בינה לעיתים חלק ב ת

ואפריון נמטייניה למעלת הגאונים והרבנים אשר קדמוני יחוננם עליון. כי הם מלאו חסרוני ובעוצם חכמתם קלעו אל נקודת האמת להללו ולשבחו בספר מעלותיו במדה במשקל ובמשורה נפלאה עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע. ואני אנה אני בא אלא להצדיק דבריהם ולהראות כמה וכמה יתעלו מהם כל השלמיות אשר מאת מעלת חכמתם נתפרסמו עליו בצדק ובמשפט יען בהיותם נמצאות בו הן הנה יקרות הערך ביתר שאת. ואומר כי מה שיגדיל ערך כל מין פועל להיות יקר יותר הוא בהיות שם התנגדות ודבר מעיק מונע או מעכב העשותו ועל צד ההתקוממות יתגבר ועצם כחו לנצח המתנגד והצליח ועשה מה שירצה הלא זה הדבר אשר יתעלה בו אלהינו מרחם יתב' שמו בהיות רחמיו כובשים את כעסו. ועם היות שם קנטור וקטרוג מפאת הדין וקו המשפט. עכ"ז הוא מתגבר לעשות צדקה וחסד ולא יתן מקום אל המשפט החרוץ. והתורה התמימה אשר היא כלה שמותיו יתב'. מתפארת בזה באמרה. בארח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט. אמרה שהיא הולכת בדרך עשיית הצדקה שהיא ממש נותנת חן וחסד לעני אשר אין לו אצלה כלום. ואין זה בבלתי היות כאן מנגד או סותר. אלא בתוך נתיבות משפט. בהיות ממוצעת ומסובבת בכל צדדיה. מנתיבות המשפט הישר וקו הדין הגמור אשר יחייבו בלתי עשות הצדקה הזאת ועכ"ז היא דוחקת ומכנסת ביניהם על כרחם דרך הצדקה והחסד כי זה כחו לאלהיו. והראשון שבאבותינו הקדושים אברהם ע"ה. היה תמיה מאד כשהיה מבין בהפך באמור אליו הוא יתברך בענין סדום. הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה. התחיל לומר האף תספה צדיק עם רשע אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום וגו'. חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט. דקדוקי הכתובים מיתורים שנויים ולשונות זרים הם מבוארים בספרי המפרשים ז"ל ופירושיה' במקומם הם עומדים. ואשר יראה בעיני בפירושם הוא כי מה שאז"ל העולם נדון אחר רוב. וכן כתב מזה הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה שגם המדינה בכללה נדונית אחר רובה ואם היו עונותיה מרובים נדונית למיתה ולא יצאו מן הכלל הצדיקים הנמצאים בה. דבר מבואר הוא שלא נאמר זה אלא על הדין הנעשה בגופם בעוה"ז. כי אגב רוב הרשעים אשר נתחייבו מיתה אטנסו ג"כ הצדיקים כי נעשה בכלם גזרה כללית אבל בדין הנפשות לעולם הבא אין ספק לא יהיה שם שום תערובת בדין כללי להתחייב בעונש רוחני נפש הצדיק בעבור עונות החטאים בנפשותם. אבל כל נפש ונפש היא נדונית בפני עצמה וכל אחת ואחת עונה תשא. ואפי' בן לא ישא בעון האב וכו'. והנה הוא ית' אמר לאברהם הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה. כי מלת כלה היא הוראה על כליון חרוץ ואבדון נצחי. ובפ' חלק נחלקו ז"ל במשנה אם אנשי סדום עומדים בדין או לא. אבל לכ"ע אין להם חלק לעוה"ב. כי ע"כ אמר אעשה כלה שהוא מלבד המיתה גם כליה והכרתה בנפש. כמאמר השי"ת ע"י נביא. כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ואותך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך. ירצה כי עשות הכלה הוא דבר נוסף על מה שייסר במשפט והוא בלי ספק על כריתות הנפש. וכיון שהבין אברהם מדבריו ית' שיעשה כלה בסדום שיענישם עונש מיתה וגם כליה לנפשות בעוה"ב שלא יהיה להם חלק בו. ודבר דרך כלל מבלי הבדיל בין צדיק לרשע. ע"כ אמר האף תספה צדיק עם רשע. כי מלת אף לה שתי הבנות. או הוא ע האף והחמה. ולזה יקשה שבדברו לנוכח עמו יתב' תספה היל"ל הבאף תספה או האף יספה. או הוא מלשון גם וירצה שתספה גם הצדיק עם הרשע. וא"כ היל"ל התספה אף צדיק וכו'. אבל לכונתנו יאמר אנא ה' בשלמא לרשעים תעשה בהם כלה שמלבד המיתה הגופנית יספו גם כן שהיא כריתת הנפש. זה יתכן כי ודאי הם ראויים לכך כי רעים וחטאים הם רעים לעוה"ז וחטאים לעוה"ב. ומלבד זה שהצדיקים היו נגזרים למיתה עם הרשעים במיתת הגוף אין בו מהזרות כי כן היא המדה שהמדינה תהיה נדונית ברובה ואם רבו פשעיה גוי גם צדיק תהרוג. אך מה שיקשה מאד ולא יסבלהו השכל הוא האף תספה. היתכן שמלבד שתחייב מיתה לצדיק יחד עם הרשע. אף גם זאת תעשה לו שתספה ותכרית אותו בנפשו מחיי העוה"ב יחד עם הרשע כאשר נשמע מסתמיות דבריך. ואם ימצאו שם חמשים צדיקים. אדרבא היה מן הראוי שתשא לחלוטין לכל המקום בעבורם כפי מדת חסדך וצדקתך. ואיך אפשר שבמקום הטוב' זאת גם תספה ולא תשא וגו'. חלילה לך לפחות מעשות ההפך והוא להמית הצדיק עם הרשע שהיא העונש הגופנית מהמיתה הכללית. ועוד זולת זה שגם אחרי כן והיה כצדיק כרשע שיהיה הצדיק בעוה"ב נכרת ונספה עם הרשע באופן שלפי זה מעתה ומעכשיו עשית משפט א' כללי לכל המקום בין לגופות בין לנשמות מבלי המתין לעשות אח"כ דין פרטי לנפשות אחרי הדין הכללי לגופות. וזה לא יתכן כי השופט כל הארץ. מי ששפט דרך כלל כל הארץ וכל העולם בכלל שנדון אחר רובו. ודקדק לומר הארץ שהיא ארציית לאנשי האדמה על האדמה וכי לא יעשה אח"כ חוץ לארץ עוד משפט אחד פרטי לכל נפש ונפש בפני עצמו זה לא יאות כלל. ואז השיבו ה' והודיעו