בינה לעיתים חלק ב שס

יסובב הטוב או הפכו לאדם כולם יהיו שוים לרעה והם הבחירה והטבע וההשגחה. אם הבחירה צרות רבות וגזרות מתחדשות. שאויבינו הצרים אותנו יחדשו בבחירתם גזרות וצרות רעות. ואם הטבע כי הבחורים אשר כפי הטבע מוכנים לחיות הרבה. יתהפך הטבע נגדם וימותו בקצרות שנים. ואם ההשגחה במקום היותו הוא ית' קרוב ומשגיח לשמוע צעקת היתומים והאלמנות. עכשיו יהיו צועקים ואינם נענים. והוא נלמד מהכתוב על כן על בחוריו לא ישמח וגו'. ובאר הסבה כי כלו חנף וגו'. ירצה כי מדרך החנפים להרע שרוצים להחניף ולרמות הבריות בדבריהם. הם משתדלים להורות קדושה מבחוץ להעלים רמאותם בדברים טהורים וטובים למען יחזיקום לברי לבב. ואלו היה מרשעתם בנבלות הפה. כי עם היות כלו חנף ומרע והיה להם לפי זה להזהר מלדבר נבלה. מ"מ הוטבעו כל כך בעון זה של נבלות הפה עד שכל פה דובר נבלה. אעפ"י שירצו שלא לדבר בעבור חנופה להרע לא יוכלו. כי הפה הוא מאליו דובר הנבלה ע"ד מחזיקינא טיבותא לרישאי דכי מטי למודים וכו'. יש דברים אחרים נכנסין באופן זה הראשון מהדבור המגונה מצד עצמו. האופן השני הוא הנקרא לשון הרע שם כולל יקובץ בו כל אשר ידובר נגד רעהו. אשר יזיק לו בלשונו אם בכבודו ואם בממונו ואם בגופו בין בדברי שקר בין בדברי אמת. וכל מגמתו להטיל מום בחברו ולהתכבד בקלונו. ועל כת זו אמר המשורר ע"ה

ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וגו' פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי. אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך. הוכיח במישור לאיש הרשע אשר ידע גנותו של לשון הרע שהוא עצמו מפרסם ומכריז כמה וכמה רעה מדה זו ומכריז להכריתה בלשונו ולגנותה. ועכ"ז הוא אוחז בה ולא ירפנה וזה הוא פיך שלחת ברעה. הנה אתה שלחת פיך ואמרת נאצות גדולות בענין הרעה הנאמרת מזה על זה. ובי"ת ברעה הוא ממש מעין שתו בשמים פיהם. ולשונך תצמיד ותכחיד המרמה. והנך נאה דורש ואינך נאה מקיים. כי אתה אדרבא אזלת בתר איפכא תשב באחיך תדבר באמור עליו לה"ר. ובבן אמך תתן דופי ומחפה עליו דברים אשר לא כן. ואולי לא נמצאו בו וכל כונתך להבאישו ולמעט כבודו בעיני הבריות. ולכן גלית מסתורין שלו. בין באמת בין בשקר. ואני לא כן אנכי עמדי. כי הנה באמת אלה עשית והחרשתי. אלה הדברים אשר אתה מיחס ומעמיס על אחיך ובבן אמך אתה הוא שעשית אותם. ועכ"ז החרשתי ולא פרסמתי אותם לשום אדם. ואתה חשבת ודמית אהיה כמוך הולך רכיל ומגלה מומים כאשר דברת ונתת דופי על בן אמך. אבל אני נזהר מזה ואשמור צווי רבינו יונה ע"ה בשערי תשובה ובמקום פרסוא חטאיך ומומיך פי אמלא תוכחות לך להשיבך אל הדרך הטובה. ולא אדבר לך בעיני אנשים אחרים שתתבייש אלא אערכה לעיניך. שלא יהיו שם אלא עיניך רואות ואין לזרים אתך למען לא אכשל בעין לשון הרע

ומכאן יש מקום התבוננות על תפארתן של צדיקים יוסף ע"ה איך יצאה מתחת לשונו דבה רעה על אחיו בהביאו אותה אל אביו כי עם היותו בן י"ז שנה כבר נקרא בן זקונים שקנה חכמה ולא תאונה אליו רעה כזאת לספר לשון הרע. ויראה לי כי הכתוב מצילו מתרעומת זה באמרו יוסף בן י"ז שנה היה רועה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. אשר הרגישו בו ז"ל במדרש בן י"ז שנה וקרי ליה נער מלבד דיוקים אחרים אשר בפסוק. ולפי דרכנו יאמר כנותן התנצלות ליוסף ע"ה על מה שספר לאביו מדבת אחיו. כי כונתו היתה לשמים להצילם מן החטא ולהשיבם למוטב ולא בא לידי מדה זו אלא אחר ההכרח הגמור שלא ראה להם שום תקנה אחרת. כי הנה הוא מתחלה עשה כל מאמצי כחו לבל תגיע שום ידיעה מזה לאביו ע"ה. אלא להיותו בן י"ז שנה. שכבר הם שנים כדאים ומספיקים. לשיוכל להוכיח ולהישיר זולתו במה שיאות. ומה גם באשר היה זקן שקנה חכמה ולפיכך הוא היה רועה את אחיו,. מנהיג ומדריך אותם אל הדרך הישרה בנועם תוכחותיו על מה שהיו עושים ולא היה זה בבית מקום שיוכלו הדברים להשמע ולהגיע לאביו הזקן. אלא בצאן במקום מרעה הצאן בשדה בינו לבינם . כאשר המתיק סוד יעקב ע"ה עם נשיו השדה אל צאנו. והיה זה ע"ד שאמר דוד ע"ה אוכיחך ואערכה לעיניך. ולא היה מועיל כלום כי במקום קבלת תוכחותיו בסבר פנים יפות בתקון עותתם. אדרבא היה לבוז בעיניהם בהיותו אתם ואצלם בגדר נער ינוקא פתיא שאפי' בני בלהה ובני זלפה היו מזלזלים בו וקורים אותו נער ובער וכ"ש בני הגבירות. באופן שלא היו מקבלים ממנו תוכחת מוסר ע"כ גמר אומר להודיע הדברים אל אביהם למען יוכיחם ויחזירם למוטב כי ממנו (שהיה אב שלהם ומוראו עליהם שלכן אמר אל אביהם ולא אל אביו). יקבלו תוכחותיו ואל ישובו לכסלה. וא"כ אין כאן לשון הרע אלא כונה רצויה. כעין לוכיחנהו מר להני דבי ריש גלותא וכו'. האופן השלישי הוא מה שיעבור מכל זה ויערב אל לבו לשלוח יד לשונו המזוהמת למה שנוגע אליו ית' ולהטיח דברים נגדו באיזה אופן שיהיה. ע"ד שאמר דוד ע"ה שתו בשמים