספק אענה אלא שיש ביניהם איזה חוטא ופושע לאלהיו ובהכרח לא ישקוט הים מזעפו עד הסתלק הסבה ותוסר מביניהם. ואין ספק כי אם יודע להם מי הוא הפושע הגורם הרע ההוא ימשכו מזה ב' דברים אשר כל אחד מהם היה רע ומר בעיניהם. האחד שיתפרסם האיש הבליעל ההוא ותגלה חרפתו ביניהם והם לא יחפצו בזיונו להלבין פניו ברבים. והב' קשה מזה שיצטרכו לבערו מן העולם לבל יספו בכל חטאתיו בהיותו בתוכה. אשר ע"ז חשבו הטוב טוב היה שהאיש החוטא ההוא יתקן המעוות בשובו בכל לבו בתשובה שלמה מבלי יודע מי הוא זה ואיזה הוא. ובודאי לא יעשה כן מעצמו אם לא ע"י התעוררות יניעהו אל הדבר הזה על כן המציאו שהיו רוצים עכ"פ לדעת מי ומי הרשע ההוא למען מתוך זה יחוש לעצמו החוטא אם מהבושה ואם מסכנתו ויעשה תשובה ומתוך כך לא יבא לידי פרסום. אולם אם יאמרו להפיל גורלות באופן שיפול הגורל על האיש עצמו הגורם הרעה. יהיה הזמן קצר ותתבטל כונתם. כי מיד יפול הגורל על האיש החוטא ובאותה הרגע כבר יתפרסם ותכף ומיד צריך לנהוג בו משפטו ומה הועילו. לפיכך רצו לעשות באופן יארך הזמן שעור מה בהכנות והזמנות דרך הגזמה לגלות האיש החוטא. למטן ביני וביני יהיה לו פנאי לחשוב ולהשכיל להטיב במה שיאות לו ויעשה המוטל עליו ובזה ישקוט הים. לכן אמרו ונפילה גורלות שאותו אשר עליו יפול הגורל נדעה ממנו בשלמי הרעה הזאת. כי הגורל יורה לנו איש יודע באיזה אופן להכיר ולהשיג מי הוא העושה הרעה. ובלי ספק אחרי זה ידרשהו אל האיש ההוא ויצטרך איזה הכנות ולעשות איזה השתדלות לבא לידי השגה זו כמשפט המגידים הנעלמות. וכל זה ימשיך הזמן עד צאת כונתם לפעל. והנה נפל הגורל על יונה ע"ה שהוא יהיה המודיע מי הוא הגורם אותו הנזק. ואז הלכו אליו ואמרו לו הגידה נא לנו וגו'. כי הגורל הורה לנו שאתה