בינה לעיתים חלק ב שעו

אלא יאחז ג"כ במצות החסד בג' הענינים האלו הנה שכרו אתו על שלשתם. כי למה שגמל חסד עם המתים. ימצא כנגדם חיים ארוכים. ולמה שגמל גם עם העשירים ימצא גם הוא צדקה. שלעולם ימצא אתו ממון והון ועושר בביתו כדי שצדקתו עומדת לעד. ולא יחסר תמיד מלעשות צדקה. ולמה שזלזל בעצמו לעשות חסד בגופו ולא פנה אל רהבים הכבוד המדומה. ימצא כבוד. שיהא גופו מכובד על הבריות. והן אמת כ"א באנו למקור על החסד כפי גדרו האמתי בהחלט. לא נמצאהו מושלם בשום איזה מהמין האנושי. כדברי המשורר ע"ה

לך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ועם כי רבו הפירושים בפסוק זה. חשבתי לחדש בו כי החסד העצמי שנקרא חסד של אמת. גדרוהו כשאינו מצפה לתשלום גמול ולפיכך לא מצאוהו אלא בהעשותו עם המתים. שודאי המת לא ישלם לא שום תגמול. ואמנם בהעמיק על הדבר. גם זה אינו חסד עצמי של אמת בבלתי תקות שום גמול עליו. כי אם שלא ישולם מאת המת עצמו. מכל מקום כל תגמולוהי עליו ית'. וה' ישלם לו שכר פעולתו הטובה. וכדברי שהע"ה גומל נפשו איש חסד. כי האיש העושה חסד. יהי למי שיהיה אפילו למת. הוא גומל את נפשו. כי לכל הפחות הקב"ה ישיב לו גמולו בשכר רוחני ונפשיי. אם כן לא נמצא חסד אמתי וגמור לשום נברא. אלא בו ית' יתכן לחלוטין. וזה יאמר המשורר. כשנדייק מלת אתה לבלי צורך אבל ירצה לך לבדך ה' יצדק לייחס החסד האמתי והמוחלט. כי בלי ספק בעשותך אותו לא יצוייר היות לך שום תגמול ויתרון עליו בעולם ולא יתכן לייחס שם חסד אל האדם אפי' בעשות אותו עם המתים. כי עם היות שאינו מצפה תשלום גמול מאתו אשר נתחסד עמו. הנה אתה ה' ברוב טובך תשלם לאיש כפי מעשהו בחסד. ההוא ותתן לו שכרו משלם. וא"כ לא יאות לו שם חסד. אך אמנם עכ"ז לא חסר לנו איש אלהים קדוש אשר אליו נתייחס המדה המעול' ההוא מהחסד הוא ראש יחוסנו א"א ע"ה. נתאמץ ואזר חיל להשתלם במעלה זאת בשלם שבפנים וזכה שיאמר עליו חסד לאברהם יען נתעלה בה בכל ג' בחינותיה אם שהיה עושה אותה בין בגופו בין בממונו הלא נראה בהכניסו האורחים. כמה וכמה השתדל להתחסד עמהם במאכל ומשתה ממיטב האוכלים. והוא עומד עליהם בגופו. מלבד שהוא בעצמו נטפל בהכנת ועשיית המצטרך כדבריהם ז"ל על ואקחה פת לחם. ואם שהיה גומל חסד בין לעניים בין לעשירים. הורה זה בעשותו את עצמו מליץ יושר על אנשי סדום ועמורה. והפציר כמה פעמים להצילם מרעתם המיועדת לבא עליה. עם כל עשרם ושופע ממונם אשר היה עושר שמור להם לרעתם. ואם שהיה נוהג ג"כ מדה זו עם החיים ועם המתים. היא שעמדה לו במיתת שרה ע"ה שנזדרז כל כך לגמול חסד עמה והשתדל על קבורת' בכמה הרפתקאות. ומה שזכה שמתייחס אליו מדת החסד האמתי כפי גדרה. הוא כי הוא ע"ה הורה שעשה אותו בלב תמים ובשלם שבפנים כפי הוראתה שלא לצפות תשלום גמול. עם היות השכר בא מאליו. אלא מאהבה גמורה לעשות רצון יוצרו יתברך. ולא לשום פנייה אחרת. וההוראה העצומה לזה היא זריזותו וזהירותו בשני ענינים אם במהירות וקדימת מעשה ופועל העבודה ההיא במהירות האפשרי בלי שום אחור או התעכבות והמתנה. ואם להטפל הוא בעצמו לעשותו הוא ובלי שום אמצעי זולתו. כי בשתים אלה יפרסם ויודיע טוב הכונה והתכלית הישר. כי בענין המהירות ובלתי המתנה ועכוב אמר התנא ע"ה

כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וכו' ובתורה אתה עמל אם אתה עושה כן אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב וכו'. ויש כאן ב' דיוקים הא' שתחלה אמר תאכל תשתה תישן וכו' בלשון עתיד. ואח"כ אמר בתורה אתה עמל בלשון הווה ולא אמר תעמול. והב' שכפל לומר ואם אתה עושה כן וכו' לבלי צורך. שלא היל"ל אלא שכרו בסתם אשריך וטוב לך. וממילא היה מובן שעל העושה כל האמור הוא חוזר. אבל הכונה לומר כי עם היות האדם חסר כל טוב ומצטער ברעב ובצמא וחיים דחוקים מהיותו קשה יום והיה עולה על הדעת כי בהשיגו שעת הכושר להזדמן לו דבר מה להשיב את נפשו מאכילה ושתיה ומנוחת האברים. יאחוז בו ליהנות ממנו תיכף ומיד טרם ברוח יברח מידו ותדחהו השעה ואח"כ יעסוק בלמודו. מ"מ למדנו על זה אדרבא מה שראוי שיהא מההבדל בין הפעל הגשמי החמרי ובין הרוחני האלהי. כי בפעל הגשמי כגון האכילה והשתיה והשינה וכיוצא. אפילו יהיו מדוחק. לא יחוש להיות זריז ימהר יחישה מעשהו להקדים לעשותו. אלא יעכב אותו ויתמהמה כי עוד ישאר זמן לאכול ולשתות ולישן אף אחרי שעה. וזה הוא פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה שאפי' בהיות האכילה מצומצמת ומעוטה. לעולם תמתין לעתיד תאכל תשתה ותישן לשעה הבאה ולא עתה מיד לעת כזאת. אבל בענין לימוד ועסק התורה אל תעשה כן. ואל תאמר לכשאפנה אשנה ואעמול בתורה תוך שעה או שתים וכיוצא אלא בתורה אתה עמל לזמן ההווה תיכף ומיד בעת ובעונה הזאת. ואם אתה עושה כן וכו'. לומר שהדרך הזה אשר אמרתי בענין הלימוד ועמל התורה אם תחזיק בו גם במעשה המצות. ואתה עושה המעשה כן כמו שאמרנו. בענין שלא יעכב עליך צער החיים. ותזדרז להיות עושה