בינה לעיתים חלק ב שצח

להם יקר הערך ההספד הנעשה עליהם ואינם מייחסים לעצמם הפלגת הגדולה שלא יספיק לפרסמה שום נברא בעולם. וזה הוא תכלית בקשת שאלתם ומאמר רב ע"ה קיים זה באמרו אחים בהפסדאי דהתם קאימנא. כלומר השתדל להתעצב כל מה שתוכל בהספד שלי. ולא תחשוב שזה לי לבזיון ולקלס שכל מה שתרבה בשבחי הוא יותר פחיתות אצלי. על דרך סיימתינהו וכו' ושבשביל זה לא ארצה להמצא שם כמי שבז לדבריך ואינו עושה חשיבות מהם כלל. אלא דע לך דהתם קאימנא. פני ילכו ואמצא שם לקבל כבוד זה. ואקבל נחת רוח ממנו ואתייקר בו מאד. וראה אמתות ענין זה ממה שאמר שם בהשואל. א"ל אביי לרבא כגון מר דסנו ליה כלהו פומבדיתא מאן אחים אהספידא. א"ל מסתייא את ורבא בר רב חנן

ולכאורה יש לתמוה. דאטי משום דסנו ליה כלהו פומבדיתא משום דמוכח להו במילי דשמיא. תמשך השנאה לכל התלמידי חכמים הנמצאים שם. אשר בלי ספק כמה וכמה היו וכלם יחשבו לנטור איבה לבלתי הספידו. אבל הכוונה אצלי כיון דנפיש זכותיה דמר טפי שמחמת רוב תוכחותיך במילי דשמיא סנו לך כלהו פומבדיתא ונמצא מעלתך גדולה עד מאד שאין בדור הזה כמותך. א"כ מי יהיה ראוי והגון להספידך. והוא בענותנותו השיב. איני צריך כל כך אלא יספיק גדולת ערכך ושל רבא בר חנן להספידני כי כבוד גדול אתכבד באותה שעה על ידכם. והיא היא כונת רבי ע"ה לצוות לא יספידוהו בעיירות אלא בכרכים כי הדבר אשר יחשיבהו האדם לבזיון. ישתדל להרחיק הפרסום ושיהיה בחשאי כל מה שאפשר. אבל ברבי אמרו משום יקרא הוא ירצה צוה כן להורות שהוא מחשיב ליקר ומתכבד מאד מהפרסום ההוא. והוא ממש ע"ד כי מכבדי אכבד. וכמאמר דוד המלך ע"ה הושיענו אלהי ישענו וקבצנו מן הגוים להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך. ירצה אנו מצפים תשועתך כדי להודות ולא מצד מה שיגיע לך אלא אדרבה להשתבח שהוא מההתפעל. שאנחנו נשתבח ונתפאר בעצמנו בתהלה שנתן לך שאנו כדאים לשבחך ולפארך ולרוממך

מעתה כל האמור בצלמו בדמותו יצדק בעניננו על הגדלת מעלת הגאון המופלא הזה. כי בחייו נודע בשערים שמו הפלגת חכמתו. וספריו עמדו ממעל לו. חבוריו המפורסמים מספרים עומק עיונו. ועתה אחרי מות אשר נתעלה כמה וכמה כדרכן של צדיקים. מי מקדושים יספיק להספיד עליו ולספר ברבים שמץ תהלותיו. ומה גם יתוש קטו כמוני. האמנם אוכל כבדהו בדלות שכלי. הלא הוא הדבר אשר דברתי במקום גדולתו שם נמצא ענותנותו. וממדת טובו מובטח אני בו דהכא קאי במקום הזה שש נעלז בחמימות הספדו לא להתכבד אלא לכבד מכבדיו ולהחשיבם. בהיותו מתרצה לקבל כבודם. כי הוא מצד עצמו לא יצטרך לכל זה אחר אשר במקום קדוש יהלך לאור באור החיים את פני ה' אלהיו כמשפט לצדיק עליון. כדברי הפסוק אשר התחלנו בו אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. כבר למדונו ז"ל ע"פ הפ' הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה נושא אלומותיו כי הזורע אין לבו בטוח כי הוא ספק קוצר ספק אינו קוצר ולפיכך יזרע בדמעה כי לא ידע מה ילד יום. אבל הקוצר ירון וישמח כי כבר תבואתו בידו. והנה אמת כי האורה של ששת ימי בראשית גנזה הקב"ה לצדיקים לעוה"ב. והיא ממש גנוזה ומוצנעת נעלמה מן העין. והצדיק ע"י מעשיו הטובים זורע אותה האור בקרקע ע"ד ללקוט ממנה לע"ל רוב תבואות. וזה זרוע לצדיק אבל לא יקרה להם כענין הזורע שבשעת הזריעה יתעצב מאשר לא יבטיחנו לבו על הלקיטה. אבל הישרי לב הבוטחים בו ית' ויודעים בלי ספק שמעשיהם הטובים עושים פירות ופירי פירות. הנה יש להם שמחה מעת הזריעה כאלו היא שעת קצירה. באופן כי מעצמו מעלת המאושר הזה אור זרוע לצדיק ובאורו נראה אור. זכותו יעמוד עלינו אכי"ר: דרוש שני להספד

על הרב כמהור"ר יעקב לבית הלוי זלה"ה יום ש"ק פרשת בהר סיני השצ"ו בק"ק ת"ת יע"א

פרק היה, קורא אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם ועליו אמר שלמה בחכמתו טוב שם משמן טוב

ממה שיבלבל דעת הרופא וישאר נבוך ברפואת החולה הוא כאשר ימצאו בו חלאים מתנגדים זה לזה מסבות הפכיות. כאלו תאמר חולשת באצטומכא שמונעת פעולת העכול על האופן הראוי שזה בא מסבת קרירות ומצד אחר יכיר איזה חלי בכבד הבא מחמת חמימות אשר ילהיבהו ויביאהו לידי קדחת. לא ידע מה יעשה כי אם יתן לו סמים לתקן האצטומכא כי כן הוא רפואתו. יזיק אל הכבד כי יכביד עליו חמימותו וילהטהו מסביב. ואם יתן לו סמים קרים למזוג הכבד ולעשות לו נחת רוח. הלא תתקרר אז יותר האצטומכא החלושה ויצא שכרו