בינה לעיתים חלק ב שסב

כי מה שדברת בעבורי להצדיקני. לא היתה אמרתכם נכונה בדעת לבכם כאשר היה דבור איוב עבדי ונמצא בזה כי שתים רעות עשיתם. הא' בפיכם אשר דבר שוא וכזב. והב' המחשבה הרעה מהדעות הנפסדות שהייתם מאמינים באיוב. ולכן צריך שתעשו שני תיקונים הא' שתקחו שבעה פרים ושבעה אילים. והב' שתלכו אל איוב. וזה כי הפרים והאילים תעלו עולה הבאה על הרהור הלב לכפר על מחשבתכם הרעה. ואיוב עבדי יתפלל עליכם על הדבור שלא היה נכון בלב. ושמא תאמרו אי חשיב איוב כולי האי למה לנו לכל זה. נלך לאיוב והוא יתפלל עלינו על שתיהן. לזה אמר כי לא יספיק הוא לכל. כי אם פניו אשא. אם יספיק הוא לשאשא פניו. הוא בלבד לבלתי אעשה לכם נבלה על עון הדבור שלא דברתם נכונה כמוהו. וכיון שהוא בענין זה צדיק מכם איישר חיליה להתפלל עליכם על דבר שהוא נקי ממנו. אבל בענין המחשבה רעה כמוהו כמוכם שוים בדעות הנפסדות. והלואי יספיק לעצמו וכ"ש לאחרים. ואולם הוא נתכפר לפי שאין אדם נתפס על צערו וטעמים אחרים. ויצא מזה כמה וכמה יפגום האדם בדברו עתק כלפי מעלה חלילה, ועל שלשת סוגי החלקים הרעים האלה אשר בלשון הרע יתבאר מאמרנו. כי ראוי להתעורר במה שהרגיש בכתוב ששאל מ"ד ומה הכוונה בדמיונות אלו. ולמה הוצרכו שתי החומות ושתהיה א' של עצם וא' של בשר. ונראה כי להעירנו על ההזהר מליפול ברשת שום א' ממיני הלשון הרע שאמרנו. המציאו ז"ל במתק לשונם. כי הוא יתב' בחכמתו הנפלאה. הטביע בנו אופני השמירה. כאלו יכריזו ויאמרו המלט על נפשך ואל תלכד בפח יוקשים אלו. כי הרגיש בכתוב כיון שהתחיל לומר הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה. למה אחר כך הסב פני דבורו אל הלשון בלבד ולא הזכיר השפת שקר. ומלת לך למה באה כפולה ולא כלל הכל יחד מה יתן ומה יוסיף לך. ופירשו בזה כי נתכוון להמציא דברים לא יתייחסו אלא אל הלשון בלבד שאינם בשפתים. והוא כאלו השית"ב ידבר עם הלשון כמתמיה ומתפלא עליו כל אבריו של אדם זקופים ואתה מוטל. הנה כי ידעתיך מוטבעת בעזות פנים עד כי יערב אל לבך לדבר גדולות אפי' נגד בוראך כי שתו בשמים פיהם. על כן למען השפיל זדון לבך ולהכניעך עשיתיך מוטל למטה ולא זקוף כשאר האברים. כי בזה יש לך להסתכל איך לשון מוטל ומושכב שפל האיברים ירום ראש ויקום לדבר על המחנשא לכל לראש. וגם למען תשמרנה בטהרה בדבור נאה ולא תהיה מטונפת בטומאת דברי נבלה עשיתי שתהיה בפנים מעוטפת בכסוי חיצוני. כדרך כל דבר נחמד. שהרוצה לשמרו מטנוף עושה לו מכסה מבחוץ. ולמען לא תצא להזיק הבריות בלשון הרע על חבריך. אשר הוא בא משני פנים או בשקר או באמת. לכן אסרתיך במאסר והפקדתיך בשתי חומות כדרך שעושים לאריות ולחיות רעות. והיתה הא' של עצם בעבור הלשון הרע של כזב שתראה קשיו וחזקו כברזל. וא' של בשר בעבור הלשון הרע שהוא אמת. כי עם שמצד היותו אמת יהיה קל ורך כבשר מ"מ הוא עומד כחומה לפניו להכחידו תחת לשונו. לבלתי יגיע הפסד או היזק לחברו בעבורו. וא"כ מה היה צריך ליתן לך להוסיף לך יותר לשמרך מכל רע. וכבר היה משבא על זה החושק הנאמן את חשוקתו באמרו. שניך כעדר הקצובות וגו' כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה וגו'. אמר כי שתי החומות האלה עשו כונת בוראם ולא שנו את תפקידם כי היו השנים כעדר הקצובות סומכות זו לזו בלי חסרון שלא יצא דבור רע. ונלוה עמם השפתים. עד שהיה מדברך נאה ראוי והגון. ובהפך זה אמר המשורר ע"ה יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות אשר אמרו וגו'. ירצה בדין הוא שהוא יתב' יכרית ויעניש כל השפתים החלקות. יען לא עשו המוטל עליהם מהשמירה ללשון. שהרי הלשון היא מדברת גדולות. ואומרים הרשעים כי ירצו עכ"פ להגביר בלשונם כחפצם ומי יעכב. האם השפתים שנתנו לחומה אליה לשמרה. הלא שפתינו הם אתנו נגררים אחרינו ואנו שולטים על השפתים. לא השפתים עלינו ומי אדון לנו. ונמצא כי הוא ית' עשה מצדו כל הגדר האפשרי. ועכ"ז לא הועיל כלום כי פשתה הצרעת בכלן ואין איש נצול מהם בין רב למעט. אשר בלי ספק צריך תקון מופלג ליישר זה המעוות. ונחתום הדבור במה שבא בירושלמי דיציאות השבת תני בשם רבי מאיר כל מי שהוא קבוע בא"י ואוכל חוליו בטהרה ומדבר בלשון הקדש וקורא את שמע בבקר ובערב מובטח לו שהוא בן חיי העוה"ב. ונפרש בכונתם ז"ל כי שתים רעות גדולות ונמרצות נמצאות באברי הפה נמשכות משתי תנועות הפכיות ונגדיות זו לזו. אחת בהכנסה ואחת בהוצאה. רמזם שלמה הע"ה באמרו שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. כי צרת הפה היא ממה שהאדם מכניס לתוך פיו אכילה ושתיה אשר לא כדת האלהית והטבעית. וצרות הלשון היא מה שמוציא לחוץ בדבור אסור ובלתי נאות. ומי ששומר עצמו מאלה הב' דברים. כבר הוא שומר נפשו מצרות צרורות. כי ינצל מפח יוקשים רבים בהם נלכדים בני האדם. אם מסבת רבוי המאכלים לאוכלים למעדנים. נודע כמה לו עונות וחטאות לאדם הנמשך אחר הבלענות ומתענג באכילה ושתיה למלאת תאותו הבהמית. כי בזה נמשל כבהמות נדמו אשר לא יביט כ"א אל מלוי הכרס