בינה לעיתים חלק ב שעא

שבועה. שנודר ונשבע מה שכבר הוא נדור ומושבע מהר סיני. ויאמר א"כ דע לך שזה הדבר אשר צוה ה' איש כי ידור. יראה כי הרא"ש ז"ל כתב על ההוא דרב גידל מנין שנשבעין לקיים את המצות. ולא חיישינן שמא יבא לידי תקלה ויעבור על שבועתו וכו'. לכן אמר עם היות לכאורה נראה שלא ישבע שבועה זו. כי שמא יעבור על שבועתו ויקלקל. אינו כן אלא אדרבא זה הדבר. צווי מאת ה' שידור האיש לדבר מצוה מה שכבר נדר בסיני. ואין לחוש שמא יקלקל כי בטוח הוא לא יחל דברו. ועוד אפשר לומר עם מה שאמרו הקדמונים ז"ל. שיזהר האדם מלהוציא מפיו הטובה אשר בלבו לעשות. שלא יאמר אעשה מצוה זו היום או אלמוד חמשה פרקים וכיוצא. כי בסגולה הוא כשהאדם מוצא זה בשפתיו אינו בא לידי עשיית אותה המצוה או אותו הלמוד. כי הדבר נשמע בין המקטריגים ומעוררים כמה עכובים למנעו, כאשר הובא במדרש שמואל. והוא אצלי מאמר התנא ע"ה. ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה. ירצה אל תאמר בפיך שתרצה ללמוד ולשנות כשיהיה לך פנאי. כי באמרך כן ישמע הדבר בין המקטריגים. ושמא יעכבוך שלא יהיה לך פנאי ואמר קהלת ע"ה. אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצא. אמר בבאור אם החכם יאמר ויוציא מפיו היותו חפץ לדעת יגרום רעה לעצמו כי לא יוכל למצא להשיג מבוקשו לפי שימנעוהו. ולפי זה היה נראה היות נזק גדול בנודר ונשבע לעשות מצוה כי כאשר ישמעוהו החיצונים יעכבוהו. לזה אמר מרע"ה צוה ה' שתדור ותשבע לקיים מצות ה'. ואל יחוש הנודר שמא ימנע לעשותו ע"י אמירתו זאת. כי אני מבטיחו לא יחל דברו וכל היוצא מפיו יעשה

ולהבין הכפל דהיינו לא יחל דברו היינו ככל היוצא מפיו יעשה. אני אומר כי אמרו חכמינו ע"ה על ריב"ל ז"ל כשנשבע שלא לצאת מגן עדן. גזר השי"ת שאם קבל התרה על איזה שבועה מימיו יתירו לו גם את זאת. ואם לאו לא. ומצאו שלא התיר מימיו וקיימו את דבריו לזה אמר אם זה האיש כשישבע לא יחל דברו שלא ישאל ויתיר אותו אלא יקיים את השבועה אז ככל היוצא מפיו יעשה ולא יתבטל שום דבר מדבריו ויאמר עוד לפי דבריהם ז"ל האומר אשנה פרק זה נדר גדול נדר. עם שלא הוציאו ממש בלשון נדר או שבועה. והוא מאמר הכתוב

מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך. יאמר אל תחשוב שלא נתחייבת לקיים אלא מה שנדרת ממש בפירוש בלשון נדר ולא מה שאמרת דרך דבור סתמא בעלמא בלי שום קבלה או שבועה. כי אין הדבר כן אלא צריך שתשמור לעשות ולקיים. מה שהיה בלבד מוצא שפתיך בלי שום נדר תשמרהו כאשר נדרת. כענין מה שאתה חייב לשמור שנדרת בנדר ממש. ופי' באיזה מין מהדבור נאמר כן שמוצא השפתים הוא כנדר. ואמר לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך. לענין מה שנוגע אליו ית' כגון ללמוד תורה או לעשות איזה מצוה וכיוצא. בזה הוא שנחשב נדבה ממש מה שדברת בפיך בסתם שהוא כאלו אמרת הרי זו עולה. כאותה שאמרנו האומר אשנה נדר גדול נדר וכו'. וזה אמר איש כי ידור נדר וגו'.. כלומר ודאי מי שנדר או נשבע לעשות דבר השייך אליו ית'. אין לו שיחל דברו. ולא זו בלבד אלא אפילו דבר בדבור הקל לעשות מצוה ככל היוצא מפיו יעשהו. ולפי שאמרו ז"ל כל הנודר כאלו בנה במה והמקיימו כאלו הקריב עליו קרבן. אשר הורו בזה שאין לאדם לנדור. ואם נדר אין לו לקיים נדרו אלא לשאל עליו. אמר הכתוב כי אין זה כן כלל בנודר על המצות. אלא איש כי ידור נדר לה'. הנה לא יהיה איש זה מחלל דברו ית' כאלו הקריב קרבן בבמה כשכל היוצא מפיו יעשה ולא יבקש להתיר את נדרו. אי נמי איש כזה לא יצטרך להחל דברו ולהתירו אלא ככל היוצא מפיו יעשה דאדרבא מצוה קא עביד כנדר עצמו. ומה יקרו בשבועה זו של מצוה שלשה הרועים האבירים שנזכרו במדרש רות בזה הלשון. א"ר יוסא שלשה הן שבא יצרן לתקפן ונזדרזו כל אחד ואחד בשבועה. ואלו הן. יוסף ודוד ובועז. יוסף דכתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת. רב חוניא בשם רב אידי כלום קריא חסר וחטאתי לאלהים וחטאתי לה' אין כתיב כן אלא וחטאתי לאלהים. אם חטאתי אני עושה לאלהים ולא אלהים עושה הרעה הגדולה הזאת. דוד מנין דכתיב ויאמר דוד חי ה' כ"א ה' יגפנו. למי נשבע ר"א ור' שמואל בר נחמן. ר"א אמר ליצרו נשבע ורבי שמואל בר נחמן אמר לאבישי בן צרויה נשבע. א"ל חי ה' אם תפגע בו אני מערב דמך בדמו. בעז מנין שנא' חי ה' שכבי עד הבקר. ר' יהודה ור' חוניא ר"י אומר כל אותו הלילה היה יצרו מקטרגו את פנוי ומבקש אשה והיא פנויה ומבקשת איש עמוד ובעלה ותהיה לך לאשה. ונשבע ליצרו ואמר חי ה' שאיני נוגע בה. ולאשה אמר שכבי עד הבקר. ור' חוניא אמר כתיב גבר חכם בעז ואיש דעת מאמץ כח שנזדרז על יצרו בשבועה. ושרש דבר זה כי רבו כמו רבו המצאות אויבנו הפנימי. בכמה מיני ערמומיות ונכלים להפילנו ברשת מכמוריו ולתפשנו במזימות זו חשבו. עד כי לא יספיק לנו המרוץ הטבעי אשר לכל בעל נפש רוחנית בנטיה אל השלמות ועוצם המעלה אבל יצטרך לנו ג"כ להעזר בכל צדדי התחבולות ולהתאמץ בכל הכחות האפשריות כדי להנצל מידו. ולא היתה אזהרת שהמע"ה רחוקה כשאמר. כל