בינה לעיתים חלק ב שפא

גירסא זו נוכל לפרש מלת יעבדון. שאינה מהנפעל אלא הוא פעל יוצא. והכונה שבהיות לו מאה הוא רוצה וחפץ שאלו המאה יעשו פירות וירויחו ויולידו מאתים אחרים. באופן שהיה חפץ יהיו לו בין הכל שלש מאות, ונמצא שבהיות לו מאה אין בידו חצי תאותו אלא השליש, אבל לפי הגירסא הראשונה דאמר למעבד יתהון. א"א לפרש כן. ושמא אפשר שהכונה בערך רבוי הפעמים אשר תתמיד התאוה פעם אחר פעם. מבלי תגיע לעולם לגבול שום קץ ותכלית. כי בהיות לו עכשיו מאה לא יגיע לחצי למה שהוא גבול ותכלית תאות האדם, שהרי לא יספיק לו להתאוות פעם אחת הכפל. אלא שאח"כ יתאוה עוד כפל הכפל וכן מפעם לפעם. ונמצא שאפילו יהיו לו אלף אלפי אלפים. עדין אינו החצי ממה שיבא להתאוות. וא"כ צדק המשורר באמרו יחד עשיר ואביון. האמנם כמה שגו ברואה הרודפים אחר החמדה הפחותה הזאת על בלי היות לאלו הטובות שום מין יסוד אשר יאמר עליו כי הוא זה דבר קיום והעמדה. כאשר הוא בהצלחת הנפש וטובותיה. הלא תראה שנוי נמצא בכתוב בספר עניני איוב שאמר. והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע. ואח"כ ויהי מקנהו שלשת אלפי צאן ושלשת אלפים גמלים וגו'. ובא לרמוז כי ענין שלמותו במדות ובדעות ובמ"ט שהם בעצמיותו ובאישיותו. מה שהיה הוא שיהיה יועילו ויצליחו לו אף לעתיד. וזהו והיה האיש וגו'. אבל עשרו לא היה אלא לשעבר לשעתו עודנו בכפו. וכיון שעבר עבר. וא"כ למה זה הבל ייגע האדם בדבר אין חפץ בו. ועל זה למדנו החכם המלך שלמה ע"ה במוסריו

אל תיגע להעשיר מבינתך חדל התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים. יאמר אל תהי אתה יגע ומטריח עצמך בבקשת הממון. כדי להעשיר את אחרים וא"כ מבינתך ומטוב שכלך חדל מלעשות זאת. כי אין לך סכל בעולם. ירצה להיות זורע ואחר יאכל. ועוד ירצה גם כן מבינתך חדל בדרך הגזמה, אם עכ"פ תרצה להשתדל בבקשת העושר איעצך תחדל מהבינה שלך ואל תחוש להתעסק בתבונה ובהשגת המושכלות. כי שתי מלאכות אלו הן צרות זו לזו ולא כל המרבה בסחורה. מחכים. ובא לדבר על לב האדם אל ידאג בהעדר העושר וחסרונו. ואמר התעיף עיניך בו ואיננו. אם אולי עשית כל השתדלותך ושמת כל מעיניך ועיני השגחתך עליו דרך העברה והתעוררות שזה הוא המוטל עליך. והנה איננו כי לא הועלת כלום בהשתדלותך. או אם איננו עוד עמך שהלך מאצלך. אחרי שכבר שלטה בו עיניך והיה ברשותך. אל תדאג על זה. כי דע לך היותו משומר לך בעולם העליון. כי הוא עושה כנפים לעוף למעלה במקום שאין היד שולטת בו שאפי' פרי השכר יהיה לעה"ב וא"כ אין לרדוף אחריו או להתפעל מחסרונו. אשר באמת ובתמים פחותי הלב יצטערו על כך מעצם כילותם ורוב חמדתם עד שתביאם קמצנותם לקפוץ ידם מהצדקה ולהמנע ממנה אך יסתירו פחיתותם תחת מכסה מזוייף באמרם. כי כבר אמרו ז"ל חייך קודמים וכו' ואיך יחסיר את עצמו ממה שהוא צריך כדי לתתו לזולתו וישאר הוא ריק ממנו. והחסד האמתי צריך שיתחיל ראשונה לעצמו. ויראו פנים לזה מדברי המלך שלמה ע"ה. גומל נפשו איש חסד ועוכר שארו אכזרי. אשר כפי פשוטו יראה היות כונתו כי החסד העיקרי הוא מה שגומל האיש עם נפשו לבלתי תחסר כל דבר. כי העוכר שארו ומונע מעצמו מה שיצטרך הוא אכזריות גדול וכ"ש יאמרו עתה הנבלים כי באו עלינו הוצאות על הוצאות כמה מיני מסים וארנוניות שלא כסדרן והכסף אזל מכיסנו וכמעט כלתה פרוטה ואיך נוסיף תת כחנו להלביש עניים אשר לא מבני ביתנו הם. הלואי יספיק ממוננו לזון ולפרנס ולכלכל ולכסות פרי בטננו יוצאי חלצינו. ודברים אחרים מרבים הבל כיוצא באלו

האמנם כמה פקו פליליה לא ידעו ולא יבינו אמתת הענין. כי באמת הדברים הפוכים. ממש והוא מה שלמדנו רבי אבהו ע"ה במאמרנו. כי ראוי לדעת בו מה הכונה בשאלה זו. האם לדעת שכר הצדקה מה הוא. וכי אפשר לתת גבול אל השכר אשר יאמר עליו עד היכן הוא. ולמה אמר ששאלו לשלמה בן דוד אפשר עד עכשיו לא ידענו היות שלמה בנו של דוד ע"ה. וכיון שבא לידי כך למה נטל ממנו הוד המלכות. וכונת צאו וראו וכל אלו הראיות מה הן, ויראה בעיני כי נודע היות כל מין ידיעה מושגת באחד מג' פנים, אם ע"י החושים ומה שמראה הנסיון ואם ע"י השכל ומה שמשיג בחקירתו הדברים נעלמים מן העין. ואם ע"י השמיעה שיקבל מזולתו מה שיורוהו ויאמרו לו וכבר התפרסם כי שלמה ע"ה נשתלם בתכלית השלמות בג' אלה אשר ע"כ היה פתח דבריו במשליו. משלי שלמה בן דוד מלך ישראל. כאלו יאמר הט אזניך וקבל משלים ומוסרים אלו לשמור לעשות ככל הכתוב בהם יען נאמרו מפי מי שהוא מעולה בג' מיני הידיעות. כי מצד חכמת עצמו הלא הוא שלמה אשר נאמר בו ויחכם מכל האדם. ומצד קבלתו הסתכל מי היה אביו שלמדו חכמה וקבל ממנו הוא בחיר שבמלכים דהע"ה. ומצד הנסיון. מי היה יכול לנסות יותר כל הדברים ולהשיגם בחוש חוץ ממנו אשר