בינה לעיתים חלק ב שעה

רבי חוניא ע"ה לא כן ידמה על שלם שבשלמים כבעז ע"ה. אלא הוא גבר חכם בעז שלא המתין ולא נתן מקום ליצר שיתקוטט עמו בטענות וויוכוחים עד יעבור בזה שום זמן. כי היה מעולה ונזדרז על יצר בשבועה. יהיה מן הזריזים מקדימין. ותכף בהרגישו מה שיהיה יכול להיות בזה מן הסכנה. נזדרז והקדים בשבועה לאסור את יצרו לבלתי היות לו שום מקום להכנס אפי' כחודה של מחט. וזה כל פרי חלק שבועת המצוה. וראוי לנו לצאת בעקבות קדמונינו ע"ה ויקויים בנו ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה. ב"ב אכ"י: עת לחננה דרושים לזמן מעשה הצדקה לחונן דלים ולגמול חסדים טובים. דרוש ראשון כופר נפש איש עשרו ורש לא שמע גערה

במדרש וכי ימוך אחיך הה"ד מלוה ה' חונן דל. א"ר אלעזר כתיב נותן להם לכל בשר בא זה וחטף לו את המצות אמר הקב"ה עלי לשלם גמולו הה"ד וגמולו ישלם לו

העמוד הימני משלשה העמודים שהעולם מתקיים בהם. הוא עמוד החסד להיותו היותר תמידי וכולל מהשנים האחרים. ויספיק לנו לומר בהפלגת מעלתו. היותו פועל מתמיד בלי שום הפסק ממנו יתברך על נבראיו יום ולילה לא ישבות. כי לא יצוייר היות לשום נברא העמדה וקיום אם לא בחסדו יתברך, וא"כ במה יזכה אדם את ארחו בהדמותו אל בוראו במדת החסד החשובה הזאת. והוא משז"ל בפ"ק דסוטה. הלך אחר מדותיו של הקב"ה מה הוא הלביש ערומים דכתיב ויעש אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אף אתה הלבש ערומים. הקב"ה בקר חולים דכתיב וירא אליו ה' באלוני ממרא אף אתה בקר חולים. הקב"ה קבר מתים דכתיב ויקבור אותו בגיא אף אתה קבור מתים. הקב"ה נחם אבלים דכתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו אף אתה נחם אבלים. ובטעם אמרו בחלוקה הראשונה מה הקב"ה הלביש ערומים וכו'. מה שלא אמר באחרות אלא הקב"ה בקר חולים וכו'. אומר אני שכיונו להודיענו פרטי איכיות הג"ח מה הם כפי מה שבארום בפ' לולב וערבה. ת"ר בג' דברים גדול ג"ח מן הצדקה שהצדקה בממונו ג"ח בין בגופו בין בממונו צדקה לעניים גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים. צדקה לחיים ג"ח בין לחיים בין למתים. באופן שנתעלתה הג"ח במה שהוא בגוף ולעשיר ולמת והמשורר ע"ה אמר

גמול על עבדך אחיה ואשמרה דבריך. ירצה מהג' דברים שיש לג"ח על הצדקה אחלי יכונו לפני כסא כבודך. שתמנע ממני א' מהם בהיותך גומל עלי. והוא מה שנעשה עם המתים. כי השנים האחרים אקבל בסבר פנים יפות. וזה הוא גמול על עבדך תעשה עמי ג"ח עם כל תנאיה ויתרוניה. אך בתנאי שאחיה ולא אמות לשיהיה כאן ג"כ היתרון הג' שנעשית עם המתים. ומה שאבקש החיים ויגורתי מהמיתה. לא לתכלית החיים עצמם הוא. אלא ואשמרה דבריך. כי לא אוכל לשמור מצותיך אלא עודני חי ובמתים חפשי. ויפה שעה אחת בתשובה ומ"ט בעוה"ז וכו'. וכן על דרך זה כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך. והוא מובן יאמר עתה מאמרנו אל יאמר אדם כיון שהג"ח נתעלתה כ"כ על הצדקה. א"כ הג"ח היא העיקרית ואחריה ארדוף אשיג ולא אחוש להטפל בצדקה. אל בני אלא מה הקב"ה הלביש ערומים וכו' כל שתוכל להדמות אליו יתב' באיזה פעל מעולה שיהיה צריך שתחפש אחריו. וא"כ כמו שהוא יתברך נטפל לעשות צדקה בהלביש ערומים האדם ואשתו אשר בה חוברו יחדו שלשת העניינים שלא תספיק הצדקה ליותר מהם. הא' היותר בממון כי נתן להם דבר שוה ממון הוא כסות להלביש. והב' שהיה זה לעניים. כי עניים היו באותה שעה שלא נמצא להם שום דבר מוכן בעולם להתכסות בו. והג' שהוא לחיים. אתה עשה כן. ושמא תאמר א"כ די לי שאטפל בצדקה ולא בג"ח. לא כן הוא כי הלא הוא יתב' נתעסק בג"ח בכל הג' היתרונות האמורים. אם בגופו. כי הוא בעצמו ובכבודו יתרומם על כל ברכה הלך לבקר את החולה. עם שלא היה שם צד נתינת טמון. אף אתה אל תחוש לכבוד עצמך ולך אתה לבקר את החולים לעשות להם נחת רוח ואם למתים. הנה הוא ית' קבר מתים וגם אתה תעשה כן. ואם לעשירים. הנה אחרי מות אברהם ע"ה אשר הניח ברכה עצומה ליצחק ע"ה ונתן לו את כל אשר לו. באופן שהיה עשיר מופלג. הלך הוא יתברך לנחמו ולברכו ועשה עמו החסד ההוא אף אתה נחם אבלים. באופן שראוי לך ליטפל בצדקה וגם בגמילות חסד בשלשת הדברים הנזכרים. וע"ז אמר החכם ע"ה במשליו. רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. אמר מי שלא יספיק לו היותו מתעסק במצות הצדקה.