בינה לעיתים חלק ב תג

סגר אלהים היום את אויבך בידך ועתה אכנו בחנית ובקיר פעם אחת ולא אשנה לו. ויאמר דוד אל אבישי אל תשחיתהו כי מי שלק ידו במשיח ה' ונקה ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו או יומו יבא ומת או במלחמה ירד ונספה. חלילה לי משלוח ידי במשיח ה' וגו'. מבלי נאריך בהערות המבוארות מעצמן. אני מבין בכונת הכתובים כי אחרי אשר הניח אבישי למונח קיים שאין זה דבר מקרי בא בהזדמן אלא מה' יצא הדבר. שמורה באצבע שהוא בעצמו הנותן לך יד ומסגיר אויבך בידך. כיון שתרדמת אלהים נפלה על כלם. אמר לו אם לא תרצה אתה להביא לו המיתה ממחלה ועד סוף. אני אהיה המתחיל במה שאכהו תחלה מכה אחת בלבד שלא יהיה בה כדי להמית אלא שאתקעהו באילן עם החנית שלא יוכל להתנועע וללכת אנה ואנה. ולא אתן לו אני המכה השני' שימות בה לגמרי. כי זה נוגע לך לעשות תכלית הנקמ' בידך כיון שאתה הוא הנרדף. והסכמת ה' מורה כן. ודוד ע"ה השיב על שניהם. תחלה לאבישי על מה שנוגע לו ואמר אל תשחיתהו וגו'. מה שאמרת להכותו פעם אחת בלבד מבלי שימות בה. ידעתי כי לא ימנעך מפני שלמות המעלה עצמה לפי גדרה. שהוא לבלתי עשות דבר שלא כרצונו יתברך מבלי שום פניה אחרת אבל אצטרך להפחידך כי מפני העונש תשיב אחור ימינך. ולפיכך אני מזהירך אל תשחיתהו. אל תעשה בו בהשחתה שאמרת להכותו פעם אחת. כי מי שלח ידו ונקה. ויהיה ענשך גדול ואם למה שאמרת ולא אשנה לו לומר שאני אתן לו השניה כדי לגמור מיתתו הנני נשבע חי ה' כי לא מיבעי עתה לפי דבריך שאהיה אני הממית אותו עודנו חי. אלא אפי' אם ה' יגפנו או יומו יבא ומת וגו' שכבר הוא מת וגבי כבוד אמרי' בפרק חלק חומר בקללה מבהכאה שהמכה אחר מיתה פטור וכו'. מ"מ עדיין היה מורא כבודו עלי אפי' אחרי מותו. וחלילה לי מה' הוא דבר נמנע אצלי שאחדל ממנו לא מפחד העונש כי לא אפחד ממנו כאשר הפחדתיך. אלא מה' אהיה נזהר מלהעשותו מצדו ית' ומהדר גאונו כי בלי ספק לא יהיה מרוצה לפניו שאינו פועל מעולה לשלוח ידו במשיח ה'. אפילו שליחות יד כל דהו שאינו עושה בו פצע או חבורה כיון שהוא מת. עכ"ז להיותו משיח ה' צריך לנהוג בו כבוד יותר אפי' אחרי מותו כעין הקללה אל האב. ובזה נצח המלך את כח נטיית טבעו והיה ממש מושל ברוחו. ויש עוד מין שלישי ממוצע בין שנים אלו. שאינו חיצוני מכל וכל ואינו פנימי ממנו והוא ההתפעלות אשר יקבל האדם או מההצלחה או מהשפלות. כ"א יעלה לגדולה יספיק לו מה שכבר הוחזק בהתנשאות ההוא. ולא יחוש להתעסק במעלת השלמות. וכן בהפך בהיותו בשפל המדרגה. ישים כל מעייניו להרים ראש באיזה אופן שיהיה. לא יטה שכמו לסבול עול העבודה האלהית. וכבר פירשתי לכונה זאת פסוק ויהיה ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי. ובאמת יהיה יקר יותר אל הנוצח התנגדות הגדולה וההצלחה. כי ע"כ היה משתבח השי"ת באיוב כשאמר לשטן. השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ איש תם וגו'. כאלו יאמר הראית דבר יוצא מההרגל והנוהג שבעולם כי עבדי איוב הוא גדול מכל בני דורו עד שאין בכל הארץ כמוהו. ולא עשה זה בו שום רושם או התפעלות למנעו או לעכבו מן השלמות הראוי אליו. כי עם כל זה הוא איש תם וישר ירא אלהים וגו'. באלו חברו ונמצאו ברב השלם הזה להגדיל כח שלמותו אשר סופר מפי סופרים מעלת הגאונים והרבנים נר"ו. כי הלא היה אצלו בהתקוממות והתגברות שכלו. על כל מה שהיה מנגד. וכמעט מונע השגת שלמותו. אם מהאנשים מחוץ. מצד היותו תמיד יוצא ובא בחצרות השרים מלכים ויועצי ארץ. ומשאו ומתנו במלאכת הסחורות אשר היה מתעסק בהם בהפלגה. משלו ומשל אחרים. ובלי ספק כל אלה יכריחוהו להוציא שעור רב מהזמן לישא וליתן עמהם. ולא כל המרבה בסחורה מחכים. ואעפ"כ הוא השלים חוקו להתגבר על כל אלה. ולעשות מלאכתו עראי ותורתו קבע. ואם מהנטייה הטבעית מצד היות מזגו נוטה אל הלבנה. כי היה שמן ובעל בשר. ועל הרוב יש באלו מהעצלה והרפיון וההתרשלות. וכבדות התנועה מה שלא יעלם.. והוא ע"ה נודע מענינו כי לחם עצלות לא אכל.. והיה זריז ונשכר מאד לעשות כל המוטל עליו בעיון ובמעשה בהשתדלות נמרץ לא ינוח ולא ישקוט מעשות בכל עת חקו. ואם מהתפעלות הגדולה כבר הוא ידוע ומפורסם היותו שר וגדול בישראל ושמעו הולך בכל המדינות. מאשר נמצאו בו תורה וגדולה ויצא טבעו בעולם מעוצם חכמתו בחבורו הנדפס. ולא בעבור זה נחסרה או נתמעטה שקידתו הנמרצת ועסקו תמיד בתורה. ועל איש כזה צודק מאד מאמרנו אשר שערתי בכונתו. ירמוז לכל האמור שיקרא מאושר בהחלט אותו אשר כבר גדל בתורה שהתורה אשר למד הביאתו לידי גדולה. ולא בעבור זה פסק ממנה לאמר כבר השגתי מה שאני יכול להשיג אנא עדיין עמלו והתעסקותו הוא מתמיד בתורה. ועל מה שיכריחהו טבעו ועושה נחת רוח ליוצרו. בהיות לפניו יוצרו ויצרו הוא חפץ יותר ועושה נחת רוח ליוצרו ואינו עושה נחת רוח ורצון יצרו ותאותו. ואם מהחיצונים מחברת האנשים וקבוצה. גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם שכל העולם כלה היו מכריזים שמו הטוב דכלהו איתנהו ביה בגאון תנצב"ה. זכותו יגן על כלנו והוא יתברך יקיים לגו את כל חכמי ישראל אמן: