בינה לעיתים חלק ב שעב

אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה, לא יסבלו דברים אלו מה שכיון במקום אחר באמרו. שמח בחור בילדותך וגו'. שהכונה למגזים ומפחיד לומר ראה והתבונן והסתכל היטב כשתהיה משולח בתאותך ותרצה לעשות כל אשר ישאלך יצרך. כי האמת הרשות נתונה לך ובבחירתך ושמח בילדותך ויטיבך לבך. עשה מה שתרצה אך דע לך כי מרה תהיה באחרונה. ועל כל אלה יביאך האלהים במשפט נמצא שהוא כאלו יאמר בהפך. אל תשמח בילדותך ואל ייטיבך לבך וגו' והורה כן במה שסיים ודע כי על כל אלה וגו' אבל כאן כתוב כל אשר תמצא ידך שהוא מסיים בו כי אין מעשה וחשבון בשאול וגו'. הרי הוא להפך ונמצא חלילה כנותן יד לפושעים לעשות כל אשר תמצא ידם. באמור להם שאין בשאול מעשה וחשבון. ויראה לי בפירושו. כי ענין העונות אצל הרשעים כענין החולי אצל החולים, שהטבע בחכמת בוראו ית' שם באדם החום הטבעי שהוא מעצמותו וכל זמן שהאדם מקבל החמימות מחומו הטבעי של עצמי והוא גובר בו עד שלא נכנס שם שום חום אחר הוא קיים בבריאות ורחוק מן החולי. אבל כאשר לאיזו סבה יתחדש בו חום נכרי אז יחלה. וכשהחום הזה הנכרי יתגבר מאד על הטבעי. יגרשהו ממנו עד ימיתנו. כן החום הטבעי בעניני הנפש הוא ההתנהג בשלמות הרוחני ובשמירת התורה ומצותיה. שהוא היות נשמע לחלק השכלי ולהתקומם נגד התאוות הגשמיות. וזה הוא באמת לאדם כח של עצמו שהוא טבעי אליו במה שהוא אדם, אמנם בהכנס בו רוח עועים והסתת היצר הוא חום נכרי וכח חיצוני שלא מסגולת האדם. ואם יתגבר הכח החיצוני הזה. כלה גרש יגרש ממנו כחו הטבעי והשכלי ויאבדהו באבדן הנפש. והוא אצלי מה שאמר איוב

מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי. אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש. יאמר הנה הכח שלי האמתי שאין לאחרים בו כלום אלא אני שהוא השכל הטבעי אשר בי. מה הוא שאוכל לייחל ולקוות ממנו כלו' בהשארות נפשי באמצעותו. ומה יוכל להיות קצי ותכליתי שאאריך נפשי שאוכל לקיים ולאמת על אריכות נפשי והעמדתה לאורך ימים. אם אני רואה כי כחי זה השכלי אינו עושה פעולתו. אבל כח אחר מעורב בו שהוא כח של אבני הקלע. הלא הם מזימות היצה"ר כח זה נתגבר ונעשה כחי. ובאר הדבר באמרו אם בשרי נחוש. אם גרמו עונותי שבשרי בלבד וחלקי הגופני הוא נחוש מלובש נחשת. שמור מכל צדדיו הולך ומתחזק מבלי יוכל להחליש. כי נצח היצר ונשאר החלק הנפשיי ערום וחלוש בלי משען ומשענה. או שהוא הפך מה שהבטיחנו ית' והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר וגו'. וכאן הוא להפך. כי הכח שלי אבנים ובשרי אינו בשר. אלא נעשה של נחשת עז וקשה. א"כ מה אייחל כלל שום תועלת מכחי הטבעי. ע"כ הזהיר שלמה המלך ע"ה בחכמתו ואמר כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה ירצה הזהר והשמר לבלתי עשות שום דבר שיהיה מצד כח נכרי אצלך. דהיינו מכח תביעת היצה"ר אשר ירצה וישתדל להכנס בך. אלא כל מה שתוכל לעשות בכח שלך הטבעי שיקרא באמת המעשה ההוא מכח עצמך. מבלי כח אחר מעורב בו. עשה אותו כי לא יהיה זה אלא מצד שפיטת השכל הישר בהשתעבדותו אל התורה ומצותיה. שזה הוא החום הטבעי אל כל בעל דת אלהית. ואל תאמר שהשאיל בית מנוס לך. שעתה בעה"ז תעשה כל אשר תאוה נפשך המתאוה. ואח"כ שם תתקן המעוות. כי הלא בשאול אשר אתה הולך אין מקום למאומה שאינו עולם המעשה. ואין שם מעשה וחשבון לחשוב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה. כדי להתרחק מן העברות ולהדבק במצות ע"י זה החשבון ואין שם דעת וחכמה. לומר שע"י הלמוד והעיון בחכמת התורה שהיא תבלין ליצה"ר תדריך עצמך אל הטוב. כי באותו העולם אין לך אלא גמול ממה שכבר נעשה כאן. באופן שיוכרח האדם לעצם כחו מאד בזה העולם בעבור היצר הזה להתגבר עליו לבל ינצחהו ברוב תחבולותיו. ואם לא יספיק כחו הטבעי מצד שכלו עוד יבקש עזר אחר בהמצאות נכונות להתקומם עליו. ויש הנה לפנינו עד מוכיח לכל זה יוסף הצדיק ע"ה אשר בלי ספק ידענו מענינו היותו מתעצם בכחו תמיד לעשות רצון יוצרו ית' בהיותו יראתו על פניו בכל עת ובכל שעה. וכבר היה אצלי כונת הפסוק האומר

ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי. ודיוקי הכתוב מבוארים ואומר בפירושו. כי עם היות מדרך העולם להמצא שתי סבות הפכיות ונגדיות. שמתוכן בא האדם לידי המעדה להתפקר חלילה נגדו ית' ולהרחיקו ממחשבתו. והם רוב טובה והצלחה. והפלגת צרה ומצוקה. כמאמר החכם ע"ה ריש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי. פן אשבע וכאשתי ופן אורש וגנבתי ותפשתי וגו'.. הנה העידה תורתנו שתתעלה. כי יוסף הצדיק ע"ה לא כן היה כי בכל אחד משתי קצוות אלי שעברו עליו מן ה' לא סר לבו אלא ויהי ה' את יוסף. תמיד היה ה' עמו חקוק זכרונו לפניו לבלתי יחטא לו. וזה בין בזמן העבר שהיה יוסף איש מצליח ברום ההצלחה ושופע הטובה. וגם בקצה האחר עתה בהיותו למס עובד בבית מי שהוא אדון לו ורואה עצמו בגדר עבד שאין לך מדרגה