בינה לעיתים חלק ב שצו

שהסתיר קברו כדי שלא יעוררוהו לבקש עליהם רחמים. הג' באריכות לשונו שמא יבאו לקבורתו באותה שעה וכו' כי מה איכפת לן אם תהי' הביאה באותה שעה או בזולת'. הד' למה הוצרך להודיענו שעל שסרחו בעגל קצף על ישראל כשאמר למשה הרף ממני וגו'. כי הכל שפת יתר והיה מספיק לומר בלבד כשעשו ישראל העגל כמה צדיקים היו שם וכו'. שעיקר מה שהודיענו הוא שעם היות שם צדיקים לא עשה בשבילם. ואלו מנוסח לשונו נראה שההודעה היא שקצף ה' וכו'. ואין זה מכונתו. והא מיהא לפי דרכו היל"ל וקצף הקב"ה בוי"ו ההמשך. הה' קשה. כי מאמרו שחביבין צדיקים במיתתן יותר מבחייהם שכן אתה מוצא וכו'. נראה שרצה להביא ראיה על הנחתו מענין העגל. ואיך הוכיח זה מכאן והרי מרע"ה חי היה באותה שעה. ומנין לנו שבמיתתן חביבין יותר מבחייהם וכבר היינו יכולים לומר בזה כי אין כונתו להוכיח שחביבים במותם יותר מבחייהם. כי זה הוא מונח קיים יחייבהו השכל. יען אחר מותם נקבצו יחד כל השלמיות והזכיות אשר היו להם בזמן חייהם מיום היותם עד סופם ועולים למנין גדול מה שאין כן בשום זמן מחייהם כי עדין לא נמצאו אצלם השלמיות העתידים להיות בהם. א"כ דבר פשוט הוא מעצמו. שהם יותר חביבים במיתתן מבחייהם ואין צריך להביא ראיה עליו. אלא הכונה לקיים מה שאמר שאילו ילכו אצל משה היה מבטל הגזרה כי כיון שהוא מושכל פשוט שהצדיקים חביבים במיתתן יותר מבחייהם. ואנחנו ראינו למרע"ה שאפילו בחיים חייתו הספיקה חבתו לבטל הגזרה בדבר העגל אף כי אחרי מותו שודאי יבטלהו בלי שום עכוב. אלא שלפ"ז נראה שלא היה לו לומר השלילה בשאר הצדיקים שלא עשה בשבילם כי מה לנו עתה בזה די לנו שבחייו בטל הגזרה כ"ש במותו ואולי נאמר

כי הכונה להשיב על קושיא יפול בדבריו. שאם נסתר קברו של מרע"ה לסבה הנ"ל ומטעם שהצדיקים חביבים במיתתם יותר מבחייהם מה הועיל בהעלם קברו של משה רבינו ע"ה בפרטו'. הא כמה וכמה קדושים וחסידי עליון היו בישראל מדור דור הידועים בקבריהם ומי המונע שילכו לאותם הקברים ומתוך חבתם אחרי מיתתם כפי ההנחה הפשוטה הזאת יבטלו גם הם הגזרה. על כן אמר כי לא היתה ההקפדה אלא על מרע"ה יען רגיל הוא בכך. וזה מדתו לבטל הגזרות אף מזמן חייו יותר משאר החסידים שכן מצינו שהוא ולא אחר בטל גזרת העגל. ולפיכך יש לחוש שמא גם אחר מיתתו ילכו אליו על כך מה שאין לחוש על חסידים אחרים. ועם שזה ענין מחודש הנה פשוטן של דברים מורה שאין הכונה אלא להוכיח מעלת הצדיקים במיתתן יותר מבחייהם ויובן על פי דרכנו. הו' למה הביא פסוק הרף ממני שהם דברי משה ע"ה ולא הביא דבריו ית' בשעת מעשה ועתה הניחה לי. הז' נראה שהוא כסותר את עצמו. כי תחלה אמר כמה צדיקים היו משה ואהרן ויהושע ולא עשה בשבילם וכו'. כלל מרע"ה עם האחרים ואמר סתם ולא עשה בשבילם אם כן גם הוא היה כמותם שלא עשה בשבילו ואח"כ אמר ולא בטל את הגזרה אלא בשביל משה,. ומהראוי לא היה לו להזכיר תחלה משה. אלא יאמר כמה צדיקים היו באותו הדור אהרן יהושע וכו'. ולא עשה בשבילם. ולכל הפחות לא יאמר לשון ולא עשה בשבילם שכלל את כלם אלא יאמר ולא עשה בשביל כולם אלא בשביל משה. הח' למה כפל ולא עשה בשבילם ולא בטל את הגזרה דהיא היא ובחדא מנייהו סגי

והנראה לי בישוב כל זה כי הכונה הכוללת במאמר הוא להורות עוצם אהבתו יתב' את עמו ונחלתו. כי כל מחשבותיו אלינו להיטיבנו. ובעידן ריתחא יבקש צדדים להמעיט העונש ולסבב יתיסרו ברע במעוטו. ודטבא להו עביד להו כדי שינצלו מעונש יותר חמור וכבר נודע מדרשם ז"ל על מראה בין הבתרים שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו ע"ה במה אתה רוצה. שירדו בניך בגיהנם או במלכיות. ובאה המסקנא שהובררו המלכיות להנצל מדינה של גיהנם. ואצל חרבן הבית נאמר מזמור לאסף אלהים באו גוים וגו'. ודרשו בו קינה מיבעי ליה אלא מזמור ששפך אפו בעצים ובאבנים ולא המית את בניו וכו'. הנה כי כל ישעו ית' וכל חפץ להקל את העונש בתת להם יסורין ממרקין כי בם ינצלו מהעונש העתיד החמור והקשה יותר. אלא שהבריות עיני בשר להם ולא יחכמו ישכילו אחריתם העתיד לראות את הנולד. אלא ישימו לנגד עיניהם המזדמן בעת ובעונה הזאת. וישתדלו לפרוק מעליהם הצער ההווה ואם מעט הוא בערך הבא באין מבין כי בחלופו מרה תהיה באחרונה ואלהינו מרחם מרחיק השגת ההשתדלות הזה לטוב לנו כל הימים. וזה הורה במה שיש מקום ספק מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני ב"ו. כי הנה ראינו הכתוב הודיענו איה מקום קבורתו באמרו ויקבור אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור וגו'. באופן שיש כאן ידיעה ציוריית בפרטות המקום אשר הוא שם קבור. עד שאם ישאל איש עליו יאמר אותו במצריו ובסימניו. אלא שבבא אחר כך לידי ראייה חושיית נסתר מנגד עינינו. וכפי אמרו סי' בתוך סימן. ואפ"ה ולא ידע וגו' וספרו ששלחו מלכות אצל גייסתא של בית פעור הראוני היכן משה קבור עמדו למעלה נראה להם למטה למטה נראה להם למעלה נחלקו לשתי כתות וכו' הרי שאעפ"י שהיתה להם ידיעה על מקומו ביחוד