בינה לעיתים חלק ב שצד

הסתלקות הרב המופלג כמור"ר אהרן אבן חיים ז"ל נפלנו בספק עצמו אשר פירשנו קרה בהפסדו של רבה לידע איה מקום כבודו בהספדו. האם בקהלנו הקדוש אשר בו התחיל להפיץ מעיינותיו חוצה בראשית בואו הנה. או בק"ק ליבנטי"ני שית' אשר בו הרביץ תורה אח"כ כמה שנים. ולצאת מידי הספק כי אין בידינו להכריע ע"י פתקא הלכנו אחר עקבות מחשבות אביי ורבנן דעמיה ע"ה וגמרנו להספיד בשני המקומות. וזה החילנו בקהלנו זה יסכים גם כן אל סדר מקום התחלת דרושיו פה העירה וחפץ ה' בידינו יצלח אמן. מגדולי שבחי שלמי הדעת ותמימי המעלה התרחקם מבקשת הכבוד ומאסם ההתפארות וההלול הן מעצמם הן מצד זולתם וכצווי התנא ע"ה אל תבקש גדולה ואל תחמוד כבוד. וכל שכן לתבוע בפה ולדרוש מאחרים ישבחום ויפארום להרבות בקלוסם בסתר ובגלוי. כי בלי ספק אין זה ממה שיאות לאנשי מדות מעולות. וכבר הזהירנו בזה שלמה ע"ה באמרו. יהללך זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך. ולכונה זאת אני מפרש מה שאמר יוסף ע"ה

והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימן כי פי המדבר אליכם והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים ומהרתם וגו'. ורש"י ז"ל הוצרך להדחיק ולפרש והנה עיניכם רואות בכבודי שאני מהול ועוד כי פי המדבר בלשון הקדש. ולעניננו יאמר ידעתי באמת כי יקשה מאד לזקן לצאת מהארץ אם לא שיאלצהו החשק לראות הפלגת גדולתו ועוצם כבודי כי רב הוא כשתספרוהו לו. והיה צריך לזה שאודיע לכם בפרטות כל שבחי מעלותי. האמנם לא אעשה כזאת אלא די שעיניכם רואות כל מה שיש לי מהגדולה והכבוד וכאשר תראו כן תספרו. אבל לא יאות לי בעצמי כיון שפי הוא המדבר אליכם ולא הייתי מקיים יהללך זר ולא פיך. וא"כ מה שאבקש שתגידו כבודי לאבי אינו אלא בעבור שיבא אצלי ואילי נאמר בטעם הכפל כיון אל הב' דברים שאמרנו תחלה יהללך זר ולא תתהלל אתה בפיך. ועוד כי אפי' הנכרי כשיהללך לא יכנסו בזה כלל שפתיך שאתה תתבענו ותאמר לו לשבחך. ומזה נולד מקום זרות במה שמצאנו לגדולי רבותינו הקדושים ע"ה היו מצוים על התעסקות הספדם ומשתדלים לזרז יהיה באופן יגיע להם ממנו הכבוד הראוי כרב ע"ה בפ' שואל שאמר לרב שמואל בר שילא אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא וכן רב אשי במועד קטן רצה לידע מה יאמרו עליו ואיקפד על שלא היו אומרים לפי כבודו. ואפילו נאמר כי כונתם ע"ה לא היתה לבקשת הכבוד חלילה אלא לחמם את בני דורם שע"י ההספד יתעוררו אל התשובה. מה נאמר באותה של ר' ע"ה דמייתינן בפרק הנושא שאמר אל יספידוני בעיירות אלא בכרכים. ומסיק דמשום יקרא הוא דקאמר. וכל זה ודאי ענין ראוי לשום לב עליו. ומה שאפשר לי כעת בישובו הוא מיוסד על דבריהם ז"ל בפרק בני העיר

א"ר יוחנן כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו דבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים. כתוב בתורה כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים וכתיב בתליה עושה משפט יתום ואלמנה. שנוי בנביאים כי כה אמר רם ונשא וכתיב בתריה ואת דכא ושפל רוח. משולש בכתובים. סולו לרוכב בערבות ביה שמו. וכתיב בתריה אבי יתומים ודיין אלמנות. ויש לי להרגיש בזה כי הוא הניח תחלה שבכל מקום אשר נמצא בתירה שנזכרה גדולתו של הקדוש ב"ה נמצא ג"כ בצדה שנזכרה ענותנותו והנה לנו כמה וכמה מקומות אין מספר מספרים תהלות ה' עזוזו וגדולתו ולא נזכרה שום ענוה. והוא עצמו לא הביא אלא מג' מקומות. וידוקדק יתור מלת שם. וגם דבר זה. ולמה אמר בלשון אתה מוצא

אמנם יובן לדעתי במה שהוא מפורסם כי לשיהיה הכבוד המקובל מזולתו חשוב ויקר צריך שיבא מאנשי גדולי הערך וחשובי המעלה לא מהפחותים ושפלי המצב. כי הנקלים והנבזים לא יכבדו בכבודם ולא יורגש קלונם להיותם בלחי נחשבים לכלום. והוא מאמר דוד המלך ע"ה למיכל אשתו כאשר הוכיחתו למה זלזל בכבוד מלכותו לבלתי התכבד בעיני אמהות עבדיו השיבה ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה. ומלת עמם מבוארת היתור והכפל שהיה מספיק לומר ועם האמהות אשר אמרת אכבדה. אבל ירצה את אמרת כי בהגלותי בענין זה בעיני האמהות נמצאתי נגלה כאחד הריקים וכבודי לקלון הומר. כי היה ראוי להתנהג בכבדות עמהן למעי לא יזלזלו בי. דע לך כי הוא ממש להפך כי אדרבא הייתי מקיל בעצמי יותר והייתי חשוב בעיני לשפל מאד. וגם עם האמהות הייתי מוחזק דל נקל ושפל. אילו הייתי משתדל ומבקש להתכבד עמהם. כי זה היה מורה היות צד לומר שאקבל איזה קלון מבזיונם אותי. כאלו יש בהם כח למעט בחשיבותי כשלא יכבדוני כראוי. וזה היה ודאי ממעט ערכי וחשיבותי. כי מה יתן ומה יוסיף לגדולתי כבוד או קלון האמהות. וכבר הורה ענין זה הצר הצורר אותנו המן הרע במה שאמר הכתוב

ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי. ולי בכתוב זה שני דקדוקים. הראשין אמרו ויבז בעיניו כי הגידו לו נראה היות כי