עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryבינה לעיתים חלק ב

בינה לעיתים חלק ב תא

Binah Le-Itim part 2 401 · בינה לעיתים חלק ב · free full Hebrew text

Open in the reader →

הדבר כי מה שסתם דבריו ואמר גזרה מוחלטת לעשות כלה בדרך כלל הוא מפני ידעו שלפי האמת אין בסדום שום צדיק כי אלו היה שם אפי' עשרה צדיקים כמו שאמר בסוף לא בלבד לא היו נספים ונכרתים עם הרשעים אלא שכלם היו נצולים בשבילם. ולקיים מה שאמרנו בארח צדקה אהלך אפי' לא יהיה שם אלא דרך א' בלבד של צדקה אהלך בו לעשות חסד. עם שיהיה בתוך נתיבות רבות של משפט. ודין המקיפים אותי את כלם אנצח. וגם אם של הצדקה לא יהיה דרך תמים ומושלם אלא ארח בלבד בלתי ישר כנודע ושל המשפט יהיה נתיבות שהם ישרות וחזקות מ"מ אגביר החסד על הדין. ע"ד אפי' תשע מאות וצ"ט באותו מלאך לחובה ואחד לזכות וכו'. ואם גדולתו ית' תתנשא מצד ההתגברות על המנגד. הנה כי כן אצל השלמות האנושי יחשב פעל יקר וגדול הערך לאשר יעשהו בהתקוממות על מה שיכריחהו בכל כחו אל ההפך. והן רבים עתה מיני הנצחון אשר יתייחסו לאדם להתגבר על הקמים עליו לבטלו משלמותו. תחלה המנגדים ממש מן החוץ מחברת בני האדם אשר יסיתוהו ויתנו לו עצה בלתי הוגנת להתיצב בדרך לא טוב והוא יתגבר כארי נגדם ולא ישוב מפני כל מדרך שלמותו. ובזה מובן אצלי מאמרם ז"ל ברבה על פסוק

ויקרא משה ליהושע בן נין יהושע. מה ראה משה להוסיף על שמו של יהושע יו"ד אלא כלב נטל שכרו מן הארץ שנא' אם לא הארץ אשר דרכה בה רגלך לך תהיה לנחלה ולבניך עד עולם. ויהושע נטל שכר עשרה אנשים מרגלים שנתוסף בו יו"ד יתרה יו"ד עשרה ויקרא משה להושע בן נון יהושע. ד"א כיון שראה משה אותן שהיו רשעים אמרו ליהושע יה יושיעך מן הדור הזה וראוי לבקש טעם אם כלב ויהושע שניהם הושוו במדת טובם שלא נשתתפו עם המרגלים בעצתם הרעה. למה יהושע נטל שכר העשר שהוא בלי ספק שכר גדול. וכלב הספיק לשכרו הארץ אשר דרכה רגלו בה. וגם מה שהרגישו בזה הענין אם התהלל מרע"ה על יהושע שינצל מאותה העצה למה לא התפלל גם על כלב כי אין ראוי להיות משא פנים בדבר. ע"כ נראה לי כי נתייסד זה על מה שאז"ל בפ' אלו נאמרים ויעלו בנגב ויבא עד חברון ויבואו מיבעי ליה. אמר רבא מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות א"ל אבות העולם בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים. יהושע כבר בקש משה עליו רחמים שנא' ויקרא משה להושע בן נון יהושע א"ל יה יושיעך מעצת מרגלים. והיינו דכתיב ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו. והנה מוהר"א בן חיים ז"ל בפי' יהושע שלו כתב שיהושע היה מעולם בלתי משתוקק להכנס בעצת מרגלים ולא נדחק ולא נלחץ מיצרו כלום. אמנם כלב הי' חושב כי בעצת המרגלים גם לבו ודמיונו יתפעלו מזה וכזה וכזה היה מהרהר אלא שהוא בשכלו הזך נתעורר ונתגבר כארי לעמוד מנגד וכו'. והוא אצלי דבר זר מאד לומר שמעולם נכנס שום מין התעוררות או דמיון אצל כלב הצדיק בהשכמת העצם ושאח"כ פירש הימנה ואם הדבר כן נכפל קושייתנו למה נתן שכר כ"כ גדול ליהושע. אדרבא כלב היה ראוי לשכר יותר גדול כיון דלפום צערא אגרא. ומה גם יקשה יותר על משה ע"ה למה לא התפלל גם על כלב אחר שהיה צריך יותר סעד לתומכו. אמנם תמצית הענין לדעתי כי נתחלפו יהושע וכלב כעין ההיא דלפני אידיהן ר' חנינא ור' יונתן הוו אזלי באורחא כי מטו להנהו תרי שבילי חד הוה פצי אפיתחא דע"ז וחד הוה פצי אפיתחא דזונות א"ל חד לחבריה ניזיל אפיתחא דע"ז דנכיס יצריה א"ל אידך אדרבא ניזיל אפיתחא דזונות דנכפייה ליצרן ונקבל אגרא. כי מטו להתם חזנהו לזונות דאיכנען מקמייהו. א"ל מנא לך הא א"ל כתיב מזימה תשמור עליך תבונה תנצרך. ופרש"י מנא לך הא דסמכת אנפשיך למיתי הכא ולא מיסתפית מיצה"ר ע"כ וקשה לי דא"כ אמאי נטר לומר זה עד אחר שבא שם מיד כשא"ל נזיל אפיתחא דזונות קודם שהלך תכף היה לו לשאול איך אתה רוצה ללכת שם ותסמוך על נפשך ולא תירא מהיצה"ר. ואפשר כי לא היתה השאלה על מה שאמר ניזיל וכו' כי כבר אמר היותו עושה כן כדי לכוף את יצרו שבזה יקבל שכר ורוצה להכנס בקצת סכנה זו. כי תועלתה מרובה והוא קרוב לריוח גדול ורחוק מן ההפסד דודאי הם להיותם צדיקים גמורים ישימו כל כחם להכנעת יצרם. אמנם מאחר שראה כשבאו לשם נתוסף להם זכות אחר כי לא מבעיא שלא נכשלו ולא נמסרו ביד היצה"ר אלא שהזונות עצמן ברחו ונתחבאו מפניהם. על זה שאל מנא לך הא מאין בא לך זכות כזה שאפילו הזונות מתרחקות כאלו הן רוצות להרחיקך מן החטא. כי לא הייתי חושב אלא שתעמודנה במקומן ויהיה לנו כח לכוף יצרנו אבל דבר זה מהיכן בא. והשיב כי הפסוק אמר כן באמרו מזימה תשמור עליך. דהיינו מדבר זימה עצמה תשמור עליך התורה. כי תעשה באופן שהזימה עצמה תסבב שמירה לך כעין זה שתברח הזונה מפניך. והוא מה שיובן ממאמר שלמה ע"ה בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך אל תהי חכם בעיניך ירא את ה' וסור מרע. כי הם ז"ל בפרק הרואה דרשו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך ואפילו לדבר עברה. ואם הכונה כפשוטה שאפילו במילי דעלמא וכיוצא צריך לעשות לש"ש א"כ בדבר עברה מיבעי ליה. אבל למ"ד דלדבר אינה נוחה אמנם יובן במה שאמרנו לעולם כשאתה הולך בדרכים כר' חנינא ור' יונתן דעהו ועסוק בתורה