בינה לעיתים חלק ב שפט

ממנו בטענות צודקות יתנהו בלב שלם לשם שמים וזה לא יחסר מכיסו כלום אלא דברים בעלמא או טורח מה. יגדל כחו כל כך שיהיה יותר מהמפזר ממונו וגם ראיית הכתוב אינה מכרעת שהרי מעשה הצדקה מובנו הפשוט הוא על הפועל עצמו של הצדקה דהיינו עשות זו המצוה. ואיך בשביל היתור מדלא קאמר והיתה הצדקה שלום כדכתב רש"י ז"ל נפרשהו אנחנו פועל יוצא מהכבד. שמעשה ומכריח אחרים שלא כמשמעותו. ואם כונתם כאלו המ"ם נקודה בשב"א. יאמרו אל תיקרי וכו' כדרכם במקומות אחרים. ויראה לי כי הם ז"ל לא הוציאו הכתוב ממשמעותו. אבל הכונה להם כי בא' משני פנים יסבב האדם שהאחר יתעורר לעשות איזו פעולה. אם ע"י הדבור שיאמר לו דברים המתיישבים על הלב. וטענות מספיקות וילמדהו דעת. עד שיסכים האחר לעשות הדבר ההוא. ואם ע"י פועל ומעשה מבלי יאמר לו כלום. אלא שזה עושה איזה פועל מעולה. ומתוך מעשיו של זה יתעורר לומר אעשה כן גם אני. והוא מאמר החכם ע"ה

בדרך חכמה הוריתיך הדרכתיך במעגלי יושר כי מה טעם הכפל והשנוי אבל יאמר על ידי דרך החכמה והמדע שאני מלמד אותך ומודיעך בדברי חכמה. אינני בזה אלא מורה מקום לך איזה הדרך תלך בה לטוב לך. אבל איני משים אותך ממש בפעל בדרך עצמה. כי אתה מאליך תדרוך בה ע"פ מה שאני מורה לך ומרמזך. אמנם הדרכתיך במעגלי יושר יגדל כחי ע"י המעשים טובים ובאמצעות מעגלי היושר שאני הולך בם בפעל. שאתה רואה אותי דורך מהלך ומעגל היושר השלמות. ובזה לא בלבד אני מורה לך אלא הדרכתיך. משים אותך ממש בתוך הדרך וכמעט אני מכריחך כי אני גורם שאתה מתלהב ודורך בפעל בדרכים עצמם שאני הולך בהם שעושים בך רושם גדול יותר מהדבור והאמירה על דרך מה שאמר שאול ע"ה לדוד ע"ה כשכרת כנף מעילו ולא שלח בו יד

ואתה הגדת היום את אשר עשית אתי טובה את אשר סגרני ה' בידך ולא הרגתני. וכי ימצא איש את אויבו וגו'. וכבר ידעת מה שדברו בזה המפרשים ע"ה. ואני מדייק כפל מלת את שהכונה אתה הגדת ופרסמת לכל העולם הטובה הגדולה אשר עשית עמדי ולא ח"ו הגדת ממש באומר ודברים שדברת והכרזת כן בפיך כי היה זה אצלך התפארות מגונה חלילה. אלא מה שאני אומר שהגדת הוא. את אשר סגרני ה' בידך ולא הרגתני. הפועל החשוב והיקר הזה שעשית הוא הוא המגיד ומכריז לכל. דקלא אית ליה לעוצם שלמותו ע"ד מה שאני מפרש באמרם ז"ל כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים וכו' ככתוב במקומו. והנה בפעל זה אתה מסבב וגורם שממך יראו וכן יעשו. וכי ימצא איש את אויבו וגו' מכאן ואילך כשימצא איש את אויבו לא תגע בו יד אלא ישלחהו בדרך כי ישא ק"ו ממך מכמה וכמה פנים. והיה הטוב ההוא אשר יעשה האיש הזה עם אויבו הוא יתברך ישלם לך שכר על הטובה ההוא בעבור היותך הסבה והגורם לזה. תחת היום הזה שאתה עשית לי. שזה הכריחו לעשות גם הוא כן

וזה הוא המכוון לר' אלעזר ע"ה במאמר שאנו בו כי מאשר לא אמר הכתוב והיתה הצדקה שלום נתכוון לדבר על מי שמעשה ומכריח לאחרים לעשות. ולא על המעורר ומייעץ לעשות ע"י דבור משתעי קרא. אלא על מי שעושה צדקה חשובה ונכבדת בהרחבה יתרה ועודפת על יכלתו. כי נשאו לבו בנדיבת רב לש"ש הנה העשירים יותר ואשר יש ספק חסד בידם לעשות יקר יותר ממנו יעשו ק"ו בעצמם אם זה שהוא חלש הכח בערכנו פזר לצדקה כ"כ אנו ע"א כמה וכמה הוכרחנו לעשות יותר ויותר וא"כ נמצא שמעשה זה שעושים האחרים הוא נמשך מהצדקה שנתן זה הנדיב וגדול הלבב שבלי זרוע וידים ואין אומר ואין דברים הכריחם על כך ע"י צדקתו. והרי הוא בזה עושה ומעשה תמצאו בידו שתים. ואם כן ודאי גדול הוא יותר מהעושה לבדו שאין בידו אלא אחת. וזה הוא והיה מעשה הצדקה. דהיינו המעשה של הצדקה ירצה המעשה שעושה האחד ליתן. נגרר ונמשך מהצדקה שעשה זה שקדמו. יהיה לו גדר השלום. שהוא שכר מעולה ויקר כנודע. ואולי על זה המעשה לאחרים עצמו שאמרנו יש בידו שתים. אחד מה שהוא עשה. והשני מה שגרם מעשה האחרים. עליו אמר שמשתים אלו יגדל שכרו מצד היותו מעשה האחרי' יותר ממה שהוא היותו עושה הצדק ובין הכי ובין הכי שימו לבבכם לכל הדברים האמורים עושו ועשו. כי יתעשת האלהים לנו לטוב כל הימים: דרוש רביעי לצדקה לנדבת חברון ע"ה תוב"ב יום ראשון של פסח יתן ה' לכם כאשר דבר ועבדתם את העבודה הזאת

שמות רבה פמ"ג זכור לאברהם פתח רבי תנחומא בר אבא גפן ממצרים תסיע מה הגפן היא חיה ונשענת על עצים מתים כך ישראל הם חיים ונשענים על המתים אלו האבות וכן אתה מוצא כמה תפלות התפלל אליהו בהר הכרמל שתרד האש כד"א ענני ה' ענני ולא נענה. אלא כיון שהזכיר את המתים ואמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל