בינה לעיתים חלק ב שעד

החוטא. ואין שום מגע יד לבורא ית' חלילה. כי בחירתי חפשית ואין כאן שום אונס אלא לפנים. ואפילו יהיה אונס. כיון שנשבעתי אחרי ידעי האונס הרי הוא אסור עלי אפילו תאחר האונס. ולדוד ע"ה בא בענין השני. להורות כי השי"ת הוא עצמו המורה ומרמז היותו מסכים באותו הפעל. והוא מאמר אבישי

סגר אלהים היום את אויבך בידך ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחד ולא אשנה לו ויאמר דוד אל תשחיתהו וגו'. ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו וגו' חלילה לי וגו'. והם פסוקים מלאים דקדוקים, כי מה איכפת לן אם יהיה בחנית ובארץ ואם בפעם א' או בב'. גם שאמרו ולא אשנה לו הוא מיותר. שאם אמר פעם א' פשיטא שלא ישנה. כי אלו ישנה לא היתה פעם א'. ולמה אמר דוד אל תשחיתהו ולא אל תמיתהו. ואמרו כי אם ה' יגפנו וגו' אין לו גזרה שלשון אם הוא תנאי ולא באר מה יהיה אם ה' יגפנו. ואמרו חלילה לי משלוח ידי הוא קשה אצלי כי אבישי לא אמר לו שישלח דוד יד בו. אלא שאבישי עצמו רצה להמיתו

אכן הכל יובן ע"פ דרכנו. כי אבישי טען טענה מזוייפת להסית את דוד למען ירצה דוד להמית הוא עצמו את שאול מבלי יהיה שם עון אשר חטא, וזה כי א"ל ראה גם ראה כי אין זה דבר מקרי שבא בהזדמן. אבל הענין עצמו מורה כי מאת ה' היתה זאת שמראה באצבע שהוא עצמו הנותן לך יד ומסגיר אויבך בידך כיון שתרדמת אלהים נפלה על כלם. וא"כ עת לעשות במאמר ה'. ואם לא תרצה אתה להביא עליו המיתה מתחלה ועד סוף אני אתחיל במה שאכהו תחלה מכה א' בלבד שלא ימות בה. אלא תהיה מכה זו באופן שאתקעהו בארץ שלא יוכל להתנועע וללכת אנה ואנה. ולא אתן לו אני המכה השניה שימות בה לגמרי. כלומר כי זה נוגע לך לעשות תכלית הנקמה בידך כאשר מורה הסכמת ה'. והשיב לו דוד על שניהם אם למה שנוגע לך שאתה אומר להכותו פעם א' בלבד מבלי שימות בה ידעתי כי לא ימנעך מזה שלמות המעלה עצמה כפי גדרה שהיא לבלתי עשות דבר שלא ברצונו ית' להיותו פועל מגונה מצד עצמו. אבל אצטרך להפחידך ולהגזים בך כי מפחד העונש תשיב אחור ימינך. ולפיכך אני מזהירך אל תשחיתהו אל תעשה בו אפי' השחתה בעלמא שאמרת להכותו פעם אחד. כי מי שלח ידו ונקה. ויהיה עונשך גדול. ואם למה שאמרת ולא אשנה לו. לומר שאני אתן לו השניה כדי לגמור מיתתו. הנני נשבע חי ה' כי לא מבעיא עתה לפי דבריך שאהיה אני הממית אותו עודנו חי אלא אפי' אם ה' יגפנו או במלחמה וגו' שכבר הוא מת ואפי' גבי כבוד אמרינן חומר בקללה מבהכאה שהמכה אחר מיתה פטור וכו'. כדאיתא בפרק חלק מ"מ עדין היה כבודו עלי. ומוראו אפילו אחרי מותו. וחלילה לי מה'. הוא דבר נמנע ממני לא מפחד העונש. אלא מה' אברח מלעשותו. מצדו ית' אשר בלי ספק לא יישר בעיניו. ומצד גנות הדבר עצמו. שאינו פועל מעולה לשלוח יד במשיח ה'. אפי' שליחות יד בעלמא שאין עושה בו פצע וחבורה. כיון שהוא מת. על כל זה כיון שהוא משיח ה' צריך לנהוג בו כבוד אפילו אחרי מותו. ובזה נצל דוד מיצרו שהיה מתפתה אחר טענת אבישי. באמרו סגר ה' וגו'.. כי אחרי השבועה אין עוד פתחון פה

ולבעו ע"ה בא בטענה השלישית. שלא בלבד אין בזה שום עון אלא אדרבא יש מצוה רבה כי את פנוי והיא פנויה וכו' ותבא לקיים המצוה הראשונה שבאה למין האנושי פרו ורבו וכו', על כן נשבע שלא לנגוע בה בסתם. כי מתוך שחלה שלא לנגוע בה שלא לשם קדושין. חלה גם כן לשם קדושין. וכיון שבאלו השלשה חלוקות נכללו כל מיני הטענות שיוכל להמציא היצר הרע למצא היתר להחטיא את האדם ושנתבטלו על ידי השבועה לא הוצרך עתה להביא עוד מאברהם ואלישע ע"ה. כי שניהם נכנסו בשלשה אלה. כי אברהם היתה ההסתה ענין ההיתר. לאשר עמל בו באותו ממון וקנהו ביגיעו. והיה מותר לו להחזיקו לעצמו. כי ה' אנה לידו ואין בזה שום עון כי מה' היתה לו וזה נכנס מעין אותו של דוד. וכן בענין אלישע היה פני ההראות להיותו מלך עריץ דומה לאונס. ויוכרח להחניף לו. וזה נכנס בענין יוסף ע"ה ואולם מחלוקת רבי יהודה ורבי חוניא. יראה בעיני היותו תלוי בידיעת מדרגת בעז עליו השלום מה היתה באותו המעשה. אם היה כובש או מעולה. כי לרבי יהודה היה כובש שכבר מצא היצר הרע פתח ללחום עם בעז בטענותיו זמן מה, שבכל אותו הלילה היה מקטרגו ומבקש לנצחו ולהפילו באומרו לו את פנוי וכו'. אלא שלבסוף נתקומם בעז עליו השלום עליו וכבש אותו על ידי השבועה. אשר באה אחר כל זה ההתקוטטות. והיה זה כמעט בסוף הלילה סמוך לבקר. שאז אמר לאשה שכבי עד הבקר. כאלו יאמר תוכלי לשכב בטח ואל תדד שינה מעיניך. כי בלי ספק לא אגע בך. והוא מבואר שמאמרו שכבי עד הבקר משמע שהיתה רוצה לקום ולא לשכב עוד. וזה ודאי לא יצדק אם היה בתחלת הלילה או אפילו בחצות אלא בקרוב לסופה סמוך לאשמורת הבקר שאז יש צד להשכים ולקום. והוא אמר לה לא תקומי עדין ותשכבי עד הבקר כי אין המרחק רב. ואם כן נמצא שכמעט כל הלילה היה באותה המלחמה. באופן שמדרגתו היא כובש אמתי. אמנם