בינה לעיתים חלק ב שסז

פעל כל זאת חלילה וכ"ש אחרי אשר אמרו למשה ע"ה. נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן. וע"כ אמר יתב' למשה

שלח לך אנשים ויתורו וגו'. וכבר הרגישו ראשונים ואחרונים מלת לך. וגם ראוי לדעת למה הוצרך לומר אשר אני נותן וגו' דלאו מילתא חדתא היא. אמנם יראה כי לפי שקדם התעוררות ישראל בשליחות המרגלים והורו באמרם את הדרך נלך בה ואת הערים וכו' שכונתם היתה להתנהג בזה כפי דרכי ותכסיסי המלחמה האנושית ושרצו לדעת באיזו דרך תהיה נוחה לכבוש אותה כמשפט אנשי הצבא. לפיכך אמר הקב"ה שלח לך אנשים לתור את ארץ כנען. אך לא כפי דעת ישראל וכונתם להשיג איך יכבשום הם. אלא שלח לך לדעתך. אני מוסר זה לך כפי מה שיראה בעיני שכלך ראוי והגון בתכלית שליחות זה וכונתו ודרך כלל אני אומר לך שאדרבה הפרי אשר צריך שיצא מזה השליחות הוא שיתאמתו מתוכו אשר אני נותן לבני ישראל. יכירו וידעו שעל כרחם אין להם מקום להכנס בה מצד עצמם. אלא שאני הוא הנותן אותה להם בחפצי ורצוני וביכלתי המוחלט. ובזולת זה לא יכבשוה לעולם. ולבא אל התכלית הזה תשלח את השלוחים. על האופן אשר יראה בעיניך נאות להשיג כונה זאת. וכאשר הבין זה הנביא הנאמן השתדל בשליחות זה להזהירם על תוקף החקירה בכל הדברים והסבות המונעות כבישת הארץ כפי המרוץ הטבעי. דהיינו בחוזק הערים ומבצרם ואבירות העם ועוצם כחם נוסף על רבויים. וכאשר יביטו יראו כל אלו הדברים יספרום אל העם היותם כלם שוים למנוע אותם מהאמין שיספיק השתדלות אנושי לנצחו וישימו באלהים כסלם ובהשגחתו הנסיית. ואלו היו המרגלים מגידים הדברים אשר ראו כהווייתם מתוקף העם וחוזק הערים. על הסדר אשר אמרו מרע"ה. היתה הכונה יוצאת כפי התכלית הנכסף. אכן מעלו מעל באופן דבריהם אשר בו הראו מחשבתם הנשחתת. להטיל ארס כונתם בהפך הנראה להניא לב ישראל ולהסיר בטחונם מקונם. וזה בשנבין מאמר משה רבינו ע"ה שלשה פעמים. מה הארץ. וגם בתשובתם שאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת. חלב ודבש וגו'. כי עדיין לא אמרו כלום מהארץ לשיוסיפו לומר וגם זבת וגו'. ולדעתי נתכוון משה רבינו עליו השלום לשני דברים גם יחד. הא' לשיראו בעיניהם קושי הכבוש מצד. חוזק הערים ותוקף העם כאמור. וזה היה העיקר. ואגב ארחיה שידעו גם כן טוביות הארץ בכל ההצלחות האפשריות. אשר כללום ז"ל בשלשה. בני חיי ומזוני שכלם יושפעו בארץ המושגחת. ועל הבנים ורבוי העם הנולד בה. אמר וראיתם את הארץ מה הוא. תראו מהות הארץ אם היא משכלת או אם היא מוכנת לפריה ורביה. אך שתבואו להתבונן בזה. תשגיחו בדרך עיקר על איכות העם אם הוא חזק או רפה. שזה יהיה סבה לידע מעוט כח ישראל בערכם ויכירו כי באלהים יעשו חיל. ועל פי דרכם תשגיחו במעוטו או ברבויו לענין טוביות הארץ שמרבה אוכלוסין

ועל החיים אמר ומה הארץ. דעו מהות הארץ ואיכותה מצד עצמה. אם אוירה הוא אויר תרופיי ממוזג שומר הבריאות. או חולני מעופש ונשחת. והיינו הטובה היא אם רעה. ולפי שלא תוכלו לדעת זה בשעה קלה. להכיר איכות האויר ומזגו אמסור לכם אות וסימן ומופת לזה. במה שתראו הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים. שאם האויר רע ומזיק. בלי ספק ישבו במחנים בלי שים מבצר כי לא יפחדו משום אויב מחוץ יחמוד את ארצם כי מי פתי ירצה לערוך מלחמה ולתת עם וצבא מרמס כדי לכבוש מקום מעופש מכלה יושביו וממיתם ולפיכך ישבו לבטח מבלי שום פחד, ואימה. אבל אם הם במבצרים זו הוראה שהערים הם טובי הישוב וחזקי הבריאות. ולכן מפחדם פן יקנאו אחרים בהם ויחפצו לכבשם יבצרום ויחזיקום מפני עקת אויב. ועל שופע המזונות אמר ומה הארץ השמנה היא אם רזה וגו' והוא מבואר. והנה דקדק בדבריו להקדים תחלה חלוקת העם החזק הוא אם רפה. להיות יוצא ממנה עיקר הכונה בהודעת המנעות הכבוש לקושי וחוזק כחם. כי זה הוא הנרצה והנכסף בעצם השליחות. ולבסוף חלוקת הטובה היא אם רעה כדבר תפל. ואם המרגלים היו משיבים כסדר הזה על ראשון ראשון. ויאמרו תחלה העם היושב בארץ רב ועז ועצום והערים בצורות. וגם הארץ זבת חלב ודבש וגו'. היה הדבר הגון והכונה יוצאת לפועל שהיו ישראל מבינים. שמצד חוזק העם ותוקף הערים צריך יבטחו בו ית' ולא על כח עצמם. אך החטאים האלה דברו במרמה והפכו הסדר והתחילו תחלה בספור סוביות הארץ. והניחו לבסוף הענין האחר כדי לומר אפס כי עז העם היושב בה ואמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגו'. ירצה מה שנוגע לענין טוביות הארץ מצד עצמה. הנה בלי ספק אמת דברת לעולם עליה. ובאנו אל הארץ ממש במהותה ובאיכותה. והיא אותה אשר שלחתנו כי כאשר שלחת אותנו לראות ארץ טובה מאד בעצמה מאוירה ומזגה. כן היא באמת. וגם בענין המזונות כן דברת. כי זבת חלב ודבש היא וגו'. וכל זה ניחא להנאתנו ולטובתנו. אך הענין האחר שצויתנו לראות קושי הכבוש מפני העם והערים. למען נבטח כלנו בשם אלהינו בזה נאמר: