בינה לעיתים חלק ב תד

דרוש שלישי להספד על הרב הדיין המצויין כמוהרר"י מטראני זלה"ה ואחוזת מרעיו ינוחו על משכבותם. שנת שצ"ט

שבת פרק במה בהמה יוצאה. אמרו מ"ה לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון. א"ל מצוה קלה צויתיו ועבר עליה והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כלה ומתו. אמר להם מקרה אחד לצדיק ולרשע

עת האסף עם בני ישראל יחד כלם בימי עזרא הסופר ונחמיה עליו השלום ביום ר"ה וקראו לפניהם בספר תורת האלהים. געו כל העם בבכיה בדאגה ועצבון. עד אשר אמרו להם הגדולים האלה אל תתאבלו ואל תבכו כי היום קדוש הוא לה' כי בוכים כל העם בשמעם את דברי התורה ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם. אשר הורו בזה כי בימים המקודשים אשר יסדם הוא ית' למועדי קדש צריך להרחיק כל מין התפעלות של צער. ורק ששון ושמחה ימצא בה

ואני מדייק בכתובים כי מלבד מה שבא הכפל שבפ' ראשון אמר אל תתאבלו ואל תבכו וגו'. חזר לומר בשני ואל תעצבו וגו'. עוד יקשה מבלבול הסדר. כי כיון שבאו כאן אזהרות על בטול הצער וצווי טל הוראת השמחה. לא היה לו להפסיק בין המניעות והלאוין. ולהכניס בתוכן צווי העשה. כי תחלה אמר אל תתאבלו ואל תבכו ואח"כ אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו'. ושוב חזר לענין הראשון ואל תעצבו וגו'. ומהראוי היה דניערבינהו לאזהרות. ויאמר אל תתאבלו ואל תבכו ואל תעצבו. ואחרי כן יצוה אכלו משמנים וגו'. וגם אמרו לבסוף כי חדות ה' היא מעזכם יראה כבד כי מה מעוז שייך בחדוה

אמנם הכונה אצלי כי עזרא ונחמיה ע"ה רצו שלא בלבד יהיו נמנעים מלהתאבל ומלבכות מפני קדושת היום אלא שאדרבא יורו שמחה יתרה בהתענגם באכילה ושתיה ביותר ערבים שיהיו וזהו אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו'. אך חששו השלמים האלו כי לאשר הראו אז ישראל סימני טהרה מעולה וכי נאמנה את אל רוחם אולי יאמרו תינח ההתרחק מן האבלות והבכי כי קדושת היום גורם כן והתרחקות זה מההפעלות לא יוכל לגרום שום נזק או פגם בנפש. אבל להרבות בסעודה ולהתענג במעדנים הלא אלו דברים חמריים ומתאוות הגוף. ויתעצבו האנשים מאד להיות מוכרחים לקיים צווי מלמדיהם בענין זה. כי לא יסורו ממאמרם ימין ושמאל אפי' יאמרו וכו'. אבל יעשוהו בדאגה ובשממון לחשבם היות זה פועל גופני וגשמיי. שהוא מחליש כח הנפש ושלמותה. על כן אמרו להם אכלו משמנים וגו'. בטח ובלב שלאנן ושקט ואל תעצבו מאכילה ושתיה זו כי אלו היה נעשה זה לשם שמחה אנושית למלאות רצון הנפש המתאוה אז ודאי היה פעל גשמי והיה מקום לירא שמא תצא מזה איזו תקלה חלילה. אכן בהיות חדוה זו חדות ה' שמחה אלהית. נפשית בלבד לשמו יתברך כי אתם מרבים השמחה בעבור מה שהשגתם ביום הזה מהשלמות. אם מהבנת דברי התורה. ואם מהיותכם נעשים בריה חדשה בכפרת העונות. וכמה מעלות טובות הנה זה הוא מעוז לכם מגן וצנה לבלתי ישלוט כאן שום מין חלודה ועפוש כי אדרבא אתם מכניעים ומכריחים שהדבר אשר מטבעו הוא חמריי וגשמי יתהפך לרוחני אלהי. ואם כן אין לכם להתעצב מזה אלא לעשות שמחה גדולה. ואם ביום ראש השנה כך שהוא יום מהנקראים מועדי ה'. כ"ש ביום אשר הוא המעולה והגדול שבכלם הוא יום שבת קדש ראש לכל המועדים. כי בלי ספק לא יאות בו להביא שום דבר שיגרום התפעלות של צער או דאגה כלל. כי מפני זה נאסר בתענית והספד וכיוצא. ונצטוינו להתענג בו בכל מיני עונג בצווי הנביא ישעיהו ע"ה. וקראת לשבת עונג אז תתענג על ה' וגו'. ובפרק כל כתבי

אמר רב יהודה אמר רב כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו. שנאמר והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך. עונג זה איני יודע מה הוא כשהוא אומר וקראת לשבת עונג. הוי אומר זה עונג שבת. והבנת הדברים מבוארת לדעתי עם מה שאמרנו כי המרבה לאכול ולשתות למלא בטנו ולטעום מהמטעמים הערבים ימתקו לחכו זה לא יקרא מענג את השבת אלא מענג את עצמו. ואיש כזה פשיטא שכל יצר מחשבות לבו לא יכונו כלם יחדו לבקשת השלמות הנפשיי כי ברובם שאלתו ובקשתו תהיה לתאוות גופניות ולתענוגי העולם ולא יתכן לתת לו משאלות לבו בסתם ובהחלט כי יתאווה השחתתו והוא מבקש רעתו. אבל מי שהוא באמת מענג את השבת עצמו שמקיים צווי הנביא ע"ה כפי המכוון בו התענג על ה' דהיינו שמתענג ומתעדן על מה שנוגע אליו יתברך על הקדושה שמשיג ביום שבת קדש ושהוא מתדבק עם השכינה ונעשה מוכן להשתלם בעיון התורה וקיום מצותיה. וכמה כונות מעולות כיוצא באלה אשר בזה, הוא מהפך ממש התענוג החמרי לתענוג רוחני אלהי. הלא לזה ראוי למלאות לו כל משאלותיו בשלוח כי ודאי לא יקבוץ און לו בשאלותיו ולא ישאל ולא יבקש רק מה שיביאהו להצלחה נפשיית. ואין שום חשש משום