בינה לעיתים חלק ב תב

ושים ה' לנגדך כי הוא ית' יישר אורחותיך. ישים כל הדרכים לך למישור שלא יעיקוך ויחטיאוך ואפילו יהיה דרך זה הולך לדבר עברה שדרך שם נקובה של זונות או כיוצא יסיר משם סבת העברה. באופן שתוכל ללכת בטח אפילו בדרך שהוא לדבר עברה אך אזהירך ואודיעך כי זה הוא דוקא בהיותך בן חיל רב פעלים שאתה מובטח בך תתחזק במלחמה זו ולא תכשל. אבל אם אינך בטוח בכך אל תהי חכם בעיניך ואל תכנס בסכנה ללכת אתה אל מקום הרע. אלא ירא את ה' וסור אתה מן הרע והתרחק ממנו ואל תלך שם כי לא תדע מה יהיה באחרית הקטטה. ככל החזיון הזה בא בענין יהושע וכלב השלמים. כי אחרי לכתם כלם יחד התחילו המרגלים לגלות דעתם הרעה. והיו מתייעצים להוציא הדבה לתכלית כונתם הנפסדת. וכלב כשראה רוע עצתם לא בטח מעצמו לעצור כח לעמוד נגדם ונתיירא שמא מרוב הפצרם ופתויים וטענותיהם המזוייפות אולי ינוצח. ולכך לא רצה להכנס בנסיון ולבטוח על עצמו אלא לקח לו עצת החכם ע"ה ירא את ה' וסור מרע. ותכף אחרי התחלת עצתם פירש מהם ונתרחק מעמם והלך על קברי האבות ע"ה למען יעבור זעם פתאומית ועצמת אותה העצה כי באותה ההתחלה ישתדלו בכח גדול להתחזק להסיתו. וכשיעבור אותו הרגע אף על פי שאח"כ הם יתמידו בקשיות ערפם לא יתחזקו כ"כ לנצחו. ומ"מ התפלל על קברי האבות יבקשו עליו רחמים שאפילו אחרי שובו אליהם ינצל מעצתם ולא יסכים עמהם. אמנם יהושע ע"ה לא כן דמה אלא אדרבא בחר להשאר עמהם ולחלוק על דבריהם וערך מלחמה נגדם. ועם שלא עלתה בידו להכריחם לבטל עצתם. לכל הפחות נצח אותם במה שלא הועילו כלום לפתותו והוא עמד בנסיונו. ואדון הנביאים ע"ה את הכל ראה ברוח נבואתו וידע מה תהיה עצת המרגלים כי ברעה הם. ולא ישובו מפני כל כי נפסדה דעתם בבחירתם ורצונם הרעוע ומי יוכל להכריח חפצם המוחלט ולהפכו מרע לטובה כי הכל בידי שמים וכו'. גם נסתכל בכלב שהוא מציל את עצמו מצער סבות פתויים בהיותו בורח ופירש מהם מפחדו פן יסיתוהו וזולת זה הוא מסתופף בצל קורת האבות ע"ה לשיבקשו עליו רחמים. וא"כ כלב אינו צריך שום תפלה של משה לסייעו כי הוא ברח ומלט מהסכנה. אך יהושע ע"ה שהוא רצה להכניס את עצמו בתוך האש ושם נפשו בכפו להתקומם נגדם. על זה מתפלל משה ע"ה שנוסף על התעוררותו הטוב שהיא עיקר ההתחלה יתוסף. עליו הסיוע האלהי כי הבא ליטהר מסייעין אותו. והוא ודאי יצטרך לעזרו יתברך כי מלחמות ה' יהושע נלחם לבדו נגד עשרה כלבים עזי נפש. ועתה הטעם צודק מאד במאמרנו מהיות יהושע הולכים נוטל שכר עשרה מרגלים וכלב נטל שכרו הארץ אשר דרך בה. כי כלב לא היה לו שום צער וטורח לערוך מלחמה נגד המרגלים. וכל עיקר יגיעו היה מה שכתת רגליו ללכת אל עזר האבות ולכן די לו לשכרו הארץ ההיא. כ"ש שנתלוה עמו עזר האבות שהוא בלי ספק סיוע גדול להנצל מפח מוקש זה והיינו דכתיב ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי וגו'. ירצה אלו עבדי כלב היה הוא לבדו בזרוע כחו מתגבר על המרגלים ומנצחם אז היה ראוי לשכר גדול. אבל כיון שהיתה ונמצאת רו אחרת טהורה וקדישה עמו בחברתו היא רוח האבות הקדושים שנתלוותה עמו וסייעתו. ובזה מלא אחרי. לפיכך יספיק לשכרו שאביאנו אל הארץ אשר בא שמה וגו'. אכן יהושע שערך מלחמה חזקה נגד עשרה מרגלים אשר היו מתעצמים להפילו ברשתם והוא נתגבר כארי נגדם ועמד בתפקידו של קונו. ראוי הוא ליטול השכר של כלם כי אסף אל עצמו חלקיהם הטובים כיון שהוא עמד בצדקו והם אבדו עולמם. כי עם היות ראי יושר לבו וטוב טעמו לא הספיק להם ללמוד ממעשיו הטובים ונתחייבו בעונש כפול. ועל כיוצא בזה אמר המשורר ע"ה במזמור הראשין. על כן לא יקימו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים. רחוק הוא שיאמר שהרשעים והחטאים לא יקומו יחד עם הצדיקים ובעדתם כי איך יכנס זה בשום ציור שכלי. אבל לדעתי הוא על דרך מה שאמר קהלת ע"ה כמתמיה מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע. כן אמר כאן כי אין ספק לאשר יהיו רשעים וחטאים יענישם ד' מפני חטאיהם מצד עצמם, ומ"מ עדין תהיה להם תקומה אך לא יקימו ולא תהיה שום תקומה לאותם אשר הגיע כ"כ מרשעתם שה רשעים אפי' במשפט או במקום המשפט או בזמן המשפט כשישפטו אחרים. לא רצו לקחת מוסר והם חטאים גם בהיותם בעדת צדיקים שהי' להם ללמוד מהם ולעשות כמעשיהם ולא עשו ודאי הם ראויים לעונש עצום בלי תקומה ונמצא א"כ מין א' מהנצחון הוא ממש נגד האנשים המנגדים מבחוץ. ויש עוד מין אחר מן ההתנגדו' והוא פנימי מהטבע וההמזגה הטבעית. אשר כפי איכותה חטה את האדם לאיזה פחיתות ותרחקהו מן המעלה והשלמות. והוא ינצח ויתקימם על טבעו. ומזה המין היה שלמות אדונוו המלך דוד ע"ה. כי להיותו אדמוני עם יפה עינים הית' בלי ספק נטייתו האדומית להיות שופך דם בעל חמה ונוקם ונוטר ועכ"ז הי' גובר בשכלו על כל אלה לבלתי הנקם ולשפוך דם אלא באויבי ה'. ועם היות: שאול ע"ה רודפו עד מות והיה מסור בידו להנקם ממנו כבש את כעסו ונתקומם על טבעו כי שם יראת ה' על פניו כאשר ספרה הנבוא' שאמר אבישי אל דוד